המרד נגד אילה חסון חסר תקדים - ומאוחר מדי
איפה יותר שווה להתארח, ב"זהו זה" או "בובה של לילה"? איך "סאטרדיי נייט לייב" הבריטית כבר עשתה את מה שהאמריקאית לא הצליחה? ומי יפתור את ההשתלה הכושלת של התאגיד? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
בובה פראית
במדינה שבה אפשר לספור על יד אחת את תוכניות המערכונים המקומיות - ולהישאר עם אצבע ספייר שתצביע אל "ארץ נהדרת" - אף שחקן לא יכול, וכנראה גם לא מעוניין, להתמקד רק בגיג הזה. לכן השחקנים יעלו על במות או ישתתפו בסדרות קומיות, לפעמים אפילו דרמטיות, והמוצלחים שבהם ימשיכו עם הדמות לתוך הפסקת הפרסומות. אבל בשנים האחרונות נרשמה מגמה חריגה: שניים ממוסדות הסאטירה המשניים כאן, לבטח הגבריים שבהם, החלו לארח שמות מהאנסמבל של היענו-מתחרים שלהם. ב"זהו זה" (כאן 11), למשל, אפשר למצוא בתדירות גבוהה את נעמה אמית מ"מי זאת?" ואת בוגר "היהודים באים" עידו מוסרי, לצד הופעות אורח של יעל לבנטל, נעמי לבוב, נלי תגר, דרור קרן ונעמי הררי. אפשר רק לקוות שהחלטורה הגריאטרית משלמת טוב, כי היא לא מוסיפה יוקרה מקצועית למי מהם.
בינתיים, בספסל האחורי של הקומדיה הישראלית, "בובה של לילה" (ערוץ הספורט) חזרה ערב המלחמה לעונה תשיעית. מי שזכתה לפרוץ השבוע את תקרת הגברים של המותג היא תום יער, בחיקוי לא בלתי קורע לכתבת הערוץ נועה פופלינגר, כשלפניה עשתה זאת יעל פוליאקוב בתור מאיה דמאיו ומואיז ספרא. בין לבין הבליחו שם כמעט כל גברי "ארץ נהדרת". התוספות המזדמנות לקאסט של "בובה" הולכות יד ביד עם ארסנל דמויות שתמיד יודע להתחדש - כשגם ליאור ברקוביץ' ועמיר פלג עולים על הגריל, ומוכיחים את היכולת הכבר לא מובנת מאליה של תסריטאים לצחוק בתוך הנגמ"ש. "הצ'קלפן הזה מנסה להוציא את צנצי חרטטן, אני לא אתן לו", הודיע השבוע שלום מיכאלשווילי בתפקיד רז זהבי, אפרופו הריב של פלג עם טאלנטי הערוץ. למה? "כי צנצי עושה את זה כבר שנים בעצמו". עם כזו מוכנות לצחוק על כולם וכל הזמן, כולל על עצמכם ובלי אובססיה לנציגים רק של מפלגה אחת, ברור באיזו מתוכניות הסאטירה באמת שווה להתארח עכשיו.
מה לראות?
את "חבר מושבעים: ריטריט חברה" (אמזון פריים), העונה השנייה של סדרה שבחיים לא שמעתם עליה, וחבל. עובד זמני מצטרף לנופש חברה של עסק משפחתי - רק שהחברה לא קיימת, כולם סביבו שחקנים, ההתפתחויות הביזאריות מתוסרטות והוא האדם האמיתי היחיד. הריאליטי הקומי הזה הוא המלצת הצפייה הכי חמה שיש, ולא רק בשבוע הנוכחי. לביקורת המלאה.
-
ברית מילה
נשארים בענייני מערכונים, מחתימים דרכון וקופצים לבריטניה. בשבת האחרונה הושקה "סאטרדיי נייט לייב" הבריטית (Sky) - הגרסה המלכותית למותג הקומדיה שכרגע לא זמינה בישראל, כנראה בגלל חוסר עניין של הקהל. 51 שנה אחרי שג'ורג' קרלין הגיש את ערב הבכורה של SNL המקורית, התלמידה המצטיינת טינה פיי נבחרה להיות זו שתנגיש לבריטים את הפלישה הטלוויזיונית מאמריקה. המנחה הראשונה אפילו חגגה את היותה המנחה הצעירה ביותר בתולדות המהדורה הבריטית, שיא שיחזיק בדיוק שבוע. הרייטינג היה מוצלח, הכתיבה הפתיעה לטובה, אבל ברור שיש סיבות לזהירות: מה הסיכוי שדווקא הגרסה המקומית הזאת תחזיק מעמד, מנחי ה-Weekend Update נראו מרוצים מדי כשהבדיחות שלהם קלעו, והתחושה היא שכל אייקון בריטי אפשרי כבר נשרף על התוכנית הראשונה. אחרי שסיפקתם מערכונים עם קיר סטארמר, דיוויד אטנבורו, ווינסטון צ'רצ'יל, הנסיכה דיאנה, הנסיך אנדרו, אגתה כריסטי, פרדי מרקורי, וויליאם שייקספיר והדוב פדינגטון, מי עוד נשאר לכם חוץ מבני הזוג בקהאם?
