"נעורים" של HBO טובה, אבל יותר מדי מוכרת

משבר גיל 50 נראה אחרת אצל שרון הורגן: אומנם השחקנית והיוצרת האירית ("קטסטרופה", "אחיות רעות") נכנסה לעשור השישי לחייה עם גירושים טריים - אבל במישור המקצועי התנופה שלה רק התגברה. כמה שנים קודם לכן היא הקימה חברת הפקות משלה, שמלבד הסדרות של הורגן מפיקה גם הצלחות טלוויזיוניות נוספות, עומדת מאחורי פרסומות לשמות הכי נחשקים בשוק וסוגרת עסקאות עם גופי ענק. אימפריה קטנה, כזו שבאה בניגוד מוחלט ליצירה של הורגן עצמה. שם, אפילו בשיתוף פעולה מתוקצב היטב עם HBO, היא תמיד תבחר בסיפור אישי וצנוע.

"נעורים" (Youth) של HBO, שזמינה בישראל ב-HBO מקס, היא הפרויקט התורן ביצירתה ובכיכובה - וכמובן שגם בהפקתה - של הורגן. קומדיה רומנטית מרירה שבה היא מגלמת את אלכס: גרושה לונדונית בת 50, ממש כמו הורגן עצמה בראשית העשור, שמחפשת סקס ואולי אפילו אהבה. ובין דאגה להורים המזדקנים ולבנה המתבגר, הסדרה הסמי-אוטוביוגרפית מוקדשת לדבריה למחשבות על העשור שחולף הכי מהר. השאלה היחידה לגבי אלכס היא אם כבר צפתה בדוקו של ענת גורן על גיל המעבר, או שהיא תצפה בו ממש תכף.

שבעת הפרקים הראשונים של "נעורים", שנשלחו מראש לביקורת, לא מותירים מקום לספק: הורגן הייתה ונותרה אישה סופר-מוכשרת, וזה בא לידי ביטוי בכל אחד מהתפקידים שהיא מאיישת על הסט. משמח למשל לראות איך המפיקה שבה הצליחה לסחוט משאבים נדיבים מ-HBO עבור סדרה קטנה במידותיה, בעודה יוצאת מספר פעמים מחוץ לגבולות בריטניה. הקאסט, לעומת זאת, לא ראוותני בשום צורה - צופי הארדקור אולי ישמחו לגלות שם את רופרט פרנד ("הומלנד"), הרייט וולטר ("יורשים") או ארן מרפי (הבן של קיליאן), אך אלו לא משפיעים באופן מהותי על הרושם מהסדרה. והרושם הוא שמדובר בסדרה טובה, אם כי יותר מדי מוכרת. אין ב"נעורים" מרכיב כלשהו שמייחד אותה מקומדיות גיל המעבר האחרות, או מהסדרות הקודמות של הורגן.

הבעיה המרכזית של "נעורים" מתחילה כשמתברר שהילד של אלכס דפוק, הגרוש שלה דפוק, המתמחים שלה דפוקים, הלקוחות שלה דפוקים - רק היא אישיות מורכבת, לפעמים רק היא אנושית. הסדרה מאמצת את נקודת המבט המיזנתרופית שלה במלואה, וזו מעקרת ממנה כל סיכוי לתצוגת תכלית אמינה. בהמשך, כשהיא מנסה לתקן את זה אצל חלק מהדמויות, המעבר מהיר מדי ומאוחר מדי. גיתית פישר הייתה יכולה ללמד את הורגן איך מגחיכים את הדמויות הכי קרובות אלייך, בלי להפוך אותן לבדיחה. ובעוד שברגעים שמוקדשים לדייטים וסקס הכתיבה משתפרת משמעותית, הורגן לא רצתה ליצור סדרת דייטים וסקס. היא רצתה לספר חיים שלמים. והחיים האלה חרושים מדי, אגוצנטריים מדי, בשביל להיות מסעירים.