"שושלת גינס" תלהיב דווקא את צופי "משחקי הכס"

כל מי שלגם גינס בחייו יודע שיש שתי תגובות אפשריות למפגש הראשון עם הבירה: סלידה מהמרירות הבלתי מתפשרת של המשקה השחור, או התמסרות אליו ואל המזיגה האיטית שלו מכאן ועד לכל פאב שמחזיק בחבית. למרבה המזל, צופי "שושלת גינס" (House of Guinness) - דרמה בת שמונה פרקים מבית היוצר של סטיבן נייט שעולה כעת בנטפליקס - לא נדרשים לטעום או לתת לפרק לשקוע בכוס כמו הגינס הנמזגת בהדרגה, לפני שהם ממשיכים בצפייה. הם מוזמנים להתמסר, ללא היסוס או עקצוץ בלשון. קצת מוזר להתייחס לגינס במונחים של ממתק טלוויזיוני, אבל זה לגמרי מה שהיא, עם עיצוב דמויות סוחף ואיכויות הפקה של יוצר שיודע היטב מה הוא עושה.

אז כן, אפשר להכריז בבטחה שסטיבן נייט עשה זאת שוב. מי שחי את עולם הפשע המתוסרט עוד מ"סימנים של כבוד" שכתב לדיוויד קרוננברג לפני שני עשורים, ומי שהביא לעולם את דמותו של הגנגסטר טומי שלבי בגילומו של קיליאן מרפי בשש עונות של "פיקי בליינדרז" (ובקרוב גם הסרט), הוא אחד היוצרים הבודדים על המסך שיש לו טביעת אצבע שאין לפספס וגם לא כדאי. בין אם מדובר בעולם הפשע או בסדרה שחוזרת לשורשי היווצרות משפחות האולד-מאני ב"שושלת גינס", ונעה על הציר של "יורשים" עם התקופתיות של "אחוזת דאונטון" בואכה החוצפה של "קתרינה", נייט מעמיד את אותם הערכים למבחן. זה אותו קילוף יסודי של יחסי הכוח בחברה עם מלחמת המעמדות הניצחת, היצרים, התככים ותאוות השליטה והבשר שלא יודעת שובע. יהיו אצלו גברים אבודים, נשים חזקות, אהבות נכזבות, דילמות מוסר ותמיד תהיה זאת מראה חסרת פשרות של החברה. מראה מרה שעל הקיר, שמזכירה יוצר גדול אחר, את דיוויד סיימון, שעמד מאחורי סדרת המופת "הסמויה", כמו גם מאחורי "הקנוניה נגד אמריקה" על פי ספרו של פיליפ רות', שהציגה תמונה דיסטופית של אמריקה שמאז מתממשת והולכת. שתיהן ב-HBO.

במקרה או שלא, גם את "הקנוניה" וגם את "שושלת גינס" מוביל אותו שחקן, אנתוני בויל, שאחרי התפקיד כאן כארתור גינס - הבכור מבין ארבעת האחים שנדרשים להמשיך את השושלת המשפחתית - לא יפתיע בכלל לראות אותו עושה קפיצת מדרגה בסגנון מרפי שזינק על האטום עד ל"אופנהיימר" והאוסקר. בויל, ששיחק לאחרונה תפקידים מוערכים אבל גם די כבדים ב"אדוני האוויר" וב"מצוד" של אפל TV פלוס, מתפוצץ על המסך בתפקיד משוחרר וממגנט כאח הבכור והפראי, גיי מלא תשוקה שלא בוחל באמצעים ושם פס על כל טאבו חברתי באשר הוא. תפקיד מדהים של בויל, שרק משתבח ככל שהסדרה מתקדמת.

"שושלת גינס", המבוססת על סיפורה האמיתי של המשפחה, יוצאת לדרך במסע הלוויה אלים במיוחד ברחובות דבלין של המאה ה-19. האב בנג'מין גינס מותיר אחריו את ארתור, אדוארד, אן ובן להמשיך את השושלת המשפחתית - שהיא בעיקר העסק המשפחתי, או במילותיו של נייט, "השם שלך הוא גינס וזה לא משנה מי אתה, אלא מה אתה". ההמון ברחוב מראה מה דעתו על איל ההון המדושן, והאחים נדרשים כעת לייצב את האימפריה רגע לפני שהיא תעלה בלהבות. בעוד שעל פי המבנה הפטריארכלי הנהוג אז, ארתור אמור היה לקבל אליו את השליטה במשפחה ואת הירושה כולה, האב מבין את האסון שכרוך בהחלטה ומחלק את המבשלה שווה בשווה בינו לאח הצעיר יותר אדוארד (לואי פרטרידג' בתפקיד קלאסי אסוף ונפלא), שהוא גם השכל, הערכים ומי שמייצג את העבודה הקשה במשפחה - או כמו שהאחות אן מגדירה את אחיה, "אדוארד רציני כי הוא פוחד מטוב הלב שלו, ארתור פרוע כי הוא פוחד מהרצינות שלו. כל הגברים משחקים מחבואים". האם השניים יישארו נאמנים להגדרה? בכלל לא בטוח.

אן ובן אומנם לא מקבלים כלום, אבל זה לא אומר שהם מתכוונים לצאת מהתמונה, כך גם הדוד והדודה שלהם - והנה קיבלנו משהו מן האפיל של "יורשים", אבל לא פחות מזה של "משחקי הכס" שמבעבעת מתחת לפני השטח בסדרה הזאת, עם דמויות שלא חוששות לעשות עסקאות עם השטן. זה גם בויל שאת קריירת המסך שלו החל בתפקיד שולי בבית בולטון ב"משחקי הכס", עבור בשחקן הוותיק מייקל מקלהטון שהיה הלורד בולטון, שטמן אז את המלכודת לבית סטארק ב"החתונה האדומה" הידועה לשמצה, וכעת בתפקיד המשרת היודע-כל, ג'ון פוטר. אבל זה בעיקר הקאמבק של לא אחר מאשר המלך המרושע ג'ופרי באראתיאון בגילומו של ג'ק גליסון, שמגיש כאן תפקיד מעולה כמאכער, אומן השיווק והמכירות ביירון הדג'ס. עם העיניים שלו שאי אפשר לפספס ולא מעט עורמה, גליסון מביא את בשורת גינס אל מעבר לאוקיינוס ומשם הופך אותה ליצרנית הבירה הכי גדולה בעולם באותם השנים. קינג ג'ופרי איז-בק, יחד עם האחים לבית גינס והרבה מאוד בירה שתזרום כאן, ולא רק. לא יהיה זה הימור גדול מדי שעונת המשך כבר הוזמנה.