מבעד לחבלי הלידה והאופטימיות השברירית, ניתן בכל זאת לסמן שתי חוזקות ברורות של "סאטרדיי נייט לייב" הבריטית: בדיוק כמו אחותה האמריקאית, ובניגוד מוחלט לנורמה שהתקבעה בישראל, הפרק הציג מערכונים שהם סתם מערכונים - בלי חיקוי של דמות קיימת או התכתבות עם תופעה עכשווית, כלומר הומור אוניברסלי שיכול להצמיח זנב ארוך במשך שנים; ושלא כמו הגרסה המקורית, ב-SNL של ה-UK מותר לקלל חופשי. קצת לפני שסייע להשיק את "סאטרדיי נייט לייב" החלוצית, קרלין הציג את המורשת הכי גדולה שלו, הקטע הקומי "שבע מילים שאסור לומר בטלוויזיה". שיט, פיס, פאק, קאנט, קוקסאקר, מאדרפאקר וטיטס. אלה היו הסבנטיז, אז קרלין נעצר בעקבות הקטע הזה ובהמשך העניק לרשת HBO את האופי פורץ הדרך שלה. פיי, הדבר הכי קרוב לקרלין בעיניהם של המפיקים הבריטים (שעובדים בשיתוף פעולה עם לורן מייקלס), הסתפקה ב"פאק". זה עדיין יותר ממה שמרשים לאמריקאים, כפי שהוכח פעמיים בשנה שעברה. אבל דווקא עם החופש הזה בגזרת הגסויות, "סאטרדיי נייט לייב" הבריטית נוטפת סטייל. סטייל של הומור בריטי, שלעתים נדמה שנכחד.
פריים אחד למזכרת
פרק הסיום של "זגורי אימפריה" (הוט) היה הגרסה הישראלית ל"הכל בכל מקום בבת אחת". אבל האם זה באמת היה משה איבגי בסצינה האחרי-אחרונה? התשובה, תודה לאל, היא שמדובר בניצב.
-
דרך הארץ
בסיומו של שבוע מרכזי שיוביל אותנו אולי בסופו אל תחילת ההתלבטות כיצד להמשיך את הדרך, אחת הדמויות המרכזיות בו הייתה בכלל אילה חסון. זה התחיל בחמישי: מרקו מורנו, פאנליסט קבוע ב"שבע" (כאן 11) שלה, ביקש להגיד משהו "בצורה הכי פחות נוקבת, כי אנחנו יושבים באולפן חדשות". ומה הדברים הכי פחות נוקבים שהיה לסא"ל במיל' לומר? "יש אנשים בתקשורת הישראלית שהם פשוט פושעים", ומשם הנהי הקבוע שלא מבדיל בין ביקורת וספקנות ל"פייק" ו"דכדוך". בשישי נחים. בשבת: אותה חסון, אותו מורנו, הפעם חיסול חשבונות עם עיתונאי מ"הארץ" ופנייה חסרת בושה למנכ"ל התאגיד. "אנחנו מאוד שמחים שהתוכנית הזאת חזרה לשעתיים כל יום", עדכן הפאנליסט במה שחשוב באמת על רקע תמונות מזירת נפילה, "יש פה מסר גם לגולן יוכפז אולי, כי מרגע שאנחנו ירדנו הרייטינג פה הגיע לתהומות שאני לא יודע לאן. ואני אומר גם למיכאל האוזר טוב, שאני מבין שהתמרון הכי קרבי שלו היה לאיזו חומוסייה ביפו, הפאנל הזה מאוד חשוב לו עם ישראל". מסר ברור, ושפל, לשאר הרצועות של התאגיד במלחמה.
