אני גאה להיות מספר 2 של אבא, אבל יש בזה גם קושי

"אני כל הזמן אומר שאם לא הייתי הבן של אייל ברקוביץ', הייתי עובד בזבל", אומר ליאור ברקוביץ' בתשובה על שאלה שהוא כנראה נשאל אין-ספור פעמים בחייו – איך זה להיות הבן של. "אף פעם לא למדתי, התרכזתי רק בכדורגל. אני לא חכם, אני אולי אינטליגנט, אבל לא נולדתי חכם, יש לי בעיות קשב וריכוז ברמות הכי גבוהות שיש. פעם אחת מורה הביאה את אבא לשיחה ואמרה לו, 'אייל, הילד שלך צריך להתחיל לקחת ריטלין, אם לא, הוא עף מהבית ספר'. אבא התעצבן עליה, אמר לה, 'מי את בכלל שתגידי לו לקחת ריטלין?'. קמנו, הלכנו ועברתי בית ספר".

כמו אביו, גם ליאור שיחק כדורגל עד לפני שנתיים בקבוצת הפועל פתח תקווה. אחרי הפרישה הוא החל לנהל חשבון טוויטר מצליח, שהוביל אותו היישר להשתתפות בתוכנית "גולסטאר" ולהנחיית הפודקאסט המצליח "המאמי הלאומית" (בית הפודיום) לצד הכדורגלן לשעבר יואב גביזון. לשניים הצטרף לאחרונה שחקן חיזוק – אבא אייל בכבודו ובעצמו, ואיתו שונה גם שם הפודקאסט ל"הקוסם ובניו" על שם הכינוי שדבק באביו. "בכדורגל כל הזמן היו משווים ביני לבין אבא", הוא נזכר, "לפעמים הייתי יושב בחדר האוכל של הקבוצה וסתם אוכל פסטה, והיו אומרים לי, 'אתה לא אוכל כמו אבא שלך'. מזל שיש לי אופי חזק, כי זה לא פשוט. גם עכשיו בפודקאסט משווים בינינו, זה קשה, אבל זה נותן לי תמריץ".

זו הייתה הסיבה שפרשת? ההשוואות?
"פרשתי כי לא רציתי להיות בינוני במה שאני עושה. היה לי חוזה עם אבא שאם עד גיל 25 אני לא עושה קפיצת מדרגה, אני פורש. לא התכוונתי לשחק בקבוצה בינונית בליגת העל, מבחינתי זה היה מכבי חיפה או מכבי תל אביב. בגיל 26 הבנתי שזה לא קורה והודעתי שאני פורש. זה היה שחרור גדול, אבל גם הדבר הכי מפחיד בעולם. כל כדורגלן מפחד, במיוחד אם אתה שחקן בינוני, כי אתה לא יכול לחיות מהכסף שהרווחת. אני מכיר שחקנים שכל החיים נתנו את הכל, פרשו בגיל 23–24 והיום הם עובדים בקיוסק, מכורים לדברים אסורים, הימורים, סמים, לא מוצאים את עצמם".

השם ברקוביץ' עזר לך לברוח מגורל דומה?
"חד-משמעית. אם לא הייתי הבן של אייל ברקוביץ', הייתי אחד מהם. באופן כללי, בארץ קשה להצליח בלי פרוטקציות, כמעט בכל דבר. אם לא אבא שלי, לא הייתה לי את החנות (ברקוביץ' הוא זכיין של חנות ברשת "אוריג'ינלס" – יה"א). בסופו של דבר השם ברקוביץ' הולך לפני הכל ואני גאה בזה. החיים שלי הכי טובים בעולם, יש לי אפס תלונות, אבל לחיות בהשוואה כל הזמן זה לא קל".

