ילדיה של דנה עדן ספדו לה: "הזיכרונות יחד יישארו תמיד"
יומיים אחרי שאותרה במלון באתונה כשהיא ללא רוח חיים, המפיקה והיוצרת נטמנה למנוחת עולמים בבית העלמין קריית שאול. אל המקום הגיעו שחקנים ואנשים רבים מתעשיית התרבות בישראל, אשר עבדו עמה לאורך השנים. בעלה נפרד: "אני מקווה שתמצאי את השקט והשלווה". שותפתה שולה שפיגל: "תהיי איתנו בכל הפקה, אם לא בגופך אז בהשראתך"

היוצרת והמפיקה דנה עדן, אשר הלכה השבוע לעולמה בגיל 52, הובאה היום (רביעי) למנוחות. אל בית העלמין בקריית שאול הגיעו שחקנים ואנשי תעשייה רבים אשר עבדו עמה לאורך השנים. בהלוויה ספדו לעדן בין השאר אמה, בעלה איתמר, המפיקה השותפה שולה שפיגל וגם ילדיה רועי, רונה וגור.
"הרבה פעמים אמרת לנו שלדעתך לא היית מספיק נוכחת איתנו, אבל אמרנו שזה לא נכון. הדבר הכי חשוב לילדים זו אהבה, והאהבה שלך אלינו הייתה אינסופית", ספדו לה הילדים, "הרגשנו את זה בכל מצב, תמיד היית שם ברגעי משבר. את ואבא הקמתם בית חם, מיוחד ואוהב שנתן לכל אחד מאיתנו חופש ואהבה אינסופית.
"ידענו כמה היית גאה בנו, כמה היית משוויצה בנו. האמת היא שאנחנו היינו גאים בך - היית מושא להערצה ומודל לחיקוי. היינו מדברים עליך עם כולם, כל מי שהקיף אותנו ידע מי זו דנה עדן וכמה אנחנו אוהבים אותה. עכשיו כשאת לא פה, השיחות והעצות והזיכרונות יישארו איתנו לתמיד. הצלחת לתת לנו את הכלים כדי שנוכל להתגבר ולהצליח בחיים. האהבה שנתת לנו תספיק לנו לכל החיים".


בעלה איתמר נפרד: "התאהבתי בך כי היית כזו יפה, מגניבה, סקסית. הצלחת לרגש אותי ומאוד אהבת אותי. לא פחדת מכלום, לא היו בך גבולות, היית גדולה מהחיים... בנינו בית והבאנו ילדים. עברנו הכל יחד ותמיד יצא מזה סיפור מוצלח וחומר לסדרה... אצל דנה הכל מתחיל ונגמר בסיפור טוב ותמיד היו לה סיפורים מטורפים. החל מהסיפור על החתונה שלנו ועד הסיפור המטורף של 'טהרן' ששינה לנו את החיים והביא אותך לשיאים מקצועיים. אני כל כך מאושר על 38 שנים איתך, סליחה שלא תמיד הבנתי אותך עד הסוף. אני מקווה שתמצאי את השקט והשלווה".
אמה ספדה: "דנה, אהובה שלי, את יודעת שתיקון ותינוק הן אותן אותיות. כל תינוק בא לתקן משהו בהוריו. תיקנת אותי, למרות שזה לקח הרבה זמן. לימדת אותי לפרוץ קדימה בביטחון, כמו שהתנהלת כל חייך. יש הרבה אנשים שנגעת בהם בעולם - תראי כמה אנשים שאוהבים אותך נמצאים פה. הרבה מהם נבנו בזכותך, העצות הבונות שנתת להם... את היית בשבילי המכל הבטוח ביותר והשארת לנו שלושה ילדים מדהימים, שבכל אחד מהם אני רואה חלק ממך. דנדוש, תודה על השנים המדהימות יחד ושיחות העומק. אני אוהבת אותך ילדה שלי, תנוחי בשלום תחת הכנפיים האוהבות של סבא. אוהבת ומתגעגעת".

שולה שפיגל, שותפתה זה שני עשורים ל"דנה ושולה הפקות", אמרה: "כמעט 20 שנה אנחנו יחד, שותפות נהדרת של חברות אמת, עשייה, חלומות שחלקם מומשו, ואני יודעת וכולם יודעים שהמנוע היצירתי שלנו זו את. אני לא מסוגלת להסתכל על מודעת האבל ועל מה שניבט בפניי עכשיו. לו רק היית רואה מה כתבו עליך בארץ ובעולם - והכל אמת.
"הבוקר נכנסתי לחדר העבודה שלי לכתוב, ומולי תמונות של דנה ושלי. אנחנו עם האמי, אנחנו עם כותרת ענק, 'דנה ושולה לנצח'. דנוש, אני מבטיחה לך שבחלקת האלהים הקטנה שלנו תהיי נוכחת לנצח. הכל ימשיך להיות משותף, אם לא בגופך אז בקולך ובהשראתך", סיכמה שפיגל.


עדן נמצא ביום שני ללא רוח חיים במלון באתונה, שם שהתה מתחילת החודש לרגל צילומי העונה הרביעית של "טהרן". לפי דיווחים ביוון, את גופתה של עדן איתר אחיה, שחיפש אחריה במשך שעות בטלפון - אך היא לא ענתה לו. בדיווח צוין עוד כי היא נמצאה עם חבלות בגופה, כשלצידה כדורים.
ב-mako פורסם כי בעקבות הטרגדיה, בהפקת "טהרן" החליטו לעצור באופן חריג את הצילומים למשך כשבוע - וזאת על מנת שכולם בצוות הסדרה יוכלו לכבד את עדן ולהשתתף בהלווייתה.

דנה עדן נולדה בספטמבר 1973. כבר כשהייתה בת שנה, הקים אביה יורם לוי את חברת "דנה הפקות" על שמה, אליה הצטרפה כמה שנים מאוחר יותר. כשהייתה בת 24, בשנת 1997, הפיקה את הסדרה הראשונה שלה "חלומות נעורים", אשר שודרה במשך שלוש שנים. בהמשך, החלה לנהל את החברה.
עדן חתומה על הפקות טלוויזיוניות רבות: "שאול" (2002), "קרוב לוודאי" (2006), "חמישה גברים וחתונה" (2008), "לונדון פינת בן יהודה (2009), "תמיד אותו חלום" (2009), "לא לפני הילדים" (2010), "הצרות שלי עם נשים" (2011), "העם הנבחר" (2011), "צבא העם" (2011), "יום האם" (2016) ו"דן ומוזלי" (2017); היא הפיקה גם את "יש לה את זה" (2018) עם ניב סולטן ומאור שוויצר, "אולי פיל", (2018) "זה לא הגיל" (2020), "המדובב" (2021), "להציל את חיות הבר", (2021) "שקשוקה" (2021).

לאורך הקריירה שלה היא הפיקה גם סרטי טלוויזיה: "לילה ללא לולה" (2001), "פרצוף של פוקר" (2001), "אמא" (2001), "הללויה" (2003), "עוקף לוד" (2009), "החברים מהכיתה שלי" (2010) ואת סרט הקולנוע "דמיונות" (2005).
