"הרוב המכריע של חיי הוא רצף של כישלונות"

כמעט חמישה עשורים חלפו מאז הפריצה הגדולה של סילבסטר סטאלון בסרט האייקוני "רוקי", ואחרי קריירה ארוכה על המסך הגדול הוא עשה את המעבר אל המסך הקטן רק לפני שלוש שנים, עם תפקיד טלוויזיוני ראשי ב"טולסה קינג" - דרמת פשע אהובה שצברה קהל מעריצים נאמן וגם קיבלה מועמדות אחת לפרס האמי האומנותי; כעת מגיעה אלינו העונה השלישית (HOT), במקביל לשידורה בארה"ב - בזמן שהעונה הרביעית כבר נמצאת בשלבי צילום.

"הקצב בטלוויזיה הרבה יותר מהיר ואתה מוכרח להיות באנרגיה מרבית כל הזמן", מספר סטאלון בריאיון ל-mako לקידום "טולסה קינג", כשהוא מדבר על המעבר למדיום החדש. "כל עונה משולה לחמישה סרטים בסדרת 'רוקי', אז היה לי קשה להתרגל. זה שונה מהאופן שבו אני רגיל מהקולנוע".

בסדרה, עליה חתום טיילור שרידן ("באש ובמים", "ילוסטון"), מגלם סטאלון את דווייט מנפרדי המכונה "הגנרל" - מאפיונר לשעבר שריצה 25 שנות מאסר, ונשלח מטעם משפחת הפשע בשירותה הוא פועל לנהל את נכסיה החדשים בעיר טולסה, אוקלהומה. שם הוא מגבש סביבו צוות נאמן, רוכש בני ברית, אך גם צובר לא מעט אויבים - שמנסים להשתלט על אותם עסקים בדיוק. 

"אני מרגיש שלאורך השנים תפסו אותי תמיד בתור טיפוס רציני, תמיד קשוח במותחני אקשן בקולנוע", אומר הכוכב, "אבל האמת היא שאני מסתמך על הומור כל הזמן - להקל על לחצים או קשיים שהחיים זורקים לעברך, ובכלל השגרה המטורפת. התפקידים שאני לוקח על עצמי רחוקים מהאופי האמיתי שלי, והעיקרון המנחה הוא לחפש פרויקט שייקח אותי הכי רחוק ממי שאני באמת. ולכן חשבתי שטלוויזיה זה כיוון מעניין. אני נותן לסילבסטר סטאלון מנוחה ולפתע אני איזה גנגסטר באוקלהומה, למרות שבכל דמות שאני מגלם יש איזה משהו ממני. בכל זאת, ליהקו אותי והקהל מצפה לחותם של סטאלון. אני נהנה מאהבת הקהל.

"אחרי שהסדרה עלתה אנשים הגיבו שזה מרגיש ממש אני, ואין טעם להתכחש או להעמיד פנים שאני איזה אמן מיוסר שנבלע אל הדמות, נכנס למערה וקרע את הנשמה שלו כדי להפוך לאדם אחר שעליו לשחק בטלוויזיה", הוא מוסיף. "יש אלמנטים של סטאלון, של מאפיונרים. מבחינתי, משחק זה לא דבר מורכב - או שקונים את הדמות שלך או שלא. לכן אני בוחר בפרויקטים שאני מאמין בהם לחלוטין וכשאני אומר את הטקסט מול המצלמה, אני מתכוון לזה והצופים מאמינים לי. כולנו מכירים את הסגנון המאפיונרי מ'החבר'ה הטובים' או 'קזינו' של סקורסזה, ואני רציתי להביא משהו אחר. כך שלגלם עוף מוזר שמגיע לעיירה חדשה, והוא לגמרי מחוץ לעניינים בהתחלה - זה כבר מעורר סקרנות".

"אם יש לי חרטה אחת - יכולתי להיות קצת יותר ורסטילי בבחירת תפקידי המשחק, לצאת מאזור הנוחות ולאתגר את עצמי. יכולתי לכוון ליעדים שאני מאמין שיכולתי לכבוש"

אז לא לקחת השראה מסוימת.
"לא, למרות שהיו דמויות מאפיונריות נהדרות בעבר, אבל לאף אחת לא היה הומור. וחשבתי לעצמי שאם אתה בתחום כל כך אכזרי ואלים, חייב להיות זמן שאתה קצת מוריד הילוך. לא תמיד חיים על הקצה, האיומים לא מכניעים עד כדי כך, ואתה מחפש גם ליהנות פה ושם מהחיים. אני מכיר אישית מאפיונרים, והדבר העיקרי שהם עושים זה רק להטיל אימה מעצם המבטים והנוכחות שלהם. זה הכל. אני רציתי לגלם מאפיונר שיש לו חברים קרובים, שהוא נכנס לבר הקבוע ומתקבל בשמחה, שאנשים לא רועדים מפחד אם הוא רק עובר לידם.