כשפרשת, אבא שלך הבין?
"אבא מאוד האמין בי. יום לפני הפרישה הוא עוד ניסה שאחכה רגע עם ההחלטה, אבל ברגע שהוא הבין שאני פורש הוא סידר לי הכל וכבר התחלתי הכשרה בחנות שיש לי היום. מאז הפרישה אני קם כל בוקר מבסוט, מחייך, גם עכשיו, אפילו שאני בתקופה אישית לא טובה. נפרדתי מבת זוג אחרי שלוש שנים, חשבנו שזה לחתונה, אני מרוסק לב, אבל אני מצליח במה שאני עושה וזה מחזיק אותי".

תמיד פחדתי מאבא, בקטע טוב

ברקוביץ' (28) נולד בלונדון, שם שיחק אביו בקבוצת ווסטהאם. לליאור שני אחים – לי, בת 30 שהשתתפה גם היא בעבר ב"גולסטאריות", וטום, בן 24, שמשחק היום בהפועל רעננה. בגיל 7 חזרה המשפחה ארצה ועברה להתגורר בחיפה. לליאור אין הרבה זיכרונות ילדות, אבל יש דבר אחד שהוא לא שוכח. "כשחזרנו לארץ אבא שיחק במכבי תל אביב והגעתי לבית ספר שכולם היו בו אוהדי מכבי חיפה. לא באמת ידעתי מה זה לאהוד קבוצה, ידעתי מה זה לאהוד את אבא והיה עליי סוג של חרם. צחקו עליי, זרקו עליי דברים, היה שלב שלא רציתי לבוא לבית הספר. לאט-לאט העברית שלי השתפרה, הכרתי חברים והמצב החברתי שלי הסתדר".

בהתאם לבית שבו גדל, הכדורגל היה חלק בלתי נפרד מחייו. "מגיל אפס הייתי הולך לכל מקום עם כדור. בגיל 7 התחלתי לשחק במכבי תל אביב, ואז חזרנו לחיפה ועברתי למכבי חיפה. כבר אז התנהגו אליי לא הכי יפה שם, ניסו להתנכל לאבא דרכי, ואז הוא קנה מועדון בשם נשר ועברתי לשם. גדלתי שם ובגיל 16 נסעתי למבחנים במנצ'סטר יונייטד. התאמנתי עם שמות כמו מרקוס רשפורד ואודגארד, ושם הרגשתי שאולי אני באמת אהיה שחקן".

בלטת בכדורגל כילד?
"תמיד הייתי הכוכב של הקבוצה".

בגלל שהיית טוב או בגלל הייחוס המשפחתי?
"אנשים יגידו ייחוס משפחתי, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע מה היה לי ברגליים. אני חושב שהטעות שלי הייתה ששיחקתי באותה עמדה של אבא, ואז זה מקור להשוואות. נגיד רוי רביבו, הבן של חיים, משחק מגן שמאלי, עמדה שונה משל אבא שלו, אז אי אפשר להשוות ביניהם".

ההזדמנות במנצ'סטר לא צלחה?
"זה כמעט קרה. הם רצו אותי ואז ההורים שלי התגרשו. אמרתי לעצמי שמשפחה לפני הכל וויתרתי על זה. אני לא מצטער על זה, כי גם היום אני מאמין ככה. אם שואלים אותי מי הייתי מעדיף שיצליח בכדורגל, אני או טום אחי, אני עונה חד-משמעית טום. הייתי כורת רגל בשביל זה".

הוא יצליח בכדורגל?
"אי אפשר להצליח בכדורגל. גם הוא עוד שנה-שנתיים יפרוש לדעתי".

הגירושים של הוריו אירעו לפני כעשור, כשהיה בן 18. הפרידה סוקרה בהרחבה בתקשורת וכללה לא מעט דרמות, רכילות והאשמות בין בני הזוג, בזמן שברקוביץ' האב ניהל רומן וציפה לילד מחוץ לנישואים. "יום אחרי שפורסם שההורים שלי מתגרשים אני זוכר שהגעתי לבית הספר. כולם עמדו במסדרון והסתכלו עליי".

