בר כהן, רוני דניאל ו"חזרה גנרלית"

העיתונאי שידע שהוא לא יודע הכל
לייקים, תארים וגינונים מעולם לא עניינו את רוני דניאל. הסרט "רוני" (קשת 12) אודותיו, ששודר השבוע, הבין זאת היטב - ונבנה בהתאם: אוסף מרואיינים, מפורסמים ואנונימיים, שהכירו אותו מקרוב. לא מצעד סלבס. צפייה בסיפור חייו, מסופר על ידי האנשים שאהבו אותו יותר מכל, מבהירה עד כמה הוא היה שונה בנוף. בין אם מדובר בחונכות האבהית של יונית לוי וברהנו טגניה או ביצירת קשרים עמוקים עם מתחריו הישירים, רוני דניאל היה בית ספר לעיתונאות, אנושיות וקולגיאליות. זה גם מסביר את המראה החריג כל כך ביום מותו, שבו אנשי חדשות 12 היו אורחי הכבוד באולפן חדשות 13 ולהפך. כשזה מגיע אליו, לאף אחד (חוץ מכמה מגיבים אוטומטיים שהתעקשו לכנותו "דובר צה"ל" שלא בצדק) אין טענות על חוסר מקצועיות או מחשבות על תחרות.

אבל "רוני" הוא לא רק שיר הלל מוצדק לעיתונאי ולדור שהולך ונעלם מהמסך, אלא גם מסמך נוגע ללב על איש מתעתע. "כשהייתה מתגבשת אצלו איזושהי אמירה שחרגה מהאמירות הרגילות של הפאנל, הוא היה מתרגל אותה על מלא אנשים", מספר בסרט אלון בן דוד, "הוא מתקשר אליך ואז הוא מתחיל לתת לך את הנאום. לוקח לך איזה חצי דקה להבין שהוא בעצם מריץ עליך את הקטע שהוא הולך לעשות הערב". זו, על קצה המזלג, מהותו של האיש שמתואר בסרט כמי שהלך עם קלצ'ניקוב ביד אחת ומכשיר הקלטה ביד אחרת - וזו אנקדוטה שיכולה ללמד כל עיתונאי שיעור חשוב בצניעות, לא משנה אם השריון שלו רך או קשה. כמה סמלי זה שמשבצת השידור המקורית של הסרט, ערב ט' באב, הופקעה לטובת שידור חדשות חי ממבצע "עלות השחר". יעברו עוד הרבה מלחמות עד שנפסיק להרגיש בחסרונו של דניאל.

מה לראות?
את "שתפו בכל הכוח" (ערוץ הכנסת), הפרויקט הדוקומנטרי המפתיע לטובה של אייל דץ. גם בשבועות הכי יבשים חדשותית - השבוע, למשל - אפשר לסמוך על 120 חברי הכנסת שיספקו עניין וטינופת בביצת הטוויטר, והסדרה היעילה של ערוץ הכנסת מנסה להבין את התופעה הזאת לעומק. אז איך צחי הנגבי נפלט מרשימת הליכוד, ואיך האלגוריתם מתעדף לכם דווקא פוליטיקאים מסוימים? שלושת הפרקים, שנמצאים גם ביוטיוב, מעניקים לכך הסברים הגיוניים לחלוטין. לביקורת המלאה.
ריטה, מדונה, אנג'לה
אחרי שישה פרקים ששמטו כל קרקע אפשרית, "חזרה גנרלית" (יס, הוט וסלקום), הגיעה השבוע לסיומה. הסדרה הדוקומנטרית-קומית של ניית'ן פילדר היא לא סדרה שרואים כל יום - והיא גם לא ממש סדרה, אלא ניסוי שאפתני, מפעל חיים ששואל אינספור שאלות על החיים עצמם. אני קטונתי מלהבין מה הולך במוח המעוות והמבריק של פילדר, רחלי רוטנר ואריאל ויסמן דווקא עשו זאת היטב בתורם, אבל כן הגעתי לתובנה אחת, פשוטה ככל שתהיה: אנג'לה (אין שם משפחה, ולא צריך) היא אחת התופעות המרתקות ביותר שנראו השנה על המסך. ספק-שחקנית ספק-אישה שנכנסה מיוזמתה להדמיה מציאותית של חיי הורות ומאמינה שליל כל הקדושים הוא מעשה שטן.