"במקור, לדמות לא הייתה בת, הוא לא ישב בבית סוהר. חשבתי לעצמי - מניין יגיע החיבור הרגשי אליו? איך הקהל יפתח אמפתיה לגנגסטר? אז הפכנו אותו לאדם חם, נעים ומזמין. היחסים הבלתי-פתורים עם בתו מעבירים את רגש החרטה שהוא חי איתו והרצון לפצות אותה על כל השנים שהוא לא היה שם. הוא מנסה לבנות את הקשר מחדש. לא צריך להיות מאיים, אלא אם זה מול האויבים הגנגסטרים האחרים שקמים מולו. מחיית פרא הפכנו אותו לחיית מחמד, שפה ושם חושפת שיניים של זאב בצורה מאוד טבעית. ואני חושב שזה משהו מאוד מקובל, להיות אדם נחמד בסך הכל, עד הרגע שבו מישהו מאיים על משפחתך - ואז אוי ואבוי. ומה שמנחה אותי בעבודת המשחק זה לפעול מהרגש האנושי".

כמה אתה מתחבר לדמות מהמקום הזה של אבא אוהב?
"אהבה היא המרכיב היחיד שנחוץ על מנת לחיות חיים בעלי משמעות. לא בהכרח אהבה לאדם מסוים, אלא אהבה למשהו שאתה עוסק בו או מכיל אותך. היא לוקחת אותך לגבהים של גן עדן ויכולה להטיח אותך מטה לגיהנום. המסע הכי מפותל ומורכב שעברתי היה עם הילדים שלי. במקרים מסוימים אתה חכם ובמקרים אחרים אתה שוטה גמור. אתה מנסה להיות ההורה הכי טוב שאתה מסוגל, וחלק מהעניין הוא לתת להם לגדול בעצמם ולא להשתלט על כל אספקט בחייהם, וזה איזון אדיר שצריך ללמוד.

"ואם אנחנו מדברים על ניצחונות, המקרים היחידים שאני לא מצליח לצאת מנצח זה מול הבנות שלי. תמיד אני נכנע להן. אבל בכנות, יש לי חיים מאושרים בזכותן ובכל פעם כשהן אומרות שהן אוהבות אותי זה מושלם. כמובן שהן גם מטריפות את דעתי עד כלות, כשכל מה שאני רוצה זה שיהיה להן הכי טוב בחיים. וגם אשתי ג'ניפר, היא מודל לחיקוי נהדר עבורן, אישה עצמאית שסללה את דרכה בעצמה, והיא זאת שגם ממריצה אותי לקחת פרויקטים שאינסטינקיבית סירבתי להם. אני מוקף בחממה נשית שמפרה אותי, נשים רואות טוב יותר את התמונה המלאה ויודעות איך לכוון ולהגן על הגברים שלהן. לפעמים מוטב לא לנסות ולהילחם, פשוט לסמוך על האינטואיציה הנשית של אשתך".

"המקרים היחידים שבהם אני לא מנצח זה מול הבנות שלי. תמיד אני נכנע להן. אבל בכנות, יש לי חיים מאושרים בזכותן וכל פעם כשהן אומרות שהן אוהבות אותי זה מושלם. כמובן שהן גם מטריפות את דעתי עד כלות"

כשתליתי את הכפפות של רוקי

סדרת הטלוויזיה נוספה לרוח החדשה שנושבת במפרשים של סטאלון בן ה-79 מזה למעלה מעשור. היה נדמה שבגיל השלישי הוא ינוח על זרי הדפנה, כשמאחוריו קריירה ענפה ומפוארת: זה התחיל ב-1977 עם "רוקי", שבו כיכב ואותו גם כתב - הישג נדיר שהפך אותו לשחקן השלישי בהיסטוריה שמועמד לאוסקר גם על המשחק וגם על התסריט; המשיך עם שוברי קופות כמו "איש ההרס", "המומחה", "סחרור מסוכן" וסדרת סרטי "רמבו"; ולבסוף דעיכה שנרשמה סביב שנת 2000.