מתי גילית שהם מתגרשים?
"זה היה ביום שבת שגרתי, אבא נסע איתי באוטו חזרה הביתה ממשחק ואמר לי, 'ליאור, אני לא עולה הביתה יותר', ככה בפשטות. ניסיתי להבין מה זה אומר, והוא פשוט אמר לי שהוא ואמא מתגרשים. עליתי הביתה, נכנסתי והייתה דממה. בדרך כלל זה הבית הכי שמח בעולם, יש מוזיקה, מישהו תמיד משחק בכדור, יש שמחת חיים, והפעם כלום. אני מסתכל ימינה ורואה את אמא על הרצפה, מפורקת, בוכה את החיים, גמורה. חיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר. טום אחי, שהיה אז בן 13, היה בשקט כי הוא ילד מאוד מופנם. אחותי הגדולה הייתה נעולה בחדר שלה ואמרה שהיא לא רוצה לראות את אבא או לדבר איתו בחיים. באותו רגע הבנתי שהכל עליי. הרגשתי סוג של אחריות, לא מבחינה כספית, אבל מבחינת איחוד המשפחה. תמיד הייתי השטותניק של הבית ופתאום הרגשתי שאני האבא. בארוחות שישי הייתי יושב איפה שאבא ישב".

כעסת עליו?
"כעסתי עליו, אבל בדיעבד אני מבין. החיים מטורפים, זה אייל ברקוביץ', בחורות מסביבו כל היום. היום יש אין-ספור פרשות על כל אחד, הבחורות בעולם השתגעו, הגברים השתגעו, בחורות מתחילות עם גברים בשביל כסף, בשביל כתבות. אני לא שמח על מה שהוא עשה, אבל אני גם מבין שוואלה, זה קרה. אחותי אמרה ב'גולסטאריות' שהיא בחיים לא תסלח לו, אבל היא סלחה, אי אפשר שלא לסלוח לאבא. החיים של כולנו ובמיוחד של אמא השתנו לטובה מאז, היום היא עושה דברים שהיא לא חלמה עליהם. שנים היא הייתה תקועה בבית, גידלה את הילדים, הייתה מרוכזת רק באבא ובקריירה שלו, ופתאום היא חיה את החלום ואני הכי מאושר בשבילה בעולם. עצוב שקרה מה שקרה, אבל החיים נמשכים. היו שלושה-ארבעה ימים שלא דיברתי איתו, עד שהוא תפס אותי עם האוטו באיזה מקום וסגר את זה".

מערכת היחסים שלכם תמיד הייתה טובה?
"תמיד טובה ותמיד פחדתי ממנו, בקטע טוב. החינוך שלנו טוב, אנחנו מאוד צנועים. יש כתבות על כמה כסף יש לאבא, יודעים מה יש ואין לו, אבל לא תראי אותנו לובשים מותגים או עם שעון מנקר עיניים. יש לי מיני קופר שקניתי במו ידיי כי אני אוהב ודירה שאני שוכר מהכסף שלי. כולם אומרים 'זה מאבא שלו', אבל הוא לא מממן אותי. יש לנו הסכם, הוא מממן לי רק טיסות ושיניים".

זה חינוך שקיבלת מהבית?
"כן. אבא תמיד אומר לי, 'ליאור, תעשה מה שאתה רוצה', ואני עושה מה שאני רוצה, אבל שום דבר לא כדי להוציא עיניים. אני לא אטוס עכשיו לאיביזה, אפתח שולחנות ואצלם בקבוקי שמפניה. אבא חינך אותנו ברמה הכי גבוהה, קיבלנו המון עונשים כשהיינו ילדים. אלכוהול, סמים וסיגריות זה איקס גדול מבחינת אבא, ואנחנו מכבדים אותו. פעם אחת בגיל 17 נגעתי באלכוהול, הוא חיכה לי ער, הגעתי הביתה ופתאום שמעתי אותו, 'ליאור יא בן זונה, בוא אליי עכשיו'. הוא הריח לי את הפה, הבין ששתיתי ואז תפס אותי, חנק אותי והצמיד אותי לקיר. בזמן הזה אמא צעקה מהצד, 'אייל, אתה תרצח את הילד'. זה החינוך של שאני מדבר עליו. אחרי המקרה הזה, זו הפעם היחידה שלא דיברתי איתו חודש".

