קללת "קופה ראשית" היא דבר אמיתי. הנה ההוכחות
איך זה ש"ילדחרא" גם כל כך מצחיקה וגם כל כך עצובה? למה הציבור רק חיזק בטמטומו את קים קרדשיאן? ואיזה מפגש של נועה קולר עם עצמה פגע ב"מקום שמח"? רועי אבן רואה את כל מה שיש בטלוויזיה כדי שאתם לא תצטרכו, ועושה לכם סדר בדברים הכי חשובים
-
הטוב, חרא והמכוער
שבוע חלף מאז שעלתה, אז לאנשים היה מספיק זמן לעשות את מה שצריך ולצפות ב"ילדחרא" (יס). ובמרחב הבטוח הזה צריך להתעכב גם על פרק הסיום שלה - זה שבו הקומדיה המצחיקה של הרגע הפכה, שוב, לסדרה מאוד עצובה. למרות שהוא רק נפל מגג בניין ולא קפץ ממנו, האשפוז של הנער שי (שמואלי דקטור ה-א-ד-י-ר) הפך את חצי השעה הזאת לרפלקטיבית ביותר מאלו שהרכיבו את מסע הנקמה וההתבגרות שכתב בכישרון אריאל ויסמן. זו חצי השעה שהסבירה למה הסדרה הועלתה כולה בבת אחת, אפשרה לסלוח לפקשושים הקטנים שצצו בה (ילד בן 12 בחיים לא יגיד "פלאפון", הנשים כתובות זוועה), וסיפקה מחזות סוריאליסטיים כמו בכי באמת קורע לב של הפדופיל מהשכונה.
כמה פעמים סדרות בארץ ובעולם לא ידעו מה לעשות עם עצמן ופנו לנאמבר מוזיקלי, וכמה פעמים זה היה ביזאר נטול הצדקה. ב"ילדחרא", עם "כל עוד" של יוני רכטר ועלי מוהר, זה עדיין היה ביזאר - אבל ביזאר מוצדק, מופתי, מרגש ושלם, התגלמות כל היופי בסדרה על הכיעור האנושי. במחי עונה ויסמן הוכיח שהקהל לא זקוק ליותר מדמות אחת בלבד להזדהות איתה, ושהעליבות של כל מי שמקיפים אותה לא חייבת לבוא על חשבון פיתוח דמויות שקול ורציני. כי דווקא העצב של "ילדחרא" היה מה שהבליט את הכתיבה המשובחת בה, שיעור לכל מי שחושב שקומדיות באות ברגל ובלי המון מחשבה. במשך שבעה פרקים היא הציגה בית מפורק מהיסוד, ועדיין הצליחה לאחד את הצופים עם הילד שי בתקווה שהאבא והאמא הפתטיים שלו לא יתגרשו. סדרה שנפתחה עם לקיחת קונסולה הסתיימה עם שתי קונסולות זהות במתנה, ה-יתרון של הורים פרודים שבשלב זה בכלל לא מרגש את הגיבור שלה. קוראים לזה החיים עצמם.
מה לראות?
את עונת הסיום של "דברים מוזרים" (נטפליקס), שיצאה עכשיו לדרך אבל תימרח על פני החודש וקצת הקרובים. לא רק שפצצת הנוסטלגיה מצליחה לספק את חוויית הצפייה האולטימטיבית - עם פרקים מושקעים מאוד וארוכים מאוד - היא גם ההזדמנות האחרונה לצפות בנטפליקס כפי שהעולם למד להכיר אותה. אחריה, הסדרות הכי ותיקות של ענקית הסטרימינג כבר יהיו "אמילי בפריז" ו"ברידג'רטון". לביקורת המלאה.