אלא שבעשור הקודם סטאלון חישב מסלול מחדש, עשה קאמבק עם סרט הפעולה הקופתי "הבלתי נשכחים" שהוא גם כתב וביים. בשנים האחרונות הספיק לשחק בשני סרטי "שומרי הגלקסיה" של אולפני מארוול, ואפילו אצל DC המתחרה ב"יחידת המתאבדים".

"תליתי את כפפות האגרוף של רוקי אחרי הסרט החמישי שהתקבל בביקורות צוננות. יצאתי ממנו מאוכזב ועם הרבה תובנות, ונותרתי עצוב ושבור שמפעל חיי ככה הסתיים. הרגשתי שאני צריך הזדמנות לתקן"

הקאמבק שלו הוכתר בהצלחה ב-2016 עם יציאת הסרט "קריד", שבו מייקל ב. ג'ורדן מגלם את בנו של אפולו קריד - היריב שהפך לחברו המנוח של רוקי בלבואה, שמאמן אותו בדרכו. סטאלון סגר מעגל והועמד שוב לאוסקר, ובכך שבר שיא של 39 שנים בין שתי מועמדויות לאותו תפקיד. את האוסקר הוא לא הביא הביתה, אבל כן קיבל את גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו.

סטאלון חזר לסרט ההמשך אך נעדר מ"קריד 3" שיצא לפני שנתיים, בעקבות מחלוקת עם המפיק וג'ורדן וחוסר שביעות רצון מהתפקיד הקטן שהוצע לו. הוא טען אז ש"הם קיבלו החלטה מצערת לקחת את הסרט לכיוון אפל ושונה ממה שאני הייתי עושה, ואני יודע שזה היה יכול לעבוד אחרת. זו פילוסופיה שונה, אבל אני מאחל להם כל טוב". בפועל, הדמות של קריד הבן הוכיחה את עצמה כמי שמובילה את תאגיד הסרטים ללא תלות ברוקי, והמפיקים חשו ביטחון לוותר על מעורבותו של סטאלון בסרט.

בשנים האחרונות המשיך סטאלון לספר בראיונות שיש לו רעיונות לעלילה עכשווית לסרט שבו רוקי מאמן מהגר לא חוקי, וכן תרחיש לסדרת פריקוול בת עשרה פרקים על רוקי בצעירותו. ולא רק על רוקי - בשבוע שעבר התראיין לפודקאסט Screen Rant ושיתף ברעיון להפיח רוח חיים מחודשת ברמבו באמצעות טכנולוגיית AI.

"במקור תליתי את כפפות האגרוף של רוקי אחרי הסרט החמישי שיצא ב-1990 והתקבל בביקורות צוננות, כיוון שבאופן אישי יצאתי ממנו מאוכזב ועם הרבה תובנות בנוגע ללמה הוא לא היה סרט טוב בסופו של דבר", הוא מגלה כעת. "נותרתי עצוב ושבור שמפעל חיי ככה הסתיים והרגשתי שאני צריך הזדמנות לתקן, מה שהוביל לסרט משנת 2006 ופרויקט שלא היה קל להרים מבחינה פיננסית - כי מי רוצה לשים כסף על מתאגרף בן 60? הסרט לא זכה להצלחה משמעותית אבל כן נתן לי הרגשה ש'הנה, סיימתי את הפרק הזה בחיי בהצלחה'. זה סרט שאני גאה בו, ומאותו רגע זה נותר בבחינת שלב מעצב בקריירה שהגיע לקיצו".

השנים חלפו, החיים קרו, ואז הבמאי ריאן קוגלר הגיע עם רעיון חדש להמשך של אותה דמות מיתולוגית - מה שנהיה לימים הסרט "קריד". "התסריט היה מעולה אבל לא חשבתי שהתאים לי", מודה כיום סטאלון. "מה שכן, קוגלר באמת רצה סרט שימשיך את המורשת של רוקי, וזיהיתי בו את התשוקה כשהייתה לי בגיל 29 כשגילמתי את הדמות לראשונה. לא חשבתי שמישהו ירצה לראות את רוקי זקן, אבל אז אשתי אמרה לי 'אל תהיה פחדן'. בכלל, המנטרה שמלווה אותי היא לחיות ללא פחד - רבים אומרים את זה לעצמם אבל קשה מאוד ליישם במציאות. חשבתי שלראות את רוקי שוב דווקא יעשה טוב לצופים, והסרט הוא לא על רוקי אלא על הדמות החדשה של דוני קריד, בחור צעיר והמסע שלו. לכן הסכמתי לחזור ולגלם את רוקי, מתוך הכרה שהמסע שלי מגיע לסיומו ואני אסיר תודה שזה קרה בסרט כה מצליח".

כמה ההצלחות הללו חשובות לך?
"בוא נתחיל בכך שהן מאוד נדירות. הרוב המכריע של חיי הוא ללא ספק רצף של כישלונות - הרי אנחנו לא נולדים עם חוכמה וידע מוקדם, ועלינו לחשל את עצמנו דרך טעויות כדי ללמוד. התחלתי בנקודת מוצא לא קלה בתור ילד דיסלקט שתמיד התקשה בבית הספר ואף אחד לא הבין למה. לא ידעו מה זה דיסלקציה וחשבו שאתה סתם רכרוכי. התחלתי לצייר ומשם לכתוב, עד שבבגרותי הגעתי לשלב שכתבתי את התסריט של 'רוקי' מבלי שהבנתי שזה המקצוע שאני אבחר בו כשאהיה גדול. מאוחר יותר, כששיחקתי לראשונה את ג'ון רמבו ב'משחק הדמים', זה הרגיש לי ז'אנר פעולה כפי שטרם ראינו על המסך הגדול וזה משך אותי לעשות דרמה בסגנון אחר. אלו היו שני עשורים של שני תאגידי סרטים שאיתם אני הכי מזוהה, עד שהקהל רווה מהם.

"במערכות יחסים אישיות באתי בגישה שונה, לא תחרותי, ועדיין כשאתה בדינמיקה מסוימת מול אשתך, לעתים זה גם יכול לעבור לזירת מלחמה ואז זה יותר מדי. אבל אם יש לי חרטה אחת, יכולתי להיות קצת יותר ורסטילי בבחירת תפקידי המשחק, לצאת מאזור הנוחות ולאתגר את עצמי. לא שאני חושב שהייתי צריך לככב בעיבוד של שייקספיר, כי אז אהיה מועד לכישלון, אבל כן לכוון ליעדים שאני מאמין שיכולתי לכבוש - וזאת מבחינתי הצלחה. לבוא עם האמביציה אבל מבלי לקנא באדם אחר שיש לו מערך כישורים שלך אין. כמו שרוקי ידע לא להיכנס לזירה מול יריב שאין מצב שהוא יביס, בלי קשר לאמונה בעצמך, אלא פשוט לדעת למה אתה מסוגל".

שעת סיפור

בשבוע שעבר הכריז סטאלון על האוטוביוגרפיה שלו The Steps (קריצה למדרגות בפילדלפיה מהסצנה האייקונית ב"רוקי"), ספר שייצא לאור בקיץ הבא לקראת יום ההולדת ה-80 שלו, ושנתיים אחרי שיצא הסרט התיעודי עליו בנטפליקס. "מעולם לא חשבתי שאעשה זאת, אבל זה קרה כי אני חושב שיש לי סיפור לספר שאולי הרבה אנשים יתחברו אליו - כיצד הגעתי למקום בחיים שמעולם לא דמיינתי שיתגשם", אמר בסרטון שהעלה לחשבון האינטסגרם שלו. "המאבקים שלי, הניצחונות וכל מה שלמדתי לאורך הדרך. כל קרב, כל נפילה, כל טיפוס במעלה המדרגות עיצבו את מי שאני. שום דבר לא בא בקלות, אתה סופג את המכות, ממשיך הלאה ומתרומם".

בשיחה איתו מזכיר סטאלון את אותן מדרגות מפורסמות המובילות למוזיאון האמנות בפילדלפיה וששם ניצב פסל בדמותו של רוקי, מה שהפך את הלוקיישן למקום פופולרי לעלייה לרגל. "אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 12 הולך למוזיאון המדהים, מבלי להעלות בדעתי כמה המדרגות יהפכו למקום שאני הכי אוהב בעולם", הוא מודה. "הכל קרה לי שם. לעלות במדרגות זאת תחושת הניצחון האולטימטיבית, המוזיאון בגבי, הפארק מולי, הדגלים מהעירייה מתנוססים, כאילו הגעתי לארץ עוץ. שם נולדתי לתוך כל החיים הקסומים שלי, מאז השתנו לי החיים".

לקראת העונה החדשה של "טולסה קינג", שכרו של סטאלון עלה ל-2 מיליון דולר לפרק (לאחר שבעונה הקודמת הוא קיבל סכום של 1.5 מיליון) - מה שהכניס אותו לרשימת המשתכרים הגבוהים ביותר בתולדות הטלוויזיה. העלייה בשכרו היא עדות נוספת לפופולריות של הסדרה, המשודרת בשירות הסטרימינג פרמאונט+, כשלפי הדיווחים בעונה הקודמת צפו בה יותר מ-10 מיליון בתי אב בארצות הברית בלבד (בקרב משתמשי השירות).

שלא במקרה, באותה פלטפורמה שודרו שתי עונות של תוכנית הריאליטי של משפחת סטאלון, The Family Stallone, שאיך נאמר בעדינות - לא בדיוק הפכה את הסטאלונים לקרדשיאנים הבאים. התוכנית, שהתמקדה בשלוש בנותיו ובאשתו, יצאה לדרך לאחר משבר בנישואיו לג'ניפר פלאבין, אשר הגישה בקשה לגט באוגוסט 2022 - אך חמישה שבועות לאחר מכן הכריזה על שלום בית. ציניקנים טוענים שההסכמה לריאליטי הייתה פשרה מצד סטאלון, שאפשר למצלמות להיכנס לחייו כדי לעזור לנשים בסביבתו להתפרסם, או ספין לעורר כותרות ולשמור על עניין סביב המשפחה. כך או כך, לא ברור כיום אם נזכה לעונה נוספת.

האם אתה חש הערכה מחודשת לאחרונה?
"ההצלחה של 'טולסה קינג' הפתיעה אותי. מצידי כבר ישבתי בעבר הנהר עם חכה לדוג דגים כשלפתע טפחו לי על הכתף עם ההצעה לככב בסדרה. ופתאום לחוות עשייה כשאשתי והבנות שלי, שהן נשים בוגרות, חוות זאת איתי, זה טוויסט מדהים בעלילה - ועוד כשיש כל כך הרבה סדרות באוויר ובסטרימינג ובכל מקום. מזכיר לי שגם 'רוקי' היה סרט קטן שהוקרן בדרייב אין בשנות ה-70' ולא ידעתי לאן זה ייקח אותי. אבל הנשמה הייתה שם מההתחלה ואנשים מרגישים את הלב הפועם. נו, אז מה אם אתה ביריון שמרביץ בסרטים? אנשים רוצים את מכלול הרגשות מכל דמות שלך".

ספר קצת על הצילומים.
"בצילומים אני מתמסר. אנחנו מצלמים את העונה הרביעית ואני מתרכז בעבודה - לא יוצא למסעדות, לא מטייל בעיר שבה אנחנו מצלמים, פשוט נשאר בחדר במלון ונערך ליום הבא. כשצילמתי סרטים באירופה חברים שאלו אותי איך היה לבקר באותן מדינות ואין לי מה לענות, לא תיירתי בהן, באתי לעבוד. אני צובר אנרגיות מחדש ונהנה מכל רגע של עשייה, כמו ספורטאי ממוקד מטרה אחת בלבד. ובשונה מסרטים - פה יש שעות רבות עם אותה הדמות, ואנשים נהנים לראות איך היא משתנה, את הדמויות מסביב ומה עובר עליהן מעונה לעונה. זאת הסיבה שסדרות כמו 'חברים' רצו במשך עשר שנים ועדיין מצליחות, או אפילו 'הכל נשאר במשפחה'. אתה מבין? אני עד כדי מבוגר שזאת הדוגמה שעולה לי לראש. הכרתי את לינקולן כשהוא היה בבית הלבן, היה לי דינוזאור בתור חיית מחמד".

מה עוד נותר כדי להשלים מעגל? אולי לצרף את דווייט מ"טולסה קינג" לחבורת הבלתי נשכחים?
"הבלתי נשכחים כבר הניחו את הנשקים, הם בחיתולים", הוא צוחק. "אהבתי לשחק בסדרת הסרטים הזו, אבל במבט לאחור היינו צריכים לפרוש אחרי הסרט השני. אני עדיין חושב שזה היה רעיון אצילי לשים בסרט אחד את כל אגדות האקשן אבל בשלב מסוים הגזמנו ובסדר, זה קורה. לכל דבר יש חיי מדף לפרק זמן מסוים".