"עונג מקסימלי מובטח" עושה מעשה נדיר

עם כל הכבוד לצורך האוניברסלי ברשויות יותר מתפקדות ופחות מתמהמהות, ספק אם הטלוויזיה תוכל להסתדר בלי סדרות על גיבור או גיבורה שנאלצים לקחת את העניינים לידיים שלהם. וב"עונג מקסימלי מובטח" (Maximum Pleasure Guaranteed), קומדיית הפשע החדשה של אפל TV, הגיבורה הזאת עונה לשם פולה: בודקת עובדות בכלי תקשורת נחשב מניו יורק, גרושה טרייה עם בת שהיא מוכנה להרוג בשבילה, אישה בודדה, חרמנית ולא מאוד יציבה. פולה משלמת לקאם-בוי על סקס אינטרנטי שמתנהג ברובו דווקא כמו שיחת נפש - אבל אז היא צופה בו מותקף ונחטף. אם הרשויות היו מתפקדות, אולי היא לא הייתה נשאבת למחילת הארנב שמצפה לה. רק שאז גם לא הייתה סדרה.

"עונג מקסימלי מובטח", ביצירתו של דיוויד ג'יי. רוזן (שעבד בעבר ב"ציידים" ו"שוגר") ובכיכובה של טטיאנה מסלני (זוכת האמי על "אורפן בלאק"), מפגישה גיבורה לא יציבה בעיצומה של תקופה לא יציבה עם יחס שגובל בגזלייטינג מפורש. הבלשית חובבת ההימורים (דולי דה לאון, "משולש העצבות") חושדת שפולה פשוט נפלה להונאה של אותו נער ליווי וירטואלי - אבל הגיבורה מסרבת להעלות בדעתה תרחיש שבו כל הרגשות שלה, גם כלפיו וגם כלפי עצמה, היו לחינם. אם הרשויות צודקות, אם זו באמת סתם סחיטה בלי שום קונספירציה גדולה מאחוריה, מה כבר נשאר לה בעולם? לכן למרות היותה בודקת עובדת, פולה לא ממש מהססת לחצות את גבולות המוסר.

לצד כל הסחיטה והרצח - כן, יש גם רצח - "עונג מקסימלי מובטח" מוזגת לתוך הבלנדר התסריטאי שלה גם מנה נדיבה של ספורט ילדים. הנערה שלומדת טאקוונדו כמו נתלשה מ"קרב רודף קרב", והדמיון בין תחילת הסדרה האמריקאית הזאת לתחילת "כל האמהות משקרות" הישראלית כמעט מפחיד. אבל ב"עונג מקסימלי מובטח" כל האמהות לא רק משקרות, אלא יורות, בוכות ובורחות. מסלני מצוינת כהרגלה בתור אישה פרנואידית בצדק, אפילו כשהתסריט שנכתב עבורה מפשל. כי למה מצופה מאיתנו להאמין שהאישה הפרנואידית הזאת פשוט תפתח את דלת ביתה, בלי להציץ דרך העינית לפני כן?

לאורך עשרת פרקיה, כולם נמסרו מראש לביקורת, "עונג מקסימלי מובטח" מנצלת היטב את יתר חברי הקאסט שלה: ג'ייק ג'ונסון ("הבחורה החדשה"), צ'ארלי הול (בנה של ג'וליה לואי דרייפוס ובקרוב ב"הלוטוס הלבן"), ג'סי הודג'ס ("בארי"), ברנדון פלין ("13 סיבות") ומוריי בארטלט ("הלוטוס הלבן" הראשונה). קשה לעמוד מאחורי ההגדרה העצמית שלה כקומדיה, כי אין בה יותר מדי בדיחות ולא קורים בה דברים מצחיקים, לכן זו פשוט סדרה שמתבוננת בקלילות יחסית על עולמות הפשע והרשע. "עונג מקסימלי מובטח" גם לא שומרת את הקלפים שלה קרוב לחזה, וכשאיזושהי השערה עולה התשובה אליה מגיעה די מהר - או לדמויות הרלוונטיות או לצופים בלבד - ואז עוברים להשערה הבאה. אחרי שורת אכזבות חלקיות, בעיקר כיף לקבל מאפל TV סדרה שעושה מעשה נדיר, ומחזיקה את הראש מעל המים לאורך כל העונה.