-
פייר, אני מה זה מאכזבת
ההודעה הזו לעיתונות הייתה משולה לאצבע בעין: שנייה לאחר שסיימה לנער מעצמה את פיסות הצואה האחרונות שהוטחו בה, "הכל הוגן" (דיסני+) - הדרמה המשפטית המושמצת של ראיין מרפי, שכדי להדגים את אי-השקעתה בתחום המשפט מספיק לציין שאין בה ולו סצינת בית משפט אחת - חודשה לעונה שנייה. אבל מילא המבקרים ששונאים אותה (ציון 3.0 ב-Rotten Tomatoes, פלטפורמה שהדירוג בה הוא בהחלט מתוך 100), גם הקהל די מזועזע (אותו 3.0 ב-IMDb, הפעם לפחות מתוך 10). כל כך מזועזע שהוא חייב לדעת מה קורה בה. ועל מה כולם מסתלבטים. ואיך תאונת הדרכים הזאת תסלים בשבוע הבא, ובזה שאחריו. מפה לשם, ההשקה של "הכל הוגן" הביאה לשירות הסטרימינג הולו את נתוני הפתיחה הכי טובים מזה שלוש שנים. מי שימשיך להיענש על הסקרנות הזאת הוא כמובן הקהל.
ראוי להבהיר, לטובת מי שעוד מתלבט או כבר צפה ובטעות לא הבין: "הכל הוגן" אינה גילטי פלז'ר, היא לא טראש טוב ובטח לא קאמפית. יש מספיק דוגמאות לסדרות חלולות ומסוגננות שעושות את זה נכון - "תוכנית הבוקר" בדיוק סיימה עונה רביעית של טמטום מרהיב וממכר - ובמקרה הזה היא עושה הכל כל כך לא נכון, שאפילו לא צריך להיטפל לשחקנית הראשית קים קרדשיאן ולעובדה ששחקנית היא לא. אדרבא, ממנה לפחות לא היו ציפיות. הרבה יותר צורם לראות את גלן קלוז מתבזה בעודה גונבת את "רצח כתוב היטב" החדש, את טיאנה טיילור בתפקיד טפטי ופתטי בעיצומו של קמפיין אוסקרים על "קרב רודף קרב", את דחליל בגדי המעצבים שפעם ענה לשם נעמי ווטס או את אד אוניל הגדול מעביר עונה שלמה בלי לצאת מהמיטה. היחידה שעוד אפשר אולי ליהנות מהופעת המשחק שלה היא שרה פולסון בתפקיד הנבלית, וגם איתה העלבונות והתמוטטויות העצבים הפסיקו להיות עסיסיות ודי מהר החלו להתיש. "הכל הוגן" משולה לחולת תשומת לב, והציבור בטמטומו נתן לה בדיוק את זה. עכשיו הציבור הזה עומד לשלם.
פריים אחד למזכרת
פרק הסיום הנפלא של "מקום שמח" (כאן 11) הבין איך צריך למות: מתחת למושיק גלאמין שר ביידיש את "דרך השלום".
-
המותג זול, המחיר יקר
יש דמויות נשכחות, יש דמויות שעושות קריירה - ולפעמים, במותגים הגדולים באמת, יש דמויות שעושות אותה יותר מדי. כמעט שמונה שנים אחרי עליית "קופה ראשית" (כאן 11), פנינת החינוכית שהפכה לספינת הדגל של התאגיד ובהמשך השנה אמורה לכבוש גם את הקולנוע, הולך ומתברר שהמקרה השלישי הוא זה שתקף לרוב הכוכבים שלה. כשיש עונה שמשודרת זה אחלה, כי "קופה ראשית" לא הייתה הופכת למפלצת בידור ישראלית אלמלא הייתה נשענת על הופעות משחק קומיות טובות כל כך. אבל הבעיה מתחילה בין העונות, באוף-סיזן, התקופה שאנחנו נמצאים בה כרגע. ובתקופה כזאת, בעיית "קופה ראשית" כבר לא מרגישה כמו בעיה: היא קללה לכל דבר ועניין.