בראשון: מורנו לא נמצא, כנראה שבאותו יום עם ישראל היה פחות חשוב. אבל גם בהיעדרו התפתחה באולפן קטטת פרשנים שהביאה את חסון לזעוק ש"אנשים עכשיו רצים למקלט, תעשו את הוויכוח בדרך ארץ". שעה אחר כך: אותן אזעקות, ואותה חסון מציגה אייטם תחת הכותרת "'הארץ' בשימוש הפרופגנדה האיראנית". היא זו שתחליט מתי מותר להתקוטט, מתי הסגנון הולם ומתי הוא לא. רק שאז קרה אירוע שלא זכור כמותו. בשלוש השנים שחלפו מאז תחילת הקנדציה הנוכחית שלה בתאגיד, אם היה מרד של עיתונאי הערוץ בחסון הוא התבטא בעיקר בשתיקה. מקסימום בהיעדרות מופגנת מהתוכניות שלה. ופתאום דווקא האייטם על "הארץ" גרם לעמיתיה להתבטא באופן כמעט ישיר נגדה - כתב הערוץ יואב זהבי צייץ שאינו רואה בעיתון "כלי שפועל בשירות פרופגנדה איראנית", וחוזק על ידי מגישת המהדורה טלי מורנו והטאלנטים גילי כהן, מאיה ראכלין, אליאור לוי ואיתי בלומנטל. אלה אנשים שבשגרה לא תשמעו מהם כלום בנוגע לליקויים הרבים ברצועה של חסון, חלקם אף תמרנו למקומות יותר קרביים מחומוסייה. מרקו מורנו מוזמן לעדכן איזה ציון באזרחות הוא נותן להם, כשייקרא שוב לאולפן.
בכל הנוגע למגוון אמיתי של דעות, אילה חסון הייתה ונותרה נכס גדול עבור התאגיד. מי שמתלונן עליה עכשיו אולי צודק כשמדובר בסוגיות עובדתיות וסגנוניות מסוימות אצלה - אך הוא גם מתעלם באופן נוח למדי מזמנים כמו ימי הממשלה הקודמת, שבהם חסון הייתה מהאחרונים שעוד זכרו איך נראית עיתונות ביקורתית. ולגבי כל מלחמות העיתונאים שהיא מנהלת ומאפשרת, אלו מאז ומתמיד מועילות רק לטראפיק ולאגו של העיתונאים הנקודתיים. זה נכון כשחסון תוקפת את "הארץ", זה נכון כשמוריה אסרף סותמת פיות באולפן, זה נכון כשמחנה שלם יוצא לצוד את המקורות של עמית סגל וזה נכון כשערוץ 14 מתאבסס לאולפנים המתחרים, ולהפך, וחוזר חלילה. לכן אפילו אם חסון היא זו שהתחילה, האינסטינקט הראשוני הוא לגלגל עיניים מול מרד הטוויטר התורן. אבל המציאות מורכבת, מורכבת עוד יותר מלו"ז החלטורות של עוזי רבי ויתר עסקני הפאנל שלה.
למרות הטריגר הדי קטנוני סביב "הארץ", מחאת הקולגות הזו לא אמורה להפתיע אף אחד. אי אפשר להתעלם מכך שהגוף שהוא התאגיד דוחה את ההשתלה שהיא חסון, וזה גדול ונוכח יותר מכל עקיצה או מתקפה אנטי-קולגיאליות בחברות החדשות המתחרות. כי האוטונומיה שלה הפכה במחי שלוש שנים לאקס-טריטוריה, כזו שרק בה תקבלו את מרקו מורנו ורק בה יראיינו את ראש הממשלה. עולם מקביל - יחליטו הצופים אם טוב או רע - שמתחיל כשהוא מתחיל ונגמר כשהוא נגמר. אבל אילה חסון היא טאלנט בכיר של התאגיד, אולי הבכיר מכולם. היא לא קובי מידן. כשהפאנל שלה הופך לטיל מתפצל של מתקפות כלפי עיתונאים, אפשר להבין למה אנשים רואים בכך את עמדת השידור הציבורי ולמה העמיתים שלה ממהרים להתנער ממנה. המרד חסר התקדים בה מוצדק במהותו, אפילו מאוחר מדי. הוא פשוט היה צריך להימנע מלכתחילה. אף אחד לא צריך לפטר אף אחד, וכל מה שנדרש הוא המנהל הנכון שיידע לעשות סדר ולהוציא את העיתונאים מעיסוק בלתי פוסק בעצמם. לאיש הזה יש שם, ומרקו מורנו כבר פנה אליו.
בשבוע הבא
אחרי משהו כמו 200 סערות סביב חייה האישיים, נסרין קדרי חוזרת עם עונה חדשה של הדוקו-ריאליטי "נסרין" (הוט, 29.3); אדיר מילר מסיים עונה של "ריסט" (קשת 12, 30.3); וג'ון האם חוזר עם עונה חדשה של דרמת הפרברים - והפשע - "החברים והשכנים שלך" (אפל, 3.4).
צילום תום יער: מתוך "בובה של לילה", ערוץ הספורט / צילום טינה פיי: מתוך "סאטרדיי נייט לייב" בריטניה, Sky / צילום לא-משה איבגי: מתוך "זגורי אימפריה", הוט / צילום מרקו מורנו: מתוך "שבע", כאן 11
מצאתם טעות לשון?