"סטיוארט נכשל בהצלת היקום": ככה עושים ספין-אוף

כל אחד מפרקי "סטיוארט נכשל בהצלת היקום" (Stuart Fails to Save the Universe), סדרת הספין-אוף החדשה של "המפץ הגדול", נחתם עם שקופית מתחלפת שכתב היוצר צ'אק לורי - מי שחוץ מסדרת האם אחראי גם לסיטקומים המצליחים "שני גברים וחצי", "ממי" ו"דארמה וגרג". "במשך כמעט 40 שנה כתבתי סצינות שבהן קבוצה קטנה של אנשים יושבת על ספה ומחליפה עקיצות שנונות", הוא מסביר בסוף הפרק הראשון, "אני מציין את זה רק כדי להסביר את מה שראיתם עכשיו. פשוט לא יכולתי לעשות יותר את עניין הספה. הייתי חייב לנסות משהו חדש".

והוא בהחלט מנסה משהו חדש ב"סטיוארט נכשל בהצלת היקום", שעלתה ב-HBO מקס אחרי לא פחות מ-21 עונות של זיכיון "המפץ הגדול" - 12 של סדרת המקור שוברת השיאים, שבע של הפריקוול "שלדון הצעיר" ועוד שתיים לפחות של הסיקוול-פריקוול "הנישואים הראשונים של ג'ורג'י ומנדי". אבל בעוד שסדרות ההמשך האלה פעלו כספין-אופים שגרתיים לגמרי, ברוח הקומדיות השגרתיות של לורי, "סטיוארט" מציגה ספין אמיתי לספין-אוף: אם היקום הטלוויזיוני הזה ממילא פונה לקהל גיקי, למה לא לפרוץ החוצה למולטיוורס? בדיוק כמו מותגי הקומיקס הקולנועיים, ששברו את התבנית שלהם באמצעות הוצאת גיבורי-העל ליקומים מקבילים, רק עם גיבור שאיננו גיבור בעליל. סטיוארט הוא סטיוארט בלום (קווין ססמן), מעין גאנת'ר של "המפץ הגדול", מוכר הקומיקס החנון והממש לא דומיננטי.

כשמאחוריו אנסמבל של עוד שחקני משנה מהסדרה המקורית - ברט (בריאן פוזן), דניס (לורן לפקוס) וקריפקי (ג'ון רוס בואי), לצד המון הופעות אורח מפתיעות שנשמרות בינתיים בסוד - סטיוארט שובר את המציאות, פשוטו כמשמעו. מכשיר שבנו שלדון ולאונרד שולח אותם למסע בין יקומים מקבילים, ואלו מהווים קנבס להתפרע עליו עבור לורי ושותפיו זאק פן וביל פריידי. לפעמים היקום שהם חוצים אליו הוא ממש אותו אחד, רק טיפ-טיפה יותר פשיסטי. בסוף כל פרק החבורה בטוחה שהצליחה לחזור הביתה, וכל פרק היא מגלה שעליה להמשיך.

"במהלך יצירת הסדרה, המנטרה שלי הייתה 'גו ביג אור גו הום'", כותב לורי בשקופית אחרת, "כמו שאתם רואים, לא הלכתי הביתה". והוא לא טועה. "סטיוארט נכשל בהצלת היקום" לא רק מהווה אנטיתזה לגוף היצירה שלו, אלא הולכת אול-אין על המודעות העצמית - הפתיח שלה עוסק בקריאות שלא לדלג עליו, הרפרנסים הפנימיים רבים והדמיון המוצהר ל"ריק ומורטי" עוד עשוי להציל אותה מהשוואות לא מחמיאות. העניין הוא ש"סטיוארט" ממצה את עצמה מהר, מהר מאוד. כל עשרת הפרקים שלה נמסרו מראש לביקורת, רבים מהם אורכים 18 דקות בלבד ויש אפילו אחד של 15. קשה לומר שהם מותירים טעם של עוד. אבל גם במצב הזה, אי אפשר שלא לסיים כל פרק עם אותה תובנה: ככה צריך לעשות ספין-אוף.