מתן פרץ: "זרקו עלינו מיקרוגלים מהגג, חיילים התחילו לבכות"

עם מופע סטנדאפ מצליח, מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, תפקיד משחק ראשון והשתתפות ב"רוקדים עם כוכבים", מתן פרץ נמצא בשיא הקריירה שלו. בריאיון לרפי רשף ב"אינטימי" שיתף על הקשיים בדרך להצלחה, ההתרחקות מהדת, ועל ההדחקה של השירות הצבאי: "זוכר רק פלאשים".

פרץ (38) גדל בקריית ארבע, לאבא שבא ממשפחה מרוקאית מסורתית ואמא שחזרה בתשובה. "אני בא מבית שחזר בתשובה כשהייתי תינוק, אני לא זוכר תקופה שלא הייתי דתי", הוא נזכר. "בגיל 27 הסרתי את הכיפה, הרגשתי שדי. אני לא אוהב את זה ואני מציג פה איזה מצג שווא, ואני עושה עוול לדתיים אמיתיים. ככה הרגשתי. כמו מסתערב של דת, שאני הולך עם כיפה על הראש וכולם חושבים שאני דתי, אבל אני לא אוהב את זה".

אם לא היית מסיר את הכיפה, היית יכול להיות סטנדאפיסט?
"לא. הרגשתי שהכיפה באיזשהו מקום זה תירוץ לא להגשים את עצמי. אני לא יכול להופיע בברים כי יש אוכל לא כשר, אני לא יכול להופיע במועדון הזה כי זה להופיע בשבת. הכיפה הגנה עלי ועיכבה אותי בו זמנית מלרדוף אחרי הדברים שאני באמת רוצה. כשהורדתי את הכיפה לא היו לי תירוצים יותר, לא הייתה לי ברירה והייתי חייב ללכת על זה".

בחודש מרץ האחרון העלה לרשתות קטע מתוך המופע שלו שבו הוא תיאר את הקושי בלהיות סטנדאפיסט בישראל של השנים האחרונות: "כל שני וחמישי יש איזה מבצע, איזה איום קיומי. איך זה הגיוני שאני מחזיק מעצמי בן אדם שאומר את כל האמת שלי על הבמה ועל זה אני לא מדבר? אף אחד לא מדבר. ערב אחד באתי להופיע, זה היה הפסקות בין התקיפות בסבב עם איראן. וחשבתי לעצמי, כבר באתם, למה האווירה כזאת קשה? אם אתם לא רוצים לצחוק תישארו בבית ליד הממ"ד, הכל בסדר. אבל אתם כבר פה, אז למה אני נאבק פה על חיי?"

"אמרתי לעצמי 'עזוב, אם אתה כבר פה, שחרר את הבדיחות, יש לך מיקרופון, בוא תגיד את שעל ליבך. אולי הכנות הזאת זה מה שיתפוס אותם'. כשהתחלתי ראיתי שהם מגיבים לזה, אז שפכתי הכל החוצה. אם הייתי רואה שהם מבוהלים - הייתי מפסיק".

"איבדתי את החבר שלי, אח שלי, הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי"

תוכנית הרשת שעשה ביוטיוב עם החבר הכי טוב שלו בזמנו, סהר קליזו, נכשלה. מה שהביא לתקופה קשה של חובות כלכליים ולניתוק הקשר בין השניים: "הדבר שהכי הפריע לי יותר מלישון ברכב ולהיכנס לחובות או לאבד את בת הזוג שהייתה לי, זה שאיבדתי את החבר שלי, את אח שלי, הבן אדם שהיה הכי קרוב אלי. הוא החליט שזהו, שנמאס לו שהוא נכווה מהעולם הזה והוא רוצה להיעלם מהחיים האלה. עכשיו, כולנו נכווינו אני מבין שהוא לקח את זה בצורה יותר קשה ורצינית".

אבל זה אח. אני מבין מקצועית, אבל למה שזה יפגע ביחסים האישיים?
"עד היום אני לא יכול לענות לך על השאלה הזאת. בהתחלה הייתה לנו משכורת בסיסית שקיבלנו מאלה שהשקיעו בפרויקט, ולאט לאט זה נחתך בחצי ונחתך עוד, עד כדי כך שאני זוכר שעברתי לסיגריות גלגול כי פשוט לא היה כסף. זה היה או זה או לתדלק את הרכב. גרתי באוטו שלי כמעט חצי שנה, הייתה לי כרית, שמיכה דקה, ערכה קטנה לצחצח שיניים ובקבוק מים שתמיד הייתי ממלא. זה היה נורא, אבל הבנתי שזה חלק מלהתרסק עד הסוף".

יכולת ברגע להרים טלפון לאבא והוא היה פותר לך את המצוקה הכלכלית.
"אנשים שאלו אותי למה לא חזרתי הביתה. התשובה האמיתית היא אגו. ההורים שלי היו מקבלים אותי בשנייה. אני הייתי בטוח שהפרויקט הזה יצליח וזה מה שיעשה אותי, אבא שלי הזהיר אותי ואמר לי שזה הולך להתרסק. אמרתי לו 'אתה לא מבין ביוטיוב', והוא ענה: 'נכון, אבל אני איש עסקים, והעסק הזה לא עובד'. אבא שלי צדק, אבל לא היה לי פרצוף לבוא ולהגיד לו 'וואלה צדקת במאה אחוז. כל מה שאמרת שיקרה קרה, כל מה שאמרת שייכשל, נכשל'".

בסוף הלכת לאבא והוא הציב לך משוואה שלא אהבת.
"הלכתי לאבא שלי והוא אמר לי משפט שמלווה אותי כל החיים: 'אני אביא לך כסף, אבל תבין שאתה לא כוכב. תוותר על השואו ביזנס, שחרר את זה, לך תעבוד בעבודה רגילה ותחזיר לי את הכסף', הוא לא נותן מתנות. אמרתי לו: 'סגור, ויתרתי', ואז רתחתי מזעם. אני לא חושב שבדרך כלל מבקשים ממך באופן אקטיבי לוותר על החלומות שלך. רומזים לזה, אבל אף פעם לא אומרים לך: 'תוותר על זה או שלא תקבל את הכסף'".

אתה בן בכור מבין שישה אחים, אבל אתה זה שהכי לא מוצא את עצמו.
"הכי כישלון. אני יכול להגיד בלב שלם שבתור בן בכור, הייתי בתקופה הזאת כישלון. כולם הבינו את הכיוון שלהם ומה הם רוצים לעשות בחיים, ורק אני - שאמור להוות דוגמה - כישלון חרוץ. זה מרסק את הנפש, זה משהו שהיה לי מאוד קשה לחיות איתו".

"היו הפרות סדר והתפרעויות מטורפות, זרקו עלינו מיקרוגלים מהגגות"

היית בחטיבת כפיר, ויש לך חור שחור. אתה לא זוכר כלום מהתקופה הזאת?
"חשבתי שאני זוכר, אבל אז באתי למילואים לפני חמש שנים, עוד לפני המלחמה, ופגשו אותי חיילים שלי ואמרו לי: 'וואי, אתה זוכר את זה ואת זה'. ואני לא זוכר שום דבר. פתאום שם נפל לי האסימון שאני לא יכול להשתתף איתם בסיפורים, כי אני לא כל כך זוכר. אולי זה מנגנון הגנה, אולי לא, אבל אני זוכר רק פלאשים מהשירות הצבאי. מהתיכון אני זוכר מעולה, מהישיבה אני זוכר מעולה, את הצבא אני לא זוכר כל כך. היה לי שירות מאוד קשה. אני זוכר שנכנסנו לאחד הכפרים וחיילים שלי התחילו לבכות ורצו שנצא. בתור אח בכור כושל, כשהייתי מפקד היה לי מאוד חשוב שהחיילים שלי יסמכו עליי וידעו שאנחנו נצא מפה ויהיה בסדר. היו הפרות סדר והתפרעויות מטורפות, וזרקו עלינו מיקרוגלים מגגות, אבל יצאנו משם בסוף. אני לא זוכר איך, אבל יצאנו תודה לאל, וכולם חזרו ללא פגע".

>> הפרק המלא זמין לצפייה כעת ב+12

במהלך המלחמה השתתף פרץ בתוכנית "מה שתגידו" בכאן 11 ושם פנה לראש הממשלה בבקשה להחזיר את החטופים. הבקשה הזו לא עברה חלק ותומכי הממשלה החלו לתקוף אותו: "ביקשתי שיחזירו את החטופים, זה הכל", הוא מסבירה עכשיו, "ואנשים ישר אמרו 'איך אמרת את הדברים האלה, הפכת לשמאלני'. אותי זה הצחיק מאוד, כמה טיפש צריך להיות כדי לחשוב שזה שאני רוצה שחטוף יחזור, זו הבעה של עמדה פוליטית. אני ימני וגדלתי בקריית ארבע, אבל בסוף היום אני לא חושב שיש כבר ימין ושמאל. אני רוצה לחיות במדינה שלי בנחת, בלי שירצו לרצוח אותי כל הזמן. בבחירות אני מצביע לפייגלין. ראיתי כמה ראיונות שלו לאחרונה אני חושב שהוא משקף הכי הרבה את מה שאני מרגיש וחושב אחרי 7 באוקטובר".

אתה יודע מה השאלה שרבים שואלים בבית. מה עם זוגיות?
"הלוואי שזה היה לי פשוט והייתי מוצא את החצי השני שלי שאני מחפש. אני עוד דקה וחצי בן 38 וכל מה שאני רוצה באמת זה אישה, ילדים ובית, אבל אני לא מוצא. הייתה אישה לא מזמן שחשבתי שזה זה, אבל היא לא. זה נורא ביאס אותי, זו הייתה הפעם האחרונה שהיה משהו כזה. שברו לי את הלב כל כך הרבה פעמים, זה מתיש כבר".