"מפלצת: הסיפור של ליזי בורדן": הסדרה מול המציאות

כבר שנים שראיין מרפי מביא למסך הטלוויזיה את סיפורי הפשע האמיתי הכי מופרעים, וכמובן, דואג להפוך אותם למופרעים עוד יותר. "מפלצת", אנתולוגיית הטרו-קריים שלו ושל איאן ברנן בנטפליקס, כבר כיוונה את הזרקור אל כמה מהרוצחים המפורסמים ביותר של המאה העשרים: ג'פרי דאהמר (בעונה 1), האחים מננדז (בעונה 2), ואד גין (בעונה 3). עכשיו, מרפי החליט לחזור עוד קצת אחורה בזמן - וגם לעסוק ברוצחת אישה: העונה הרביעית של הסדרה מביאה את סיפורה של ליזי בורדן, שרצחה - או שלא - את אביה ואמה החורגת באמצעות גרזן, אי אז בסוף המאה ה-19, אי שם בפול ריבר שבמסצ'וסטס.

ומה חשבנו על הסדרה? קראו כאן

אממה, מי שמכיר את הסדרות של מרפי כבר יודע שהמילים "מבוסס על סיפור אמיתי" הן בעלות משמעות רחבה במיוחד עבורו - או, במילים אחרות, שהוא נוטה לעשות מיקס בין עובדות לבין הקצנות והמצאות. מה גם שמיקומו של סיפור הרצח המסוים הזה על ציר הזמן - שנת 1892 הרחוקה - מאפשר למרפי להשתחרר לגמרי מכבלי הדיוק ההיסטורי (הרי אף אדם שמעורב בסיפור לא נשאר חי בשביל לבקר אותו ולטעון לחוסר רגישות). אז אילו מהפרטים בסדרה החדשה אכן מבוססים על המציאות ואילו מהם לא ממש קשורים אליה? אנחנו פה בשביל לעשות סדר בבלגן, ולענות על כל השאלות שעלו לכם בזמן הצפייה ב"מפלצת: הסיפור של ליזי בורדן" (Monster: The Lizzie Borden Story).

ליזי בורדן (אלה ביטי)

קודם כל, צריך להזכיר פרט אחד חשוב: ליזי בורדן האמיתית הייתה החשודה העיקרית ברצח הוריה, אבל היא נשפטה וזוכתה מחוסר אשמה. הסדרה אומנם מציגה את המשפט שלה וכן את הזיכוי שלה - אבל היא גם יוצאת מנקודת הנחה שליזי אכן ביצעה את הפשעים שבהם היא נחשדה. כבר בסצנה הראשונה של הפרק הראשון אנחנו רואים הצצה לסצנת הרצח המדממת - אף שבמציאות, לא הוכח שליזי היא זו שהניפה את הגרזן. אז האם ליזי באמת עשתה את זה? נדמה שזה לא ממש משנה - לא עבור מרפי, ולא עבור שאר היוצרים שעיבדו בעבר את הסיפור לקולנוע, לספרות או לתיאטרון. מבחינת התרבות הפופולרית, ליזי היא הרוצחת של הוריה, ומבחינתו של מרפי, היו לה סיבות טובות לרצוח אותם.

בכל הנוגע לפרטים היבשים, נראה שמרפי דווקא נשאר נאמן למציאות: ליזי בורדן האמיתית נולדה ב-1860 והייתה הצעירה מבין שתי בנותיהן של אנדרו ושרה בורדן (לבית מורס), שמתה כשליזי הייתה בת שלוש. כמו בסדרה, משפחת בורדן הייתה משפחה מבוססת מאוד. והנה פרט מעניין שלא נידון בסדרה: לפי המחקר של קארה רוברטסון - ספר בשם The Trial of Lizzie Borden, שיצא לאור ב-2019 - ליזי התרעמה על התעקשותו של אביה לחיות בצמצום, אף שהוא יכול היה להרשות לעצמו הרבה יותר מכך. כשהוא קנה בית עבור אשתו החדשה אבי, היחסים בין האם לבין בתה החורגת הידרדרו משמעותית; ליזי הייתה מתפרצת על כל מי שהתייחס לאבי כאל אמא שלה.

כמו כן, מעניין לציין שבניגוד לליזי הצעירה והילדותית של "מפלצת" (השחקנית אלה ביטי בת 26 בסך הכל) - ליזי האמיתית הייתה בת 32 בעת הרצח-לכאורה, והיא אף עבדה כמורה קודם לו. במשפט שלה, התנהגותה המאופקת והגרסאות המשתנות שסיפקה כמעט והביאו למפלתה. אבל כמו ב"מפלצת", עצם העובדה שהייתה ליזי אישה לבנה, אמידה ומאמינה, הספיקה כדי לזרוע ספק בלב המושבעים: הם פשוט לא האמינו שאישה כמוה מסוגלת לבצע מעשים איומים שכאלה, למרות כל הראיות. לדברי רוברטסון, פסק הדין אכן התקבל במהירות כפי שהוצג ב"מפלצת": המושבעים המתינו כשעה וחצי לפני שמסרו אותו, מתוך כבוד לתובע המחוזי. למרות הכל, לאחר המשפט ליזי נודתה מהחברה, והיא מעולם לא נישאה. היא הלכה לעולמה ב-1927 בפול ריבר, זמן קצר לפני יום הולדתה ה-67.

