זה הפיצ'ר הכי משמעותי של קרן מרציאנו החדשה
איזה מבחן מציל את "הורים בטיפול"? האם "התעשייה" מתעלה לגודל שעת השידור שלה? ואיך המוות של "תוכנית חיסכון" עובר דרך בחילה מאהוד ברק? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ושולח אתכם לסוף השבוע עם כמה המלצות
-
מישהו מטפל בך
חלק נכבד מהפסקול של "הורים בטיפול" (כאן 11), פורמט הדרכת ההורים החדש של התאגיד, מורכב מקאברים ללהיטי פופ ידועים - בחירה די הולמת עבור סדרה שהיא בעצמה סוג של קאבר. קאבר לפורמט בלגי זהה, ובעיקר לפורמט של "טיפול זוגי" המצוינת. רק שיש הבדל תהומי בין שתי התוכניות האלה: בעוד ש"טיפול זוגי" מציגה מטופלים שנחשפים באומץ, "הורים בטיפול" מסווה את זהותם בגלל נסיבות מובנות מאליהן. היא מנסה לפצות על כך באמצעות טאלנטיזציה של המטפלים, עם צילומי אווירה שלהם מתאמנים בחדר כושר, מנגנים בגיטרה, סוחטים מיצים, רוכבים על סוסים. היא מנסה לפצות על כך באמצעות מצלמות מוסוות והתמקדות בלעדית במטפלים, שבהכרח נאלצים לחשוב יותר מבדרך כלל על כל הבעת פנים. היא מנסה לפצות על כך אפילו באמצעות גרפיקה בגוונים עזים. אבל שום דבר מאלה לא יכול להחליף פורמט שפשוט לא מדבר בשפה טלוויזיונית אמיתית.
מבחינה טלוויזיונית בלבד, כאן נגמר כל מה שצריך להגיד על "הורים בטיפול" ועל ההפקה הלא מתגמלת שלה. אבל למזלה יש את המבחן הערכי, האנושי - ופה היא מצליחה להפוך את הקערה על פיה. המציצנות של הצופים לא מסופקת כמו ב"טיפול זוגי"? ככה לפחות נחסמות הדעות הקדומות, כמו אודישן עיוור בריאליטי מוזיקלי. ההורים בה הם קריינויות נטולות אופי, שבאותה מידה היו יכולות להיות יצירי AI? תוך כמה מפגשים אפשר להיקשר אפילו אליהם, למשל עם הסיפור על הבת שחווה קושי בזהות המגדרית או הזוג מהעוטף שבחר להפסיק את הדרכת ההורים ולהתמקד ביחסים ביניהם. "יש משהו לא מובן בעניין הזה, משהו מטריד", אומר אחד המטפלים על ילדה שדבוקה למסכים, "החיים עצמם הם כאן והם לא שם". גם "הורים בטיפול" מתקיימת במציאות די רחוקה מהחיים עצמם, נטולת אלמנטים רבים שבלעדיהם אין טלוויזיה תיעודית אמיתית. ולמרות שהיא לא טלוויזיונית בעליל, זו עדיין טלוויזיה טובה בדרכה.
מה לראות?
את "סיפור אהבה: ג'ון קנדי ג'וניור וקרולין בסט" (דיסני+), עונת הבכורה של האנתולוגיה החדשה מבית ראיין מרפי - הפעם באווירת ניינטיז ומלוכה אמריקאית, עם טאץ' של טרגדיה מתקרבת, מעורבבת היטב על ידי שני כוכבים צעירים שעומדים להתפוצץ בכל רגע. לביקורת המלאה.
