שי-לי עטרי משחזרת את המקרה המזעזע: "השיניים שבורות, הטייץ קרוע, תחתון על רגל אחת"

שי-לי עטרי ריגשה מדינה שלמה בסיפור הגבורה של ושל בעלה, יהב וינר ז"ל, שהקריב את עצמו כדי שהיא ובתם התינוקת יברחו מהמחבלים בכפר עזה בטבח בקיבוץ ב-7 באוקטובר. בהמשך ראינו את שי-לי נשברת כשהתנפצה התקווה שבעלה שרד את המתקפה – והערב (חמישי) יצאה עטרי למסע שונה לגמרי.

אומנם מדובר במסע האישי שלה, אבל הוא צריך להדאיג את כולנו. עטרי התיישבה מול חיים אתגר ב"חשיפה" וחשפה אירוע אונס אלים לטענתה, סיפור על חשוד שמתנהל באכזריות מאחורי הקלעים, ותיק חקירה שכמוהו לא ראינו מתנהל מעולם.

משהייתה קטנה חלמה עטרי להיות זמרת, וכמי שגדלה במשפחה של אומנות זה נראה לה טבעי. "שרתי בקונסרבטוריון בראשון לציון, התגייסתי ללהקת חיל החינוך, ובאופן טבעי המשכתי לרימון. באותה תקופה גם עברתי לתל אביב, מראשון לציון לעיר הגדולה, וזו הייתה חוויה מרגשת".

שי-לי גרה בדירה עם שותף שהיה החבר הכי טוב לה עוד מהיסודי ועבדה בבר שכונתי בפלורנטין. היא חתמה עם מפיק מוזיקלי ועבדה על אלבום. זו הייתה תקופה שבה החלומות סוף-סוף התחילו להתגשם. "ממש ככה, אבל אותו הערב היה כמו גיליוטינה למי שהייתי עד אותו היום", אמרה לאתגר.

מול המצלמות, ובאומץ יוצא דופן, חזרה עטרי אל אותו ערב, אל הפאב השכונתי שבו עבדה – ואל החברים מרימון שהתיישבו במה שהתחיל כעוד בילוי רגיל. "היה שם את אותו אדם, הוא היה ברימון וההיכרות בינינו הייתה 'היי-ביי'. הוא היה מהמוזיקאים. הדבר האחרון שאני זוכרת מאותו יום זה שהרמתי איתם לחיים, והרגע הבא שהתעוררתי להכרה היה כשזה התחיל להיות אלים", שחזרה.

מאותו רגע, עטרי זוכרת את הערב במקטעי תמונות. "היינו בכניסה לבית שלי, הוא נישק אותי ואני זוכרת שהגוף שלי הלך אחורה, כמו בובת סמרטוט. הוא לקח אותי לחלק האחורי של חניון הדיירים. הדבר הבא שאני זוכרת זה את הראש שלי נחבט בסורגים, הוא מאחוריי. אני זוכרת את הידיים והציפורניים שלו. את מתעוררת לחוויה, ונעלמת שוב", אמרה. "יש ביניהם בורות בזיכרון ואת מתעוררת לאלימות. האלימות היא חלק ממה שהעיר אותי. אחר כך אני זוכרת שהיינו על האספלט של החניון, ואני חושבת 'הלוואי שמישהו יעבור'. זו חוויה של חוסר אונים מוחלט להרגיש שמישהו עושה בגוף שלך מה שהוא רוצה ואת כמו בובה שלא יכולה להגיב".

להגיד משהו?
"את לא יכולה, אין לך תגובה. הגוף שלך משותק. אני זוכרת מבט שלו, והזיכרון הבא שיש לי זה שאני עולה את שלוש המדרגות האחרונות של הקומה שלי והדבר הבא זה שאני מנסה לפתוח את המנעול של הדלת".

בבוקר המחרת התעוררה עטרי בחדרה בדירה כשהדלת פתוחה והשותף, חברה הטוב מילדות, ישב בסלון. "התעוררתי בהשתנקות, חזרתי לתוך הגוף שלי. הרגשתי כאילו שהגוף שלי מפורק ואני קמה לשותף, ניסיתי להבין מה זה היה. הוא סיפר לי שהוא מצא אותי מחוסרת הכרה, מחוץ לדלת של הבית במסדרון של הקומה. הוא גרר אותי למיטה, כיבד את הגבולות שלי. אמרתי לו 'אתה לא מבין מה הוא עשה לי'. די מהר התקשרתי לתוקף. הוא אמר לי: 'למה את עושה מזה עניין?'", סיפרה.

שאלת אותו "למה אנסת אותי" במהלך השיחה?
"לא, אני רק צועקת 'מה עשית לי?'. לוקח זמן להגיד 'אונס', אמרתי את זה לחברים הקרובים מאוד, רק הייתי בהיסטריה שהוא חילל אותי. השותף שלי היה ליד, הסתכלנו אחד על השנייה והשיניים שלי שבורות, הטייץ שלי קרוע, התחתון מגולגל על רגל אחת".

שיניים שבורות, האקט היה כל כך אלים?
"כן, את מתחילה להתפשט וראית שריטות ומכות על הגוף, סימנים כחולים".

>> הפרק המלא של "חשיפה" עם הסיפור של שי-לי עטרי זמין לצפייה כעת ב+12

שי-לי החליטה שלא לפנות לבית החולים או למשטרה, אבל חבריה הקרובים התחילו להבין שמשהו קרה לה. "קיבלתי טלפון מהשותף, הוא היה לחוץ מאוד ואמר שהיא לא יוצאת מהחדר", שחזר אורן הלל סברי, חבר קרוב של שי-לי. "היא לא ענתה לי לטלפון, לא ענתה להודעות, אז הלכתי. ראיתי אותה שוכבת על המיטה עם חולצה רחבה ומכונסת בתוך עצמה. ישבתי איתה שם, והתחלנו לדבר על הלילה ועל המשמרת שלה. תוך כדי שהיא מדברת, היא מספרת עם מי היא הייתה, ומישהו שליווה אותה הביתה. יש הרבה חלקים שהיא לא זוכרת, אבל זה מספיק כדי להבין שמשהו שם יצא משליטה. הבנתי שצריך לקחת אותה לבית חולים עכשיו, אבל היא לא רוצה לראות אף אחד. הבנתי שמה שחשוב זו היא, ושאולי ייקח זמן".

בהמשך גילתה שי-לי כי הרכב שלה, זה שנסעה בו לעבודה, לא נמצא בחנייה. היא התקשרה לאחת מהצעירות מחבורת רימון ושמעה פרטים נוספים על הלילה. "היא סיפרה שכשיצאנו מהבר הם עלו איתי לרכב, ומרוב שהייתי גמורה, עליתי על המדרכה. הם אמרו לי לעצור ושאלתי איפה הרכב, זה היה ליד המועדון. ישבנו על ספסל והייתי מחוקה לגמרי. הוא הציע שהוא ילווה אותי הביתה. כשהיא אמרה שכשהוא הציע את זה השתתקתי", סיפרה מה ששמעה מחברתה. "ראית שאני לא כשירה, ראית שאני יושבת על ספסל והיא אומרת שאני גמורה, אם מצאו אותי מחוסרת הכרה מחוץ לבית, הסכמה לא הייתה יכולה להיות פה. היית צריך לשים אותי בבית וללכת כמו בן אדם תקין".

עטרי של אחרי הפגיעה נשאבה למעגל של הרס עצמי. "ניסיתי להמשיך כרגיל, אבל לא הצלחתי לנגן יותר, לא הצלחתי לכתוב כי לא רציתי לדבר על המקרה", אמרה והלל סברי חברה הטוב הוסיף: "היא הלכה ונעלמה, התחילה לחתוך את עצמה. היא לא רצתה שיראו, לא אהבה את הגוף שלה. לא היה שם כבר את הצחוק המתגלגל הזה, שי-לי של אחרי היא מפוחדת, מבולבלת, נמנעת מלחוות הכל".

בבית הספר למשחק ניסן נתיב הכירה שי-לי את יהב, מי שיהפוך לאהבה הגדולה שלה עד שהמוות הפריד ביניהם. עם אהבה חדשה וחלום להפוך לשחקנית, שי-לי פרחה וניסתה להשאיר מאחור את הטראומה. "חשבתי שאני יכולה למחוק את זה ורציתי להיות הבחורה שהייתי. לא ידעתי שיש מחיר לשתיקה", הודתה.

כשהחליטה לשבור את השתיקה מי שהייתה לצד שי-לי היא השחקנית דניאל גל, בזמנו חברה קרובה שלמדה איתה בניסן נתיב. "אני זוכרת שבשנה א' גיליתי טראומה מינית שהייתה לי בילדות, מיד לקחתי אותך וסיפרתי לך בקול רועד מה גיליתי עליי. התגובה שלך הייתה לצחוק עליי, אמרתי: 'רגע, מדובר באדם הכי רגיש בעולם, איך יכול להיות שהיא מגיבה ככה?'", חלקה במפגש בין השתיים. "ברגע אחד אמרתי: 'וואי, שי-לי, גם את'. אני זוכרת את הפרצוף שלך מתחלף והתחלת לבכות בטירוף, לא התכוונתי לעלות על משהו. אני זוכרת שזה היה כמו יריית פתיחה מאוד מוזרה למסע הזוגי שלנו בתוך טראומה מינית".

"הוצאת אותי מהארון, עזבתי את רימון, הגעתי לבית ספר חדש. הרגשתי שאסור לי לספר", השיבה שי-לי. "בחוויה שלי האומץ שלך נתן לי כוחות לראות אותך, אני זוכרת שפתחתי מול הכיתה, הכנתי אותך לזה שאני הולכת לשתף מול הכיתה. אמרתי הכל, שיתפתי את הכאב וכל מה שאני מסתירה, היה בזה משהו לא מוגן. חוץ ממך עם מי אני מדברת על זה? בבת אחת להרגיש חשופה, והכל התחיל לצוף. אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון הדחקה לא הצלחתי להשתלט על זה. עלו טיקים, חרדות, רעדתי כולי".

"הרגשתי שבלתי נסבל לחיות יותר. הייתה באמת הבנה שעכשיו כלום לא חשוב, לא חלומות, לא מה יחשבו, אני חייבת לטפל בעצמי וללמוד לרצות לחיות", המשיכה עטרי. "הגעתי למרכז לנפגעות טראומה מינית. כבר היית רשומה והצעת לי להירשם. מההדחקה, בסוף הגענו למקום שאנחנו מבקשות טיפול".

בעקבות הקשר שנוצר בין שתי קורבנות פנתה עטרי לראשונה לטיפול ואובחנה עם פוסט-טראומה. בתוך כך, לידיה של היוצרת מגיעות שתי נשים עם מידע חדש על הסטודנט מרימון שלדבריה תקף אותה. "חבר טוב שלי שמע סיפור של תקיפה מינית, הוא הקשיב, הכיר את הסיפור שלי, ושאל באופן חריג את השם שלו למרות שהוא לא עושה את זה בדרך כלל", סיפרה. "היא אמרה לו את אותו השם, הוא נתן לה את הפרטים שלי כדי שתדבר איתי, לא היה לי אומץ לדבר איתה ארבע שנים. הייתי שבר כלי ופחדתי לדבר איתה אז".

ואחרי ארבע שנים?
"דיברתי איתה, התנצלתי על השנים שלא היה לי את האומץ. כמה שנים אחרי הייתה עוד בחורה שהגיעה מחבר משותף. היא סיפרה לו שעברה תקיפה מינית על ידי אותו תוקף. הוא שאל אותי אם הוא יכול לחבר בינינו, ואז כבר הייתי אחרי החוויה שלקח לי ארבע שנים. איתה דיברתי מהר, לפגוש עוד בנות שזה קרה להן, ובצורה דומה לשלך, זה גרם לי להבין שיש השלכה לזה שלא דיברתי".

שי-לי החליטה לשמור את זהות הנשים בסוד, ועבדה על פרויקט הגמר שלה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. סרט הגמר הכינה היה מבוסס על המקרה האישי שלה ועל התמודדות נפשית של קורבן אונס. בזמן הזה היא לא ידעה שיש מישהו מודאג שפועל כדי להשתיק אותה. "לוויתי 40 אלף שקלים, ופנו אליי ראש החוג והמגמה וסיפרו שפנה אליהם מתווך תרומות מזוג שרוצה לתרום לסרטים על תקיפה מינית כי התורמת עברה בעצמה", נזכרה.

"התקשר אליי המתווך שהציג את עצמו כ'דן מאירי', ונקב בסכום דמיוני של 80 אלף שקל. סיפרתי לו מה קרה לי בערך בלי להזכיר את השם", הוסיפה. "הוא אמר לי שכדי לשכנע את התורמת הוא צריך שאשלח כל מידע שיכול לחבר את התורמת רגשית לסיפור".

עטרי העבירה לו גרסה של הסרט ולאחר כשבועיים הוא חזר אליה בתשובה כי התורמים חוששים מהסתבכות משפטית במקרה שיהיו קשורים בסרט הזה. "הוא אמר שהם רוצים לדעת שלא אגיד את השם של התוקף. הוא אמר שהוא רוצה לעזור לי, שהוא מבין אותי, ושהוא צריך שאגיד לו את השם. אמרתי והוא שאל למה לא התלוננתי, הסברתי שניסיתי להשתקם ושלא יהיה לי אומץ לעבור איתו עימות. הוא שאל אם אני מכירה עוד נפגעות, ומה שקרה אז אני מרגישה מאוד רע", הודתה.

נתת לו את השם של אחת משתי הנשים?
"כן, הייתי תמימה לאללה. האוניברסיטה קיבלה מייל שהתורם חלה במחלה ולא יכול לתרום לאף אחד מהסרטים".

מי שהתחזה לנציג התורמים, לאותו דן מאירי, הוא חוקר פרטי שנשלח מטעם הסטודנט מרימון שפגע בשי-לי לכאורה, אך הוא לא עצר שם. "הייתי בקיבוץ, בשכונת הצעירים, והתקשר שליח שצריך להעביר לי משהו. פתחתי מכתב שקיבלתי, קראתי את השם שלו והגיליוטינה ירדה עליי שוב. הוא איים עליי בכסף, שאחתום ושאגיד שזה לא קרה".

עטרי קראה מהמכתב המאיים שקיבלה, שבו נדרשה לחזור "מהדיבה שהפיצה" ודרישה שלא תתבטא יותר בגנותו. "נבהלתי, המצב הכלכלי לא היה טוב. אנחנו אומנים שעברו לקיבוץ כפר עזה מתוך רצון להתייצב כלכלית, לא היה לי מאיפה לשלם", סיפרה. "המכתב היה כל כך אגרסיבי שדווקא בגלל זה ידעתי שאני לא יכולה לשתוק. הוא לא יאיים עליי שוב".

עטרי הבינה שנפלה בפח, שהגבר שלכאורה תקף אותה מחזיק במידע הכי רגיש שבידיה, השם של אחת הנשים שבעבר שוחחה עימה ושטענה שפגע גם בה. היא עוד ניסתה ליצור קשר, אך גילתה שהסטודנט מרימון כבר פנה אליה. עטרי החליטה להגיש תלונה, אחת עשרה שנים אחרי המקרה, התייצבה בתחנת המשטרה.

"אני מגיעה לתחנת משטרת לב תל אביב, איתי עורכת הדין שלי, יהב, ועוד חברה טובה שלי. באותו רגע יש לי ממש אמונה במערכת הצדק. באתי ברצון באמת להראות הכל, לתת הכל. הבאתי להם את התמונות מודפסות של המכות. הבאתי להם דוח רופא שיניים שתיקנתי את השיניים. הבאתי להם את כל השמות של העדים עם טלפונים. את כל שמות האנשים שראו אותי, השותף שמצא אותי זרוקה ומחוסרת הכרה בלי יכולת לתת הסכמה. נתתי אפילו את השיחות של החוקר הפרטי עם האוניברסיטה, את כל שלבי ההתחזות. סיפרתי להם על הנפגעות הנוספות שפנו אליי, כלומר לא חיפשתי. נתתי את כל העדות, והחוויה היא מאוד קרה", סיפרה לפרטי פרטים את הרגע שבו הגיעה לתחנה.

יש עימות?
"כן, זה היה קצת יותר קשה, הטיקים היו ברמה גבוהה והיה לי קשה לשלוט בהם. לא רציתי לקחת כדור הרגעה, זו האמת. למה שאשתיק את זה? נכנסתי ומתי מפחד לפגוש אותו".

מה קרה בעימות עצמו?
"זה משפיל, הוא צוחק כשאת מספרת את הסיפור שלך ובז לו. הוא נכנס לי בדברים כשסיפרתי את הרגעים הכי חשופים שלי בחיים".

מה הגרסה שלו?
"הוא אמר שזה היה בהסכמה. איזו הסכמה עם הראש שלי נחבט בסורגים והשיניים נשברו? הוא אמר שזה לא הוא".

במשך שנתיים התנהל התיק בסחבת ובאיטיות עד חודש פברואר 2025, שבו הוזמנה שי-לי לפגישה בפרקליטות וגילתה שהתיק נסגר מחוסר ראיות. "זה שבר לי את הלב, התחלתי לבכות ממש. אמרתי לפרקליטה שהיא עושה טעות. חשבתי שאם רק יהיה לי את האומץ להגיש תלונה ולעבור את העימות זה יהיה שווה את זה, שאשמח שעשיתי את זה ואישן כשאני גאה בעצמי. אני גאה בעצמי, אבל אין צדק", אמרה.

עטרי דרשה לקבל את כל חומרי החקירה, להבין מה בדקה המשטרה ומה סיפרו העדים החשובים שנכחו באותו ערב. הבדיקה מוכיחה כי ככה לא אמור להתנהל תיק אונס, כולל עדים שלא הצליחו להשיג אותם ולכן ויתרו על עדותם או עדות מצומצמת של עד מרכזי בפרשה, שותפה של עטרי באותם הימים.

"לא שאלו מה עשיתי אחרי, אם התקשרתי אליו. העד הכי חשוב לי, החקירה שלו קצרה מאוד. הוא גר בחו"ל אבל אפשר לתת עדות מרחוק", הדגישה עטרי. "כאן היא נעשתה בצמצום וברשלנות. התיק הועבר לראשונה לפרקליטות בלי העדות שלו".

עוד עלה כי אותו עד מפתח כלל לא נשאל על השיחה חשובה, כל העדות שלו הסתכמה בחצי עמוד, 19 שורות. כיוון החקירה של שתי נשים נוספות שטענו בפניה שגם בהן החשוד פגע לא נבדק. המשטרה אף לא התנגדה לבקשת החשוד להטיל צו איסור פרסום על שמו ותמונתו.

"שום קצין משטרה שמכבד את עצמו לא יסכים שתיק חקירה עם עבירה כזו חמורה יסתיים בכמה ניירות כאלה שמבזים את הארגון. לעצור מישהו בחשד לתיק אונס, צריך לבסס את התיק. יש פה מגמה לגנוז את התיק הזה", הסביר לאתגר סנ"צ בדימוס ירון קלדס, בכיר במשטרה לשעבר.

איך אתה מסביר את זה?
"חוסר מקצועיות, חוסר רצון לפשפש בתיק ולהגיע לחקר האמת. שוטר שמתנהל ככה לא ראוי להיות שוטר".

רואים פעם אחר פעם שהחוקרים מנסים להתקשר ואין תשובה, לא עונים והטלפון מנותק. בזה הסתיים העניין.
"הם הלכו על הדרך הקלה, לשלוח אס אם אס או ניסיון שיחה, לא ענו והמשיכו הלאה. אם אתה נותן לי את השמות האלה אאתר אותם. אלו עדים שיכול להיות שיודעים איפה התחיל האירוע. אתה לא יכול לסגור את תיק החקירה לפני שהאנשים האלה נחקרו. אני לא זוכר דבר כזה בקריירה שלי, אני רוצה להאמין שזה אירוע נקודתי".

בתחילה, שכשמערכת "חשיפה" פנתה להבהרות מהמשטרה, היא נענתה כי "החקירה הייתה יסודית ומקצועית, בוצע בה מגוון רחב של פעולות". חיים אתגר החליט לדרוש דין וחשבון מהסטודנט מרימון שפגע לכאורה בשי-לי, אך הוא נמלט במהרה מזירת המפגש מבלי לתת תשובות.

חיים אתגר ומערכת התוכנית החליטו לנסות ולפנות אל העדים ישירות. בניגוד למה שעלה מסיכומי המשטרה, העדים ענו מיד ושיתפו פרט מפתיע: הסטודנט מרימון יצר איתם קשר בעבר. "פגשתי אותו לפני כמה שנים, אחרי המון שנים שלא ראיתי אותו, והוא שאל אם אוכל להגיד לעורך דין מה אני זוכרת. דיברתי עם עורך הדין, יש מצב שהוא ביקש אחתום על משהו", אמרה אחת מהן ואחר הוסיף: "הוא סיפר ששכר חוקר פרטי".

עורך הדין של הסטודנט מרימון הגיע לעדים מרכזיים, אולי אפילו החתים אותם על תצהיר, ובמשטרה לא טרחו לדבר איתם. לשי-לי נותרה תקווה לחשוף את מחדלי החקירה, והגישה לאחרונה ערר לפרקליטות על ההחלטה לסגור את התיק. בעקבות התחקיר נעתרה הפרקליטות לבקשת שי-לי והורתה למשטרה לערוך השלמות חקירה. "אני רוצה ששייה תגדל ותדע שאמא עשתה הכל, אני יודעת שיום אחד היא תהיה גאה בי על זה", חתמה עטרי.

תגובת פרקליטו של החשוד:
לפני יותר מעשור, קיימו שי-לי ומרשי יחסים הדדיים ומוסכמים לחלוטין. למחרת, פנתה שי-לי למרשי וביקשה שלא ידבר על המפגש בשל היותה בזוגיות. הא ותו לא. לאחרי זמן החלה שי-לי להפיץ שמועות שונות, סותרות ובוודאי בדויות, תוך רמיסת שמו הטוב, כבודו ופרנסתו של מרשי על לא עוול בכפו. זכותו של אדם להתגונן מפני עלילות דם. לאחר שנים של רדיפה, משהעז מרשי לנסות להתגונן והתריע כי שי-לי מפיצה לשון הרע, רק אז שי-לי טרחה לפנות למשטרה, שכידוע סגרה את התיק. אמת יש רק אחת, וסופה לצאת אל האור. אנו סמוכים ובטוחים שלאחר השלמות החקירה שנערכות בעקבות הערר שהגישה שי-לי, חפותו של מרשי רק תתחזק.

תגובת משטרת ישראל:
מדובר בחקירה יסודית ומקצועית במהלכה בוצעו מגוון פעולות חקירה, לרבות ההשלמות שהתבקשו על-ידי הפרקליטות שליוותה באופן צמוד את התיק. בתום החקירה, כלל החומרים הועברו לעיון והחלטת הפרקליטות אשר בהתאם לשיקוליה סגרה את התיק. לפני מספר ימים התיק חזרה להשלמות חקירה נוספות בתחנת המשטרה, בסיום יוחזר התיק להחלטת הפרקליטות כמקובל.

תגובת הפרקליטות:
מדובר בתלונה שהוגשה כעשור אחרי האירוע. התיק נסגר אחרי בחינה וביצוע השלמות חקירה שלא הניבו די ראיות להגשת כתב אישום. המתלוננת הגישה ערר והמשנה לפרקליט המדינה לענייינים פליליים החליטה שהמשטרה תבצע השלמות חקירה נוספות, שלאחריהן תבחן הפרקליטות האם נתגבשה תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין.