מדברים פקה פקה

ישראל עסקה השבוע בדבר אחד בלבד - נטע ברזילי והזכייה המדהימה שלה באירוויזיון שהחזירה את התחרות לישראל אחרי 20 שנה. אם יש זווית אחת שלא נגעו בה מספיק באירוע הסופר מדובר הזה, היא חזרתם לתמונה של פרשני הטלוויזיה. ובפרשנות אנחנו לא מתכוונים לפרצופים חמורי הסבר של אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל שמורידים לנו מדי שבוע ב"אולפן שישי". הכוונה היא לפרשנים קלילים יותר, קבוצה של חובבי טלוויזיה סרקסטים ומושחזי לשון שמשלימים עבור מי שחסר לו את אווירת "ערב הצפייה המשותפת".

שידורי האירוויזיון ב"כאן" לוו בשני סטים של פרשנים: בחצי הגמר הראשון קיבלנו את אסף ליברמן ושיר ראובן שהיו אמורים להיות צעירים", "תל אביבים", "מגניבים", אבל מרוב ניסיונות להצחיק הם גרמו ללא מעט בתים בישראל לצפות בתחרות על מיוט. בגמר הגדול זכינו לצמד הרבה פחות צפוי - וארז טל ועידית הרשקוביץ'. שניים שאולי נראו על הנייר כ"מה קשור" אבל הפכו מהר לממתק של הערב, כאלה שגרמו לנו לחייך גם כשעל הבמה עמדו ויקינגים מדנמרק. גראהם נורטון הבריטי עושה מטעמים משידורים כאלה כבר שנים, ואם זה טוב לבריטים - אין סיבה שזה לא יהפוך למנהג גם אצלנו. בכל זאת, הם היו כאן קודם.

 

שבוע סוף

בזמן שצופי הטלוויזיה בישראל היו עסוקים בתחרות שירים, הצופים האמריקאים צפו ב"משחקי הרעב" של חברות הטלוויזיה. רשתות הטלוויזיה הגדולות ABC, CBS, FOX, CW ו-NBC הודיעו השבוע על לוח השידורים שלהם לעונת השידורים הבאה, ועל הדרך ביטלו עשרות סדרות אהובות ואהובות פחות (טוב, בעיקר פחות). כן, ברוב המקרים מדובר בסדרות שלא ברור למה היו איתנו עד עכשיו, אבל חלק מהביטולים היו מפתיעים ואפילו כואבים. מי כמונו יודע כמה מאמץ כרוך בהכנסת סדרה חדשה עמוק ללב, וכמה כואבת ההבנה שכל המאמץ הזה היה לחינם, כך שלעולם לא תשובו לראות את "פלוני" מחזר אחר "אלמונית" רק כדי שיתחתנו בעונה העשירית ויפרדו בתחילת עונה אחת עשרה.

להלן רשימה חלקית מאוד של סדרות שכבר לא ישובו לעונה נוספת: "השורד המיועד" עם קיפר סאת'רלנד בוטלה אחרי שתי עונות, "הבלתי אנושיים" של מארוול בוטלה אחרי עונה אחת, "עד עצם היום הזה" בוטלה אחרי 7 עונות (רק 6 עונות מאוחר מדי), "קוונטיקו" בכיכובה של פריאנקה צ'ופרה לא תזכה לראות עונה רביעית, "יריית פתיחה" (Shots Fired), בה שיחק אנחל בונני, גם היא לא תזכה לראות עונה נוספת, וכמוה "תיקים באפלה" שהבינה שמקומה באמת באפלה ו"סקנדל" שאמנם לא בוטלה אך הגיעה לסיום אחרי 7 עונות גדושות תככים.

גאון מרושע

תגידו ביי לטירלול של "ארץ פראית מאוד" ומא אנאנד שילה, ופנו מקום בלב לדוקו פשע חדש ומופרע לא פחות  - "גאון מרושע" בנטפליקס. האחים ג'יי ומארק דופלאס שאחראים ל"ארץ" הם גם המפיקים בפועל של "גאון מרושע", ונדמה שהם באמת בורכו בעין שיודעת לזהות סיפור טוב מקילומטרים. העלילה המוזרה מכדי להאמין עוסקת ב"שודד הפיצה", שבשנת 2003 נכנס לסניף בנק בעיירה אירי שבפנסילבניה עם מכתב כופר ופצצה על צווארו. בריאן וולס קראו לשודד הפיצה הזה ומבלי לעשות לכם ספוילרים (כי אתם באמת חייבים לראות את הסדרה הזאת), נספר שתצטרכו לצפות בה במלואה לפחות פעם אחת כדי להאמין שאירועים כאלה יכולים לקרות באמת. הערה חשובה - "גאון מרושע" מכילה סצנה קשה מאוד לצפייה שמגיעה כמעט משום מקום. מומלץ לצפות בה עם כיסוי עיניים בהישג יד.

אל תוותרו ווסטוורלד

כולם מדברים על "סיפורה של שפחה", אף אחד לא מדבר על "ווסטוורלד". האמת? חבל אך מובן. שתי הסדרות חזרו כמעט במקביל אחרי עונות ראשונות מדוברות ומצליחות עם טונות של ציפיות על כתפי התסריטאים. בעוד ש"שפחה" הפכה לשילוב בין מסמך אנושי מזעזע למותחן בקצב של "24", "ווסטוורלד" נקטה בגישה ההפוכה ולקחה צעד אחורה. אחרי הטבח שהתרחש בסוף העונה הראשונה, בו המארחים בראשות דולורס יצאו לקרב חזיתי בבני האדם, היוצרים החליטו לפתוח את העונה השנייה במשחקי תודעה עם הצופים. בשני הפרקים הראשונים היה קשה להבין בדיוק האם האירועים שאנחנו צופים בהם מתרחשים בהווה, בעבר או בעתיד (טריק מוכר ב"ווסטוורלד"), ובשילוב עם האניגמטיות הכללית של הסדרה, החווייה הייתה קשה לצפייה. למי ששרד את שני הפרקים הראשונים חיכתה הפתעה: שני הפרקים האחרונים (ובמיוחד האחרון) הכירו לנו את "ווסטוורלד" בשיאה כמו שלא ראינו עד היום. כל קווי העלילה שפוזרו לאורך העונה מתחילים להתחבר וכיוונים חדשים ומסקרנים נפתחים. קצת כמו ב"התחלה" של כריסטופר נולאן (אחד מיוצרי "ווסטוורלד"), גם בפארק השעשועים הזה בכל פעם שנדמה לכם שהגעתם לסוף - תגלו עוד דלת שנפתחת. מילה טובה גם לגירל פאוור שמוביל את הסדרה הזאת - אוון רייצ'ל ווד וטנדי ניוטון (דולורס ומייב) ממשיכות להיות הרובוטיות הכי רגישות על המסך, ומפגינות תצוגת משחק שתגרום לשלפרד להחוויר. כאילו עוד יותר ממה שהיא חיוורת עכשיו. עדיין לא מאוחר מדי להשלים.