-
כבוד אחרון
חידה: איזו תוכנית שודרה השבוע בארצות הברית מיד אחרי הסופרבול? אתם יודעים, המשבצת המיתולוגית שבמשך שנים לקחה את האירוע הכי נצפה של השנה - והמשיכה אותו לכמה מפסגות הטלוויזיה המתוסרטת של רשתות הברודקאסט. פרק הפוסט-סופרבול של "חברים" היה הכי מצליח גם בתולדות הסדרה וגם בתולדות המשחק; פרקי הפוסט-סופרבול של "האנטומיה של גריי" ו"המשרד" הקפיצו אותן למעלה; "הבחורה החדשה" הביאה את פרינס, "ברוקלין תשע-תשע" את אדם סנדלר, ותשומת הלב החד-שנתית הזאת ארגנה לג'ימי קימל בכורה שאת הפירות שלה הוא קוטף עד עכשיו. אבל בעוד שהספורט והמוזיקה של הסופרבול הותאמו לימינו, הטלוויזיה הרימה ידיים. כל משבצות השידור המסורתיות הפסידו בקרב מול הסטרימינג, כולן חוץ מאחת. וההוכחה התורנית של החריג הזה היא העונה החדשה של "התעשייה" (HBO מקס).
מותחן הפיננסים והסקס של HBO וה-BBC מעולם לא היה אמור להיות להיט גדול, ולכן שובץ תחילה במשבצת ימי שני המנומנמת. אבל המבקרים, הבאזז ובכנות גם היעדרם של מותגים מצליחים יותר עשו את שלהם - ומאז העונה הקודמת "התעשייה" משובצת בימי ראשון בערב של HBO, ספינת הדגל של ספינות הדגל, המשבצת האחרונה שהיא עדיין תו תקן. בתרגום לישראלית: כל צופה טלוויזיה נאמן מספיק יודע ששידור בראשון בלילה מעבר לים הוא שידור בשני לפנות בוקר כאן, ולכן זהו באופן מסורתי היום שבו מתחמקים מכל ספוילרי "משחקי הכס", "יורשים" ו"הלוטוס הלבן" עד שחוזרים הביתה מהעבודה. כדי להצדיק את הבית החדש "התעשייה" כבר צירפה אליה את אחד מכוכבי "משחקי הכס", והעונה עלו אליה פליטים נוספים מלהיטים כמו "מד מן", "דברים מוזרים" ו"סיפורה של שפחה". למרות שהיא עוד לא מדורת שבט או בוננזת פרסים, כל פרק שחולף מוכיח עד כמה היא מתעלה לגודל שעת השידור שלה. ולגבי החידה מההתחלה, הפעם הסופרבול המשיך לשידורים מאולימפיאדת החורף, כי הספורט הרג כל חלקה טובה של טלוויזיה מתוסרטת בשידור ישיר. כל חלקה חוץ מאחת.
פריים אחד למזכרת
נשיקה על המצח לעורך ה-VOD הגאון של יס.
-
קרן השבע
קשה לשים את האצבע על תאריך מדויק, אבל שעת המוות בוודאות הייתה 19:00: כמעט שני עשורים אחרי עלייתה, נראה ש"תוכנית חיסכון" סופית איננה. הרצועה הכלכלית הוסבה למהדורת חדשות מוקדמת עם פרוץ המלחמה, וחזרה במתווה חלקי רק בחודשים האחרונים - אך החל מהשבוע, 19:00 היא המשבצת של "שבע" (קשת 12). אותו אולפן, אותה קרן מרציאנו, בלי ליינאפ על טהרת הזווית הכלכלית-צרכנית-חברתית, אפילו בלי פינת הדגל של מנחם הורוביץ. הוא עצמו עבר לפאנל, לצד כמה פיצ'רים חדשים.
על פניו, המהלך לא מפתיע: קודם כל משום שהמציאות הטלוויזיונית של ימינו היא כזו שבה הזמני הוא לרוב הקבוע - להלן המעבר של "הצינור" לרצועת 19:00, והחזרה שלה עם הזנב בין הרגליים למשבצת הלילית מאז המלחמה. ובאופן כללי, המציאות הטלוויזיונית צריכה להתאים את עצמה בשנתיים ומשהו האחרונות למציאות ישראלית חדשה. קשה להעלות על הדעת חזרה לימים שבהם הרצועה שמובילה למהדורות המרכזיות הייתה איזה גיא פינס או טלנובלה, כי סל שלם של שיקולים דורש שהמקפצה לאותה מהדורה תהיה בהכרח עוד אחת. האתגר של מרציאנו ושות' הוא להיות פחות פרומו ל-20:00 ויותר משק אוטרקי, ולכן היתדות החדשים ש"שבע" מקיפה בהן את עצמה. בן כספית ועמית סגל עולים לדיון בין מי שמוצגים כקצוות אידיאולוגיים, על אף ששניהם מגדירים את עצמם אנשי ימין; עמרי מניב ויוסי מזרחי עולים ל"שיטת הקומבינה" ושוחטים את מה שנשאר לשרים ניר ברקת ומאי גולן מכבודם העצמי. להבא אולי רק עדיף שעיתונאי רציני כמזרחי לא יקפיד לקרוא לערוץ 14 "ערוץ המשטר", כאילו יש במעשה הזה תועלת כלשהי.
הפיצ'ר הכי משמעותי עבור מרציאנו החדשה, מי שכנראה הייתה יכולה להיות היונית לוי של כל ערוץ מתחרה ולא בכדי מעדיפה להמשיך לטפח מותג משלה, הוא מה ש"שבע" מכנה "הריאיון המרכזי". זו הצהרת כוונות חשובה בראשיתה של שנת בחירות, כשאת העומק והענייניות שהיא נושאת איתה לרוב נהוג למצוא בשעות לילה מאוחרות או פשוט בפודקאסטים. ריאיון מרכזי ראשון שכזה התקיים רק בשלישי, עם חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ולמרות שתמיד קל לקטר על מה שיש בסיקור הפוליטי בישראל - בטח כשהריאיון הזה נמשך שש דקות בלבד - רצוי לשים לב למה שאין: מרציאנו, טופ מראיינות בארץ, לא נגררה איתו לשאלות על איפה ירוץ בבחירות הבאות (הוא הרי לא יחשוף את זה שם) או על רכילויות פוליטיות אחרות. זה היה ריאיון שכל מהותו הוא לעסוק במהות. גם בדיוני הפאנל בלטו שאלות מנחות מסוג "מה עומד מאחורי" או "מה האסטרטגיה", מהפך אמיתי מאולפני המציאות הקודמת, זו של לפני המלחמה, שהיו עוסקים רק בטקטיקה. היה ויהיה מעניין לראות את הראיונות המרכזיים של מרציאנו מתפתחים לטריטוריות יותר ארוכות, יותר שוברות שגרה, כי בשבוע כמו השבוע ריקי גל בוודאות הייתה באה. אבל לבינתיים, יש גם ערך אמיתי במגישה שלא מסתירה את הבחילה שלה מהקלטות אהוד ברק. הרצועה הפחות מעונבת נהנית מיתרונות משלה.
בשבוע הבא
עם אגדה מוזיקלית אחת פחות בעולם, זמן טוב להפנות זרקור למי שעדיין איתנו בסרט התיעודי "הקשר הספרדי - דויד ברוזה" (הוט, 15.2); שערוריות הריאליטי שהכי התיישן רע צפות מחדש בדוקו "קרקע המציאות: מאחורי 'הטופ מודל הבאה של אמריקה'" (נטפליקס 16.2); אגב ריאליטי ואנשים שהתיישנו רע, השף גורדון רמזי חושף את חייו ב"להיות גורדון רמזי" (נטפליקס, 18.2); קורות הלחימה הנשית בצה"ל מובאות בסדרה "לוחמת" (כאן 11, 18.2); ועונה שלישית של "סוכן הלילה" (נטפליקס, 19.2).
צילום נעמי אפל: מתוך "הורים בטיפול", כאן 11 / צילום מרים פטש: מתוך "התעשייה", HBO מקס / צילום VOD: יס
מצאתם טעות לשון?