השבוע הסתיימה כאמור עונת הבכורה של "מקום שמח" (כאן 11), הסדרה השנייה ברציפות שהוכיחה איך נועה קולר יודעת לכתוב את הלך הרוח הישראלי כפי שמעטים הצליחו לפניה. אבל ב"מקום שמח" נועה קולר הכותבת פגשה את נועה קולר השחקנית - והעובדות בשטח, לצד מדגם בלתי מחייב, הבהירו שיש פער. ורד של "מקום שמח" היא בעצם שירה שטיינבוך של "קופה ראשית", רק עם טקסטים חכמים יותר ועם אמא אובדנית במקום אמנון טיטינסקי. גם איריס מ"חזרות" הייתה חלק מאותו ארכיטיפ, כנ"ל הדמות של קולר ב"ריקוד האש" או ההפקות שבהן השתתפה בתפקיד עצמה. המנעד שלה לא רק הצטמצם, אלא ממש חג סביב אותה הופעת משחק. אם הסדרות כאלה שונות, ועדיין אפשר לדמיין כל דמות משתלבת באחת אחרת באופן כמעט הרמטי, זה סימן רע. וקולר היא ממש לא היחידה שקללת "קופה ראשית" חלה עליה: בעוד שמנעד מעולם לא היה הבעיה של קרן מור, מגדולות השחקניות פה, התפקיד התורן שלה בקומדיה "הורסת" (הוט) הוא ממש אותו הדבר רק עם תעודה מפסיכיאטר ואלמנטים זניחים של אימה.
יניב סוויסה? ניסים שלו נוכח ביתר שאת גם בתפקידים שגילם בשנתיים האחרונות ב"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו", "השגרירות" ו"באש ובמים". אמיר שורוש? ההצלחה הספציפית של ראמזי חונקת בהרבה מאלה של שאר דמויות "קופה ראשית", אם כי איתו לפחות צריך לשקלל את ההיצע המצומצם לשחקנים ערבים ואת העובדה שטרם חצה לתחומי הדרמה. אגב, זה הזמן. דב נבון? לא משחק יותר מדי מחוץ למדפים של "שפע יששכר", ולא הביא איזה טעם מפתיע במיוחד ב"שבאבניקים", עוד סדרה שקרן מור עשתה בה כוכבה. דניאל סטיופין? היחיד שהצליח להביא לאחרונה הופעת משחק באמת יוצאת דופן, ועדיין: עברו שנתיים וחצי מאז "סובייצקה". הרשימה הזאת מורכבת על ידי כמה מהשחקנים המצטיינים בישראל, בטח בקומדיה, והמשותף לכולם הוא ניוון בתחום שאסור להתנוון בו לעולם. היה ברור שההתמסחרות של "קופה ראשית", בין הפסטיגלים להשתלטות המוחלטת על הפסקת הפרסומות, תגרור השלכות קשות - אבל מה שלא היה כזה ברור זה שההשלכות האלה לא יסתפקו במותג, אלא ינגסו אפילו בנפשות הפועלות. במשך חצי שנה הסדרה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לחברי קאסט, ובחצי השני היא מקרינה לרעה על עוד ועוד הפקות. אם הלקוח באמת יקר, נא לחזור להשקיע בו.
בשבוע הבא
בסיס צבאי נטוש והחיילים שנשלחים אליו עומדים במוקד דרמת המסתורין "החמאם" (כאן 11, 30.11); פרק סיום העונה של הדוקו-ריאליטי "אני נועה קירל" (יס, 1.12); דוקו-ריאליטי אחר, "האמריקאים", מציג את הנזק ההסברתי שהוא ישראלים שעברו לשם (רשת 13, 4.12); וטרנד סדרות המערבונים נמשך עם "המופקרים" בכיכובן של לנה הידי וג'יליאן אנדרסון (נטפליקס, כנ"ל).
צילום שמואלי דקטור: מתוך "ילדחרא", יס / צילום קים קרדשיאן: מתוך "הכל הוגן", דיסני+ / צילום מושיק גלאמין: מתוך "מקום שמח", כאן 11
מצאתם טעות לשון?