"מחוץ לקמפוס" היא הלהיט הרומנטי התורן, ולגמרי בצדק

האובססיה לדרמות רומנטיות אף פעם לא נגמרת, ובשנים האחרונות קיבלנו לא מעט סדרות שהזינו אותה: החל מ"הקיץ שבו הפכתי ליפה", דרך "יום אחד" ועד "יריבות לוהטת" - כולן זכו להצלחה מסחררת, ובהתאם גם הפכו לנושאי שיחה מרכזיים ברשתות החברתיות. החודש סדרה נוספת הצטרפה למועדון הזה: "מחוץ לקמפוס" (Off Campus), שכבר ביססה את מעמדה כחביבתו התורנית של הקהל הנשי, הלהיט העונתי שמשביע את הרעב הקולקטיבי לאהבה גדולה מהחיים.

"מחוץ לקמפוס" מגיעה מבית אמזון פריים ומבוססת על סדרת הספרים באותו שם מאת אל קנדי. עלילתה מתרחשת בין כותלי אוניברסיטת בראייר, והיא עוקבת אחר סיפור אהבתם של האנה וולס (אלה ברייט), מוזיקאית חכמה ומופנמת, וגארט גרהאם (בלמונט קמלי), הקפטן הכריזמטי של קבוצת ההוקי. אבל כמו בכל דרמה רומנטית טובה, האהבה הזו לא מתממשת כל כך מהר. בתחילת הסדרה גארט בקושי מודע לקיומה של האנה, והיא עצמה בכלל מאוהבת בג'סטין קול (ג'וש יוסטון), מוזיקאי חתיך שלא שם עליה. הקשר הראשוני בין גארט להאנה נוצר כשהוא מגלה שהיא קיבלה ציון מושלם במבחן בלתי אפשרי. הוא מבקש ממנה להיות מורתו הפרטית; הוא, בתמורה, יעמיד פנים שהוא בן זוגה - כדי לעורר את קנאתו של ג'סטין. העסקה המושלמת.

בקיצור, מדובר בביטוי קלאסי של טרופ "מערכת היחסים המזויפת" - ובהתאם לכללי הפורמט, מובן שמערכת היחסים המזויפת הזו תהפוך בהמשך לאמיתית מאוד: ככל שהם מבלים יותר זמן ביחד, גארט והאנה מתחילים להתאהב זה בזו, אבל לוקח להם (ובעיקר לה) קצת זמן להכיר בכך. מעבר לקו העלילה הרומנטי, "מחוץ לקמפוס" מקדישה זמן גם לפצעים מעברם של שני הגיבורים: האונס שעברה האנה בתקופת בית הספר התיכון, וההתעללות שספג גארט מאביו, שחקן הוקי מוכר. במקביל, עוקבת הסדרה אחרי דמויות נוספות, דוגמת אלי הייז (מיקה עבדאללה), הבסטי של האנה, שנפרדת מבן זוגה אחרי שנתיים (ומפתחת קראש מפתיע על דין, אחד מחבריו של גארט); או ג'ון לוגאן (אנטוניו סיפריאנו), הבסטי של גארט, שנדלק על האנה ומנסה לשמור על כך בסוד.

דרמה רומנטית קמה ונופלת על הכימיה בין שני הגיבורים, ובמקרה של "מחוץ לקמפוס", הכימיה טבעית וכובשת. במיוחד בזכות גארט, דמות בעלת קסם אישי שאי אפשר לעמוד בו - אבל גם בזכות אלה. בניגוד ללא מעט גיבורות נשיות מהסוג שלה, שנבחרות על ידי אליל הבנות דווקא כי הן לא נמרחות עליו, היא לא מעצבנת בכלל. מה שכן, יש נקודה אחת שכן צורמת בהקשר הזה. לסדרות וסרטים מהז'אנר של "מחוץ לקמפוס" יש נטייה להעצים את הגיבורה על ידי מסגור שלה כמישהי שהיא "לא כמו הבנות האחרות", ובו בזמן, מסגור של "הבנות האחרות" כשטחיות על גבול הפתטיות. "מחוץ לקמפוס" לא ממש מצליחה לכופף את החוק המיושן הזה.

ועוד דבר שצריך להיעלם מהעולם: המונטאז' הרומנטי, שטיק תסריטאי מאוס שמטרתו לכווץ לדקה או שתיים את הזמנים הטובים שנרשמו לאורך חודשים ארוכים. "מחוץ לקמפוס" משתמשת במונטאז' כזה רגע אחרי המימוש הרומנטי של גארט והאנה, ובכך מונעת מהצופים שלה כמה סצנות שדווקא נראות די חשובות, כמו הסקס הראשון שלהם. מה שכן, ל"מחוץ לקמפוס" מגיעים כל השבחים שבעולם על כך שהצליחה ליצור סצנה אינטימית מרגשת שאין בה בכלל מגע הדדי - סצנה שבה גארט והאנה מאוננים האחד מול השנייה.

ואכן, היתרונות של הסדרה עולים על החסרונות שלה. "מחוץ לקמפוס" מדלגת בין אווירה של סרט תיכון לאווירה של דרמה רצינית, ומצליחה לשמור על איזון בריא בין שני האלמנטים האלה: מצד אחד היא לא כבדה מדי בשביל לטחון אותה בבינג', ומצד שני, היא לא קלילה עד כדי טמטום. מה גם ש"מחוץ לקמפוס" מספקת לנו דמויות שאפשר ממש להזדהות איתן, ולא רק לקנא בהן או להסתקרן לגביהן. האם אלה דמויות ריאליסטיות? מובן שלא, ובמיוחד לא הדמויות הגבריות: "מחוץ לקמפוס" יוצרת עולם שבו גברים מנהלים שיחות נפש זה עם זה, רגישים במיוחד בנושאי מין ומיניות, או יוצאים מגדרם כדי להכין את הארוחה המושלמת. לא ייצוג נאמן של המציאות, אבל הוא גם לא צריך להיות. יש משהו מרפא בנוכחות הגברית החיובית הזו, טובת הלב הזו, על המסך.

בשורה התחתונה, "מחוץ לקמפוס" מכילה את כל המרכיבים הדרושים לסיפור אהבה מנחם - והיא ללא ספק פינוק לחובבי הז'אנר. אגב, אולי תשמחו לשמוע שהיא כבר חודשה לעונה שנייה (עוד לפני שהעונה הראשונה עלתה למסך). העונה השנייה לא תתמקד בגארט והאנה, אלא - אזהרת ספוילר - באלי ודין. נראה שהולך להיות מעניין.