שי-לי עטרי: "קשה להסביר את הבדידות שנפגעת עבירה חווה"
כסטודנטית צעירה עברה הזמרת שי-לי עטרי תקיפה מינית, שעליה נמנעה מלהתלונן במשך 11 שנים. לפני כשבוע, התוכנית "חשיפה" הראתה כיצד חקירת המשטרה הובילה לסגירת התיק בשעתו מחוסר ראיות. אחרי ששידור התוכנית הביא להוראה לבדוק את הכשלים, סיפרה עטרי וינר בריאיון על ההחלטה להיחשף, התגובות שהיא מקבלת וההתמודדות ללא בעלה המנוח, שנרצח ב-7 באוקטובר
בשבוע שעבר התיישבה באומץ הזמרת שי-לי עטרי וינר מול מצלמות התוכנית "חשיפה" ושיתפה בתקיפה המינית שעברה כשהייתה צעירה. בעקבות השידור, הודיעה הפרקליטות למשטרה להשלים את החקירה בתיק שכבר נסגר, אחרי שנחשפו בתוכנית בעיות בהתנהלותה. אחרי ההחלטה הלא מובנת מאליה לדבר על הטראומה, היא הגיעה לריאיון היום (שישי) אצל גלית גוטמן ואילנית לוי והסבירה למה בחרה לעשות זאת.
"קשה להסביר את חוויית הבדידות שנפגעת עבירה עוברת", אמרה עטרי במטרה להסביר למה המתינה 11 שנים לפני שהתלוננה במשטרה ופירטה: "ההליך המשטרתי מרגיש כמו אונס שני, את מתחילה להבין שזה יפגע לך בנפש ולפעמים את רק רוצה להחלים. רציתי להיות שפויה, לחזור לחיים תקינים שבהם אני לא מפחדת ללכת ברחוב ולהיתקל בו. החוק שהיה אמור להגן פעם על נפגעות, מגן כרגע על חשודים בתקיפה מינית, על סמך מה נותנים צו איסור פרסום? אני אפילו לא יכולה לערער, זאת אומרת שאני כל כך לא צד בדבר, אז על סמך מה? אתם גם נותנים רישיון לאנוס וגם נותנים להם הגנה".
למה בחרת דווקא עכשיו לחשוף את הסיפור?
"הבת שלי הניעה אותי לדבר הזה וההבנה של התנהלות המערכת לנפגעות עבירה, מי שראה את התוכנית יכול להבין עד כמה היא קלוקלת. אין בן אדם תקין שלא יכול להרגיש כמה חוסר צדק נעשה פה כשהוא רואה את המחדלים בפני עצמו. אבל עשיתי את זה בלי שהבנתי, כי יש חוויה מאוד שקופה להיות נפגעת עבירה במדינה שלנו. כשכתבו לי עשרות ומאות הודעות, שלחתי את הכל לחיים אתגר, כדי שיבינו מה עשינו פה לבנות שהיו כמוני והרגישו לבד.
בנות פונות אלייך אחרי הסרט הזה ואומרות לך "עברתי את זה ואין לי אומץ"?
"כתבו שהן מושתקות, נסגר להן התיק, מישהי יכולה לכתוב לי שהיא עברה ארץ, או שלא היה לה את הכסף לעמוד ולקחת עורך דין. זה גורם לך להבין שגם אם זה לא יקרה בעידן שלי עכשיו, כי מערכות הצדק עובדות באמת לאט, מי שתבוא אחריי, אולי זה יזיז משהו, כי זה לא מגיע לנו. כואב להבין שאפילו המערכת, אין לה את הענווה הפשוטה להגיד 'אנחנו נבדוק מה שאמרת ונעבוד על זה'".
עטרי וינר הסבירה למה כל כך חשוב לה להיאבק, במיוחד עבור בתה: "הדבר היחיד שנותר לי אחרי שבעה באוקטובר וכל מה שקרה, זה הבת שלי והקול שלי, יותר מזה אין לי. כשאתה מאבד הכל, אז גם יש קצת פחות פחד, הנורא רע מכל קרה, אז אתה חייב להבין בפרופורציות שלך שיהיו לך כוחות להתמודד, גם אם זה אומר לבוא, לדבר ולקבל מה שלא תקבל. לפני שעשיתי את הצעד הזה, הבת שלי עמדה לנגד עיניי, ביום שהיא תהיה דווקא בת 14, אני אספר לה את הסיפור הזה ואגיד לה שאמא שלה ממש עשתה הכול, כדי שמשהו יהיה יותר טוב".
את בעלה יהב וינר ז"ל, שנרצח בקיבוץ כפר עזה בשבעה באוקטובר, היא לא חששה לשתף: "משהו בזה ששני אנשים פוסט טראומטיים מכירים אחד את השני, גורם לאחר להגיד לשני 'קרה לך משהו לא תקין, אבל אתה בסדר גמור'. יהב היה כמו האיש הסוד הראשון שלי, היו הרבה בדרך שסיפרתי להם, כמו דניאל גל שפגשתי עם הלימודים, אבל האהבה שלי, עם האיש הראשון שאהבתי באמת, יכלה להיות רק כשהצלחתי לחלוק את זה".
מה הוא היה אומר עלייך היום?
"אני חושבת שהוא גאה בי, זה עושה לי טוב על הכרית בלילה, זה נותן לי משמעות וכוחות כאילו אני לא עושה את המאבק הזה לבד. התמיכה הציבורית עשתה לי טוב, אבל יש משהו בהבנה שלא משנה מה יש אותו בשמיים ואת הבת שלי בבית, שגרמו לי להרגיש שלא משנה מה יקרה, אני עושה את הדבר הנכון בשביל כולנו, המשפחה שלי ויהב שלי".
אחת הפעמים הבודדות בהן שרה מאז האסון הכבד שפקד אותה קשורה דווקא בשכול מסוג אחר, בלוויה של אביה יוסי בחודש מאי האחרון: "היה לי אבא טוב, הוא לימד אותי קודם כול שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו כדי לאהוב אחר. אחרי חוויית תקיפה מינית את מרגישה שאת פחות אוהבת את עצמך כשחוללת ככה, בטח כשהצד השני אומר לך 'מה את עושה מזה עניין', אבא שלי בעיקר חשש שאני לא אצליח להיות הילדה שהוא גידל. כשהוא הלך לעולמו הוא הרגיש שאני כבר שם, אבל אני לא יודעת אם הוא ידע שאני אצליח לעמוד גם מול מערכת. אני מאמינה שהם איתנו, הרבה אנשים שאיבדו בן אדם אהוב מרגישים אותם בדרכם, אני באמת מרגישה שאני לא לבד כשאני איתם ושמורה יותר".