המיליונים שנשפכו על "אופוריה" לא שווים את הביזיון

אחרי עונה שלישית שכולה סקס, סמים ואלימות, "אופוריה" הגיעה אתמול לסיומה - עם פרק בן 93 דקות, שחותם לא רק את העונה הנוכחית אלא גם את הסדרה כולה. כפי שאפשר היה לצפות מפרק סיום, הפרק השמיני של "אופוריה" (שזמין לצפייה ב-HBO מקס) היה גדוש באירועים מטלטלים. והמרכזי שבהם, כמובן, הוא מותה הטרגי של הדמות הראשית.

אבל נתחיל מההתחלה. כזכור, בסיום הפרק הקודם, פיי (קלואי צ'רי) העירה את וויין כדי שיראה את רו (זנדאיה) פורצת לכספת. הפרק החדש נפתח, אם כך, בבריחה של רו - שכמעט נלכדת על ידי הארלי אבל ניצלת ברגע האחרון על ידי ג'י (מרשון לינץ'). בידיה נמצאים הממצאים המפלילים שהיו בתוך הכספת, וכשאלאמו (אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה) מקבל אותם בחזרה, הוא מכתיר את רו בתור עובדת השנה. אלאמו מעניק לה תיק מלא בכסף וקופסת כדורי פרקוסט "בשביל הכאבים", אבל אסור לשכוח שהוא כבר יודע שרו עובדת עם המנהל לאכיפת הסמים. הכדורים האלה, במילים אחרות, הם אקדח מהמערכה הראשונה שעוד יחזור לירות במערכה השנייה.

במקביל, קאסי (סידני סוויני) ומאדי (אלכסה דמי) מתמודדות יחד עם האבל. אחרי הלילה הנורא שבמהלכו הן גילו שנייט (ג'ייקוב אלורדי) מת בייסורים, השתיים אוכלות יחד בדיינר ונראות שבורות לחלוטין. הן לא יודעות איך ישתקמו אחרי כל מה שקרה להן, אבל דבר אחד בטוח: הן ביחד. קאסי, שיושבת בהתחלה מול מאדי, עוברת מאוחר יותר לשבת לידה - ויש בכך משהו סמלי. קאסי ומאדי כבר לא מתחרות זו בזו; לראשונה ב"אופוריה", הן נמצאות באותו צד.

אחרי המסע למקסיקו, המנהל לאכיפת הסמים מגיע לחווה של לורי (מרתה קלי). סוף לסיפור. ובזמן שהארלי בוחר להיכנע לרשויות, לורי מכריזה שהיא לא מוכנה להיכנס שוב לכלא - ומתאבדת בתלייה. כמו כן, יש פרט קטן שאולי פספסתם, אבל בשביל זה אני פה: ברגעים האחרונים שלה לורי מאבדת שליטה על הסוגרים ו- בהיעדר דרך טובה יותר לומר את זה - מחרבנת על עצמה. אבל איך אלאמו ניצל מה-DEA? בישופ (דארל בריט-גיבסון) ביצע תרגיל החלפת רכבים ומסיט את תשומת הלב של הסוכנים הפדרליים. מאוחר יותר בפרק בישופ מבצע תחבולה מרשימה עוד יותר; נדבר עליה בהמשך.

רו חוזרת לביתו של עלי (קולמן דומינגו), אחרי הדרמה שהייתה חייה בתקופה האחרונה - וזוכה, סוף סוף, לרגע של שקט. אבל הרגע הזה קצר במיוחד. אלאמו, כך מתברר, לא נתן לרו פרקוסט אלא פנטניל. וכך, על הספה של עלי, רו מתה ממנת יתר. הדקות האחרונות של חייה מלוות בשלל חזיונות: היא חולמת שפזקו (אנגוס קלאוד המנוח) בורח מהכלא, והיא רצה לפגוש אותו. בדרך לשם, היא רואה את אחותה ג'יה (סטורם ריד), ואת ג'ולס (האנטר שייפר) על האופניים (געגועיי לאופניים). כשהיא מגיעה הביתה, רו פוגשת סוף סוף את אמא שלה לזלי (ניקה קינג) - וכפי שחלק מהצופים בוודאי פספסו, גם את אבא שלה. לצד הפגישה המרגשת עם ההורים, בנקודה הזו של הפרק מגיעה הבנה כואבת: לאורך כל העונה השלישית, לרו לא היה בית. היא נדדה מספה אחת לאחרת, מאזור סכנה אחד לאחר, חסרה את המקום הבטוח שהוא רק שלה.

כמובן שגם פזקו נכח בהזיותיה של רו; ברגעים האחרונים שלפני מותה, רו רואה לנגד עיניה את האנשים הכי חשובים בחייה. זה מוות עצוב מאוד, שמשקף את המאבק שהיא התמודדה איתו לאורך הסדרה כולה. כשחושבים על זה, לאורך הזמן רו הצליחה לחמוק מאינספור כדורים - ובסוף מצאה את מותה כתוצאה מהכדור הקטלני מכולם. הדבר המנחם היחיד כאן הוא העובדה שרו לא נשכחה מהתודעה. ג'ולס מנציחה אותה באמצעות ציור (ראוי לציין שזו הסצנה היחידה של ג'ולס בפרק, מלבד סצנת החיזיון); לקסי (מוד אפטאו) קוראת את התנ"ך שרו השאירה בביתה; קאסי זוכרת את החיוך שלה. אבל אדם אחד לוקח את המוות הזה קשה יותר מכולם: עלי, שעבורו האובדן של רו הוא ממש כמו אובדן של בת.

אגב, יש דמות אחת שלא מתאבלת על רו: מאדי. זה מן הסתם לא מאוד מפתיע, בהתחשב בכך שהיא אחראית, במידת מה, למוות שלה (זוכרים את "פליטת הפה" מהפרק הקודם?). בהקשר הזה, צריך לציין שמאדי עדיין שומרת על הקשר שלה עם אלאמו, בין השאר כי היא עדיין חייבת לו על הטובה שהוא עשה לה. ואכן, לקראת סיום הפרק, מאדי מגיעה למועדון החשפנות - ויושבת עם אלאמו לשיחה מלב אל לב על כוחה של הווגינה. במהלך השיחה הזו הוא גם מציע לה נישואים, אם כי אלאמו אף פעם לא באמת "מציע", הוא דורש. בכל מקרה, אנחנו לא רואים את התגובה של מאדי. השיחה נגדעת באיבה כשקול ירי נשמע במועדון החשפנות. היורה הוא לא אחר מאשר עלי, שבא לנקום את מותה של רו.

אחרי שעלי הורג את ג'י, הוא ניגש לעימות החשוב באמת: העימות עם הנבל הראשי - הלא הוא אלאמו. סצנת ה"קרב" שלהם, בסגנון מערבון מודרני, מעצימה את התמה ששלטה בפרקים האחרונים: המאבק בין הטוב (שמייצג עלי) לרע (שמייצג אלאמו). במובן הזה, המאבק הוא לא רק מאבק קונקרטי בין שתי הדמויות, אלא מאבק סמלי בין שני היצרים של האדם באשר הוא. אפשר לומר שהסיום של "אופוריה" פסימי, בשל העובדה שרו לא שורדת. ובכל זאת, הוא גם לא סיום קודר לגמרי. בסופו של דבר, הטוב מנצח בקרב.

וכאן נכנסת לתמונה התחבולה השנייה של בישופ - שרוקן בחשאי את האקדח המוזהב של אלאמו מהקליעים. עלי מנצל את רגע הבלבול הקצר של אלאמו, ויורה בו למוות. הבגידה של בישופ באלאמו מסמנת אותו כדמות מוסרית יותר ממה שהיה נדמה, והיא מצילה את עלי, ובמובן מסוים גם את מאדי - שהייתה עלולה להפוך לקורבן הבא של אלאמו. עכשיו היא סוף סוף חופשיה (פיזית; נפשית, מתבקש לתהות אם היא תסבול מרגשות אשם בעקבות מותה של רו). ועלי? הוא הולך לחפש קצת שקט, ומבקר את המשפחה הכפרית שאצלה רו התארחה אי אז בתחילת העונה.

רגע לפני סיום, חשוב להזכיר דבר אחד חשוב שנעדר מהפרק האחרון של "אופוריה": הקריינות של רו. עם מותה של הדמות הראשית, היא גם מפסיקה ללוות את האירועים בקולה ובמבטה. קל לפספס את זה, קשה לשים את האצבע על מה בדיוק חסר. אבל ברגע שמבינים, ההיעדר של רו מורגש ומוזר, כמו כאבי פנטום. ובכל זאת, ברגע האחרון של הפרק היא חוזרת, וחותמת את הסדרה במשפט אחד אחרון: "God Bless Us All".

העונה הזו של "אופוריה" בהחלט הייתה שנויה במחלוקת. היא גם לא הייתה עונה טובה - אם כי שני הפרקים האחרונים שלה היו פחות ביזיוניים מהשישה הראשונים. ובכל זאת, גם שני הפרקים האלה לא שווים את כמות הכסף שנשפך: עלות הפקת העונה חצתה את רף 200 מיליון הדולר, עם ממוצע של כ-25 מיליון דולר לפרק. מדובר באחת מעונות הטלוויזיה היקרות ביותר שהופקו אי פעם, ולמרבה הצער גם אחת המיותרות שבהן. נשאר רק לקוות שסם לוינסון ייקח הפסקה מעולם הטלוויזיה, ולחכות בסבלנות עד שתגיע עונה חדשה של "הלוטוס הלבן".