"זה הפך לחזרה של ניית'ן יותר מאשר החזרה שלי", אנג'לה הסבירה לא מזמן בסרטון שהעלתה לפייסבוק, ובו ניסתה לנמק את נטישת צילומי "חזרה גנרלית" בעיצומו של הניסוי. "מאחר שלא הגענו להסכמות על המשך הדרך, ואני לא הבוסית, הגיע הזמן לעזוב ולתת לו לעשות את שלו". גם מעבר לאנפוף הממכר, מעניין לצפות בסרטון של אנג'לה, אישה שעומדת במרכז הסדרה הכי מהוללת של הרגע ובכל זאת מצליחה להישאר די אנונימית. "אני מרוצה מהעריכה", היא אומרת שם, "מן הסתם התפללתי לקראת השידור, והשארתי את זה בידיים של אלוהים. לא הייתה לי שום שליטה על התוצאה הסופית, הם פשוט עשו עבודה טובה". מאז כבר הספיקו לפרסם ב-Vice תחקיר על זהותה האמיתית - ככל הנראה מדובר בשחקנית, אבל זה לא בהכרח משליך על החוויה שלה בסדרה - והיא מצדה החלה למכור הקדשות אישיות דרך Cameo. ומה לגבי הערצתה לסרט "אפוקליפטו", שבוים על ידי אחד הבמאים הכי אהובים עליה, מל גיבסון? "אני אוהבת את הסרט בגלל הצילום והמסר שלו, בלי שום קשר לבמאי", אמרה על האיש שהוגלה מהמיינסטרים בעקבות אמירות אנטישמיות. עם כל הכבוד לפועלו של גיבסון, שישה פרקים של "חזרה גנרלית" שווים פי אלף מהסרטים האחרונים בבימויו.
פריים אחד למזכרת
סבתא סופי - אישה עם צבע לק אחר בכל אצבע - מגיעה ל"סבתא בישלה עם תום יער" (כאן 11).
עד התהום, על הקצה
"נראה שיהיה כיף איתה בריבים", כתבתי כאן על בר כהן בבוקר שאחרי פרק הבכורה של "האח הגדול" (רשת 13) - ואלוהים, כמה שצדקתי. העונה הנוכחית, על שלל טוויסטיה וצרחותיה, נהיית יותר ויותר קשה לחיזוי: רגע אחד שרין אברהם נראית כמו הימור המיליון הכי בטוח בתולדות "האח", ורגע אחר כך היא עושה כל פניה לא נכונה שאפשר להעלות על הדעת. רגע אחד אילנה טרננקו מסתמנת כתגלית העונה, ורגע אחר כך היא שוב דועכת, עד שלא לגמרי ברור אם היא עדיין נמצאת בבית. אבל בין לבין יש גם אי של יציבות, והוא העובדה שבר כהן, בניכוי הצעקות וההגזמות, פשוט צודקת בהכל.

כל עוד בן זוגה בבית, אליאב טעטי, היה שם, לא היה בה יותר מדי עניין. לפחות לא מבחינתי. אבל כפי שחוקי הריאליטי הבלתי כתובים כבר לימדו אותנו, הדחת בן הזוג הנחשק (על אחת כמה וכמה כששמו הוא אליאב) מעניקה לחצי השני הזדמנות יקרה מפז להמציא את עצמו מחדש. נתנאל רודניצקי, למשל, לא באמת לקח אותה בשתי ידיים וחזר להוות בעיה אחרי ההדחה של דיאן שוורץ. זה לא המקרה של בר. היא התרככה, התעדנה ויצרה מערכות יחסים בלתי מובנות מאליהן - כולל הגנה חסרת פשרות, ולפעמים גם חסרת היגיון, על טליה עובדיה (שנכון לרגע זה מסתמנת בתור הזוכה של העונה. ט.ל.ח). כל זה קורה במקביל למיצוב מעמדה כקופירייטרית מבוזבזת: מנאום ה"לנו יש?" על דינה שמחי בתחילת העונה ועד ל"קוראים לי בר על הקצה", הלשון החדה של בר לא מפסיקה לספק אוצרות שבתור צופים אפשר רק להעריץ. כמה שהיא יותר עצבנית, ככה היא יותר שנונה. וכשנתנאל מעצבן אותה כמו שמעטים מצליחים, הוא חוטף ממנה שאגת "עשה כמה קעקועים וחושב הוא איזה רוזנשטיין". כאמור, אישה מדהימה.

בהמשך ישיר לעליהום המוגזם על דיאן, העונה הנוכחית של "האח" זוכה לסיקור חסר פרופורציה - והלך הרוח של הצופים מתעצב בהתאם אליו. הווליום גבוה מתמיד, יש יותר אזהרות לדיירים מאי פעם (בלי מנגנון ברור לאכיפה שלהן, אגב), אבל במקום להעמיק הדיון הולך ומשטיח. כשבר מגזימה בתגובות שלה, והשד יודע שהיא מגזימה, ראוי לבקר אותה על כך. וכשהיא ממפה בדיוק יוצא דופן את הנעשה בבית - ומזהה את העצלנות של נתנאל, הבחישה של דינה או הוויתורים של טליה - היא לא מקבלת את הקרדיט שמגיע לה. ברגעים הנדירים שבהם היא בטמפרטורת החדר, בר יודעת לשמש גשר בין מחנות מנוגדים ולהיות שקולה, הגיונית והוגנת. זה בפני עצמו מספיק בשביל להעיף לה את מסגור "הבהמה" שמשום מה מוצמד לה אצל חלק נכבד מהקהל. בעולם הריאליטי, מותר ולפעמים רצוי לצרוח בלי הכרה ולבכות תוך שליפת קלף ה"אני אמא לילדים". במקרה של בר, לא מדובר רק בטלוויזיה טובה - אלא גם באישה טובה ואנושית.
בשבוע הבא
עונה רביעית של מתיקות ל"החיים הסודיים של בני 5" (יס, 28.8, וכבר עכשיו ב-VOD); פרק אחרון לעונה של "העיר הטובה", שהפכה בשקט יחסי לאחת הסדרות הישראליות הכי טובות של השנה (הוט, 1.9); "אחים לשידוכים", פורמט שידוכים חדש שמגיעים אליו עם בני המשפחה (נטפליקס, 2.9); ורגע אחרי שעלתה, "בית הדרקון" מקבלת תחרות רצינית על סדר היום הטלוויזיוני בדמות "שר הטבעות: טבעות הכוח", הסדרה היקרה ביותר בהיסטוריה (אמזון פריים, כנ"ל).
צילום רוני דניאל: זיו קורן / צילום אנג'לה: מתוך "חזרה גנרלית", יס, הוט וסלקום / צילום סבתא סופי: מתוך "סבתא בישלה עם תום יער", כאן 11

מצאתם טעות לשון?