"שכנים" היא הסדרה הכי ישראלית ששודרה ב-HBO

מעולם לא הייתה ל-HBO סדרה ישראלית כל כך. כלומר, היא ממש עיבדה את "בטיפול" ו"אופוריה" וממש שידרה את "הנערים" הישראלית - אבל במהות, בהבנה העמוקה ביותר של ההוויה המקומית, לא היה עוד מקרה כמו "שכנים" (Neighbors) האמריקאית: סדרת דוקו קומית על הסעיף הכי חשוב בחוקה הישראלית, הזכות לריב עם שכניך. תחליפו את ויכוחי הגדרות של מונטנה בסכסוך על האסי, את ריבי החופים של פלורידה בכל קטטת כיסאות כתר מאילת.

בין מפיקי "שכנים", שיצאה לדרך ב-HBO מקס, נמנים אולפני A24 ואנשי "מרטי סופרים" ג'וש ספדי ורונלד ברונשטיין - אבל היוצרים הרשמיים שלה הם הריסון פישמן ודילן רדפורד, הנכד של רוברט זצ"ל. פישמן ורדפורד העבירו את הקורונה בהתאבססות לסכסוכי שכנים מרחבי ארצות הברית, כפי שתועדו בתקשורת המקומית ובבתי משפט לתביעות לקטנות, וכשהמגפה חלפה הם ירדו לשטח כדי לתעד את הנפשות הפועלות. השכנים המסוכסכים מגיעים מכל השכבות הסוציו-אקונומיות, מקרי מבחן שמבטאים היטב את האבדון שאליו דוהרת החברה האמריקאית. כל אחד מהם כל כך עסוק בעצמו, שהוא בטוח שאין מעשה שלא נועד לפגוע בו; כל אחד מהם כל כך קטנוני, שבאמת אין מעשה שלו שלא נועד לפגוע בצד השני.

בין מדינה אחת לאחרת - כשבמקרה של פלורידה, אי אפשר שלא להיזכר בהפקת דוקו חתרנית אחרת מבית HBO - רוב הפרקים בני חצי השעה של "שכנים" מתמקדים ביותר מסיפור אחד. זה הגיוני, כי קשה למלא אותם עם פרשות די קטנות, אבל זה גם הופך את כל אחד מהסיפורים האלה לכזה שעדיף היה לחתוך ממנו כמה דקות מיותרות ולהגיש כסרטון קצר בסושיאל. מה גם שהיד של פישמן ורדפורד מורגשת בעיקר כמלהקים ועורכי וידאו, בלי חזון אמיתי באמצעים שאיתם הם מתרגמים את הסכסוכים למסך. לכן, ולמרות החיבה לביזאר, קשה להמליץ בחום על "שכנים". כי קשה להעביר מרצון זמן מול אנשים שהפכו את הבלתי נסבלות למשאת נפשם.