אבא שלך כיכב לא מעט בכותרות לאורך השנים והיה מעורב בלא מעט סערות. אתה זוכר משהו שפגע בך כילד? שהותיר בך חותם?
"זה אף פעם לא הזיז לי, דברים לא נוגעים בי. פגע בי דבר אחד שפגע גם בו ובאחי, מכבי חיפה. הם הרסו לי את החלום. הגעתי לשחק בנוער בקדם-עונה, הייתי מצוין והיינו אמורים לנסוע למחנה אימונים בארצות הברית. הכל כבר היה מוכן, הרגשתי שהחלום שלי לשחק בבוגרים הולך להתגשם. כמה דקות לפני כן אבא קיבל טלפון, זה היה עוזר מאמן שהודיע לו שאני לא טס. הייתי ילד בן 17 שהתנפץ לו החלום בשנייה, עליתי לחדר שלי ונעלתי את עצמי לכמה ימים. הם נקמו באבא שלי דרכי. להתנקם בילד בן 17, מה, אנחנו עבריינים? החלום שלי היה להיות מספר 9, ברקוביץ', במכבי חיפה. הם ניפצו לי את זה ואני אזכור להם את זה כל החיים".

תמיד קראו לי "הבן של", ופתאום זה ליאור ברקוביץ'

אחרי הפרישה מכדורגל החל ברקוביץ' לפרסם באופן קבוע בטוויטר. הציוצים שלו, בעיקר הפוליטיים, צברו תאוצה והוא הפך לכוכב בפלטפורמה. "הייתי מאוד חזק בטוויטר וספגתי המון רעל משני הצדדים. קיבלתי תגובות כמו 'הלוואי שירצחו אותך', 'הלוואי שתמות', 'הלוואי שיחטפו את המשפחה שלך, חבל שאתה לא נחטפת', דברים מאוד קשים. המזל שלי זה שזה לא באמת מזיז לי".

אבא שלך לא מסתיר את הביקורת שלו על ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמה אתה מזדהה עם הדברים שלו?
"אני ימני בדעות שלי ואני המון פעמים לא מסכים עם אבא ועם מה שהוא עושה, אבל זו העבודה שלו, אלה הדעות שלו. אני לא אוהב פוליטיקה ולא מבין בפוליטיקה, פשוט נסחפתי אחרי משהו ורצתי איתו. בשלב מסוים אמרתי לעצמי, 'ליאור, אתה עוצר הכל, אין יותר פוליטיקה. אתה צריך לאחד את העם'. היו לי 300–400 אלף צפיות על כל ציוץ וכל דבר עשה כותרת, אבל לא רציתי פוליטיקה ורעל. כשהתחלתי עם הפודקאסט החלטתי לעצור עם הטוויטר כי רציתי לבנות לעצמי קהל מימין ומשמאל. רציתי שכולם יאהבו אותי, והיום אני מרגיש אהוב יותר".

מה הרגשת סביב הסיפור עם מרדכי דוד, שהגיע לחסום את אבא שלך מחוץ לביתו?
"אבא עשה אחלה של בריחה, עוד נשארו לו הטאצ'ים של הכדורגל, איך הוא חתך אותו מהצד, הייתי בשוק. פחדתי שהוא ידרוס אותו כי אם הוא ייכנס לכלא, זה מה שחסר לי. לגבי מרדכי דוד, זה שלו. אני לא אוהב את מה שהוא עושה ולא בעד זה. אני לא בעד הדברים האלה באף צד, אבל שוב, זה לא מעניין אותי ואני לא מבין בפוליטיקה. אני רוצה שיהיה פה שקט, שכולם יאהבו אחד את השני ושנהיה מדינה מאוחדת. גם עליי איימו, התקשרו אליי ואמרו לי שיבואו לחסום גם אותי. זה היה באיזה 12 בלילה, קמתי, הלכתי לתיבת דואר, הורדתי את השם שלי, עליתי לישון וזהו".

אתה לא תחזור לדבר על פוליטיקה?
"בחיים לא, זה לא מעניין אותי ואני לא מבין בזה. גם כשאמרתי בטוויטר שהייתי נגד ביבי, אני עדיין חושב שאין לו מחליף, עם כל הצער".

אבא שלך שומע אותך אומר שאין לו מחליף?
"אנחנו לא מדברים על פוליטיקה בבית".

בא לי להתרגש, אבל כלום לא מרגש אותי

ברקוביץ' נמצא על המסלול המהיר לכוכבות. אחרי ההצלחה ברשת, הנחיית הפודקאסט וההשתתפות ב"גולסטאר", הוא מקבע את מעמדו כפה חריף לא פחות מאביו, אבל הוא מבחינתו עדיין לא מצליח להתרגש מההצלחה. "הרבה אומרים לי שאני כוכב עכשיו, אבל אני לא מרגיש את זה, או שאני לא יודע איך להרגיש את זה. זה גם לא מרגש אותי".

גם כשפרשת מכדורגל לא התרגשת?
"החופשה הראשונה שלי בחיים הייתה יום אחרי הפרישה, נסעתי עם בת הזוג שלי לחו"ל, קמתי בבוקר לרוץ על החוף ופתאום התחילו לצוף לי כל הרגשות. שאלתי את עצמי איפה הייתי עד עכשיו ולמה לא עשיתי את הדברים האלה לפני זה, פתאום הרגשתי מה זה חופש בפעם הראשונה בחיים. התחלתי לבכות ולא הצלחתי להשתלט על זה. זריחה, אין אף אדם בחוץ, אני יושב ולא מפסיק לבכות, כי אני פאקינג חופשי. עצוב להגיד את זה, אבל כדורגל זה סרטן. זו הבועה הכי מגעילה בעולם, כולם צבועים ומסריחים, אם זה המאמנים ואם זה החבר הכי טוב שלך בקבוצה, ואני מחשיב גם את עצמי. גם אני הייתי צבוע בכדורגל. אתה דואג לעצמך, אתה משחק אותה חבר, אבל אתה לא באמת חבר, אתה אויב".

היום חשוב לך להיות אהוב?
"את מכירה מישהו שאוהב להיות שנוא? אני הולך ברחוב וילדים מצטלמים איתי, אלה דברים שלא הכרתי לפני זה. תמיד קראו לי 'הבן של', ופתאום זה ליאור ברקוביץ'".

איך התחלת את הפודקאסט?
"השותף שלי יואב גביזון פרש איתי מכדורגל. אחרי הפרישה הוא התחיל לעבוד בבית הפודיום ויום אחד הוא הציע לי להתארח בפודקאסט של אחד המגישים. אמרתי לו שאני בא רק אם יום אחרי זה יש לנו תוכנית משלנו. אני לא בא סתם להתארח אצל מישהו, הרבה רדפו אחריי בתקופה הזאת כי הייתי מאוד חזק בטוויטר. הגעתי להתארח ולפרק היה שיא האזנות, ולאט-לאט נכנסתי לזה עד שהתחלנו להגיש את 'המאמי הלאומית', פודקאסט על הליגה הלאומית. נהיה הייפ מטורף, נסעתי ל'גולסטאר' וכשחזרתי היו לי שתי הצעות גדולות לפודקאסט במקומות אחרים. הגעתי עם זה לפודיום, אמרתי להם שזו ההצעה שקיבלתי ושאני רוצה שישוו לי פלוס קצת אקסטרה, ואני מביא את אבא. ברור שהם הסכימו, איך הם יגידו לא לטאלנט הכי גדול במדינה?".

ידעת שאבא שלך יסכים?
"אבא ואני נפגשים פעם בשבוע בפרלמנט גברים, אני, הוא, טום, ניר (אחיו הצעיר של אייל – יה"א) וסבא. באתי אליו ואמרתי לו שמהיום פעם בשבוע הוא יהיה בפודקאסט. 40 דקות והוא הולך".

להביא את אייל ברקוביץ' עולה הרבה כסף.
"סידרנו את זה ויצאנו לדרך. אנחנו מדברים על החיים, סיפורים, חוויות, ובינתיים זה מצליח. זה קצת קשה לי, אני עוד לא פתוח שיא איתו וגם מאוד התלבטתי אם להביא אותו בכלל, כי בפודקאסט שלי הייתי מספר 1 ופתאום עכשיו כשאני עם אבא, חזרתי להיות מספר 2. אני גאה בזה שאני מספר 2 של אבא, אבל יש בזה גם קושי. זה מצליח, אנחנו נהנים ואבא מבסוט, כל המדינה מדברת על זה וזה מרגש, אבל קשה לי להתרגש מדברים. באופן כללי, כלום לא מרגש אותי. בא לי להתרגש ואני לא מתרגש. הפודקאסט הולך פיצוצים, אבל אני לא מרגיש את זה. מישהו אחר במקומי היה עף".

תקשורת זה הכיוון שלך?
"לא תקשורת של ללכת לפרשן משחק. אני לא יכול לראות את הכדורגל פה, זה משעמם".

איך הגבת כשקיבלת את ההצעה מ"גולסטאר"?
"התלבטתי, אבל בסוף הכל זה כסף ויש לי שכר דירה לשלם. בהתחלה סירבתי, ואחרי איזה שבועיים-שלושה התקשרו אליי שוב ואמרו לי, 'ליאור, אנחנו מוכנים לקבל את ההצעה שלך', והסכמתי. זו הייתה אחת החוויות הכי מטורפות שעשיתי בחיים, וזה בעיקר היה חופש. זה הגיע אחרי שנתיים שלא נגעתי בכדור ונכנסתי לזה ממש".

איך הייתה הדינמיקה עם הכוכבים סביבך?
"הייתי סוג של כלום ושום דבר שם, אבל עברתי כל כך הרבה דברים בחיים שאני מסתגל מהר, ואנשים שם, אחד אחד, מדהימים. היו כמובן הרבה תאקלים, אבל הכל היה בכדורגל, לא היה משהו אישי שנמשך אחרי הצילומים".

נשארת בקשר עם חברים משם?
"אני בקשר עם איתי רגב. לפני שנסעתי חברה משותפת אמרה לי שהוא קצת מפחד ושאני אשמור עליו. מהרגע הזה הוא הפך לאח שלי, באתי אליו בשדה מבלי להכיר אותו בכלל ואמרתי לו, 'אתה איתי'. מאותו רגע היינו ביחד כל התקופה, ישנו ביחד. עברתי איתו את החוויה הכי מטורפת בעולם, הוא נכנס לי ללב, אנחנו מבלים יחד ואין עליו בעולם, הוא ילד מדהים. מי שנכנס לחיים שלי לא רוצה לעזוב. הרבה אנשים חושבים שאני סנוב, אבל זה לא נכון. אני דואג לחברים שלי, אם אומרים לי, 'ליאור, תסדר לי משהו', אני מסדר באהבה, אף על פי שיש כאלה שאומרים שאני נרקיסיסט".

מי אומר?
"אנשים. אני אוהב את עצמי ואין בזה שום דבר רע, אבל אומרים לי כל הזמן, 'אתה מדבר רק על עצמך'. מה אני אעשה? זה המצב. אני נכנס בדלת ואומרים 'הנה ליאור ברקוביץ'', לא משחצנות, אבל אני באמת נושא מרכזי, גם כשאני עם חברים. זו גם הבעיה התקשורתית שהייתה לי עם בת הזוג, לא ידעתי איך לגרום לזה שהיא תהיה הנושא המרכזי".

מה השאיפות שלך?
"לפתוח עוד עסקים. אני במשא ומתן על כמה דברים, ואני גם רוצה לפתח את הפודקאסט, לעשות קמפיינים ולהמשיך עם 'גולסטאר'. אני מוכן להצהיר פה שעד שאני לא מאמן של 'גולסטאר', אני לא פורש. זה ברשימת החלומות שלי".

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי