אפילו שלושה פרקים זה יותר מדי ל"שבעת המחוגים"
מדהים ומדכא להגיד את זה על מיני-סדרה שמלכתחילה בחרה בדיאטת כסאח, אבל "שבעת המחוגים של אגתה כריסטי" - תעלומת הרצח החדשה של נטפליקס - סתמית ונמרחת. נדמה שכולם יכולים להסכים שהז'אנר בגרסתו המודרנית מוצה

למרות שמתה לפני 50 שנה - ממש השבוע, אגב - אגתה כריסטי לא רק ממשיכה להשפיע על הקולנוע והטלוויזיה של ימינו אלא מהווה ז'אנר של ממש. בעוד שתעלומות הרצח, ה"מי-עשה-את-זה", השתלטו על כל חלקה טובה ולא טובה על המסך, ספרי הבילוש של כריסטי לרוב שימשו השראה בלבד. אבל בשנים האחרונות יש שני אנשים שהקדישו את מיטב זמנם לעיבודים ישירים של ספריה: קנת' בראנה בקולנוע (כולל ב"מוות על הנילוס" עם גל גדות) ושרה פלפס בטלוויזיה (מומלצת במיוחד הסדרה "ולא נותר אף אחד", אולי אדפטציית כריסטי הטובה ביותר של התקופה). כריס צ'יבנול, לשעבר יוצר "ברודצ'רץ'" המופתית, החליט שהוא רוצה גם.
למרות הצ'ק הנדיב מנטפליקס, "שבעת המחוגים של אגתה כריסטי" (Agatha Christie's Seven Dials) נשארת נאמנה לכללים שפלפס ואחרים התוו בעשור החולף כשעיבדו את ספריה לסדרות ב-BBC: שלושה פרקים בלבד, בני פחות משעה, עם שם-שניים מהעלית של שחקני בריטניה. ב"שבעת המחוגים" מדובר במרטין פרימן ("שרלוק") והלנה בונהם קרטר - שבקרוב, כך מסתמן, תשתתף ב"הלוטוס הלבן" ששואפת אף היא השראה ברורה מכריסטי. התפקיד הראשי, של הליידי שהופכת לבלשית עצמאית, מופקד בידיה של מיה מקנה-ברוס הצעירה יחסית.
בדקות הראשונות שלה "שבעת המחוגים" לופתת את הצופים באופן אידיאלי: רצח באמצעות שור בספרד של 1920. אבל זהו רק תבלין לסיפור הגדול ביותר שיתברר בהמשך, ואת העלילה המרכזית שלה היא ממקמת באנגליה של כמה שנים לאחר מכן - כששום עוקצנות בריטית לא יכולה לפצות על סיפור די משעמם. שלב ה"אין יוצא ואין בה" לטובת החקירה, מוצר צריכה בסיסי ביצירות של כריסטי, מגיע רק בפרק השלישי והאחרון. כך גם מרבית הטוויסטים המרכזיים בסיפור, שכל פעם עומד להיפתר ואז מתברר שלא.
מדהים ומדכא להגיד את זה על מיני-סדרה שמלכתחילה בחרה בדיאטת כסאח, אבל אפילו שלושה פרקים הם יותר מדי עבור "שבעת המחוגים". האקספוזיציה שלה נמרחת, הופעות המשחק סתמיות, גלריית הדמויות לא מספיק מובחנת וממילא ניכר שאף אחד לא התאמץ להעשיר אחת כזאת. סדרה שבאותה מידה הייתה יכולה לעלות היום, אתמול, לפני שני עשורים או פשוט לא לקרות. בגדול, דווקא כשהוא מגיע לשירות הסטרימינג הכי גדול וחוזר ליוצרת הכי חשובה בו, נדמה שכולם יכולים להסכים שז'אנר תעלומות הרצח בגרסתו המודרנית מוצה מזמן. שיתנו ל"רצח כתוב היטב" לרוץ עוד קצת, אולי אור ירוק לפרויקט-שניים נוספים שבאמת יפגינו מקוריות, ומשם הביתה.