ברידג'ט "מגי" סאליבן (ויקי קריפס)

נגיד את זה ככה: הסטייה החדה ביותר של "מפלצת" מהמציאות היא האופן שבו היא מציגה את המשרתת ברידג'ט "מגי" סאליבן, כפמיניסטית צ'ארמרית לובשת עניבות ובעלת תספורת מאלט בצבעים מתחלפים, שמגיעה כדי ללמד את ליזי את דרכן של נשים משוחררות. הסדרה מתארת את ברידג'ט כנוודית באופייה, חצי גרמנייה וחצי אירית (אולי כדי להצדיק את הנראות האירופית של השחקנית ויקי קריפס), אם כי ברידג'ט האמיתית הייתה מהגרת אירית (ולא, לא היה לה מאלט). כמו כן, ברידג'ט של הסדרה מבוגרת ומנוסה יותר מליזי, אבל ברידג'ט האמיתית הייתה בסך הכל בת 26 בעת הרציחות. אגב, גם במציאות בני המשפחה כינו את ברידג'ט בשמה של המשרתת הקודמת, אבל ישנה מי שדווקא כן טרחה ללמוד את שמה האמיתי: אבי בורדן. לפי רוברטסון, גם בזמנים של מתיחות בבית בורדן, ברידג'ט בכל זאת נשארה לעבוד בשירות המשפחה - מתוך נאמנות לאבי בורדן, שאותה היא כינתה "אישה מקסימה".

ולשאלה הבוערת ביותר: האם ברידג'ט סאליבן וליזי בורדן באמת היו מאהבות? ובכן, אין בסיס היסטורי לקו העלילה הזה, ואין סיבה ממשית להאמין שהרומן בין ליזי למגי התקיים גם במציאות. ברידג'ט "מגי" סאליבן אכן הייתה המשרתת של משפחת בורדן, והיא נכחה בבית ביום הרציחות, אבל אין עדויות לכך שהיא וליזי ניהלו קשר רומנטי. מעבר לכך, אין ראיות לכך שהיא סייעה לליזי לבצע את הרציחות. למעשה, הרעיון של ליזי ומגי כמאהבות וכשותפות לפשע הוא רעיון מאוחר, אבל כזה שהיה מרכזי במיתוס של ליזי בורדן עוד לפני שהגיעה הפרשנות של מרפי. אחד המקורות המשמעותיים שלו הוא הרומן Lizzie משנת 1984, מאת אוון האנטר, שדמיין קשר מיני בין השתיים. הפנטזיה הזו קיבלה חיים חדשים גם בסרט Lizzie משנת 2018, שבו קלואי סביני וקריסטן סטיוארט מגלמות את ליזי ומגי בהתאמה.

ובחזרה לרציחות: גרסתה של ברידג'ט מעולם לא השתנתה. לדבריה, בבוקר הרציחות, לאחר שסיימה לשטוף את החלונות, היא הלכה לנוח בחדרה משום שחשה ברע. ליזי העירה אותה אחרי שהתגלתה גופתו של אנדרו, וברידג'ט יצאה להזעיק את הרופא. מלבד העובדה ששתי רציחות בגרזן לא הצליחו להעיר אותה משנתה, לא היה שום דבר חשוד במיוחד בברידג'ט (אבל היו מי שהיו מוכנים להטיל עליה אחריות לפשעים, ולו בשל היותה מהגרת אירית; אלא שלא היו ראיות שהצביעו לכיוונה, ולא היה לה מניע ברור לרצח). בכל מקרה, לאחר שהעידה בחקירה על השתלשלות האירועים הזו, ברידג'ט אספה את חפציה מבית משפחת בורדן ולעולם לא היה לה עוד קשר עם בני המשפחה. ברידג'ט עברה להתגורר בעיירה קטנה במונטנה. ב-1905 היא נישאה לג'ון סאליבן (שלא היה קרוב משפחתה); לשניים לא היו ילדים. היא הלכה לעולמה בשנת 1948, בגיל 82.

אנדרו בורדן (צ'ארלי האנם)

אם השחקן צ'ארלי האנם נראה לכם מוכר, זה בגלל שהוא כיכב גם בעונה הקודמת של "מפלצת" - ובה הוא גילם את הדמות הראשית, הרוצח אד גין. ב"מפלצת", האנם מגלם את אנדרו בורדן, האב לבית משפחת בורדן. אנדרו מוצג כגבר אכזר ועלוב שמתעלל בנשים - וגם מנהל קשר מיני עם ברידג'ט, שאותה הוא אף מכניס להיריון. בפועל, אין ראיות היסטוריות לכך שאנדרו ניהל רומן עם המשרתת. באשר לליזי עצמה, אין תיעוד לכך שאביה התעלל בה מינית; אומנם קיימות תיאוריות מאוחרות לפיהן ליזי הייתה קורבן לגילוי עריות - ואם אכן כך, מדובר במניע אפשרי לרציחות - אבל אין להנחות הללו הוכחה ישירה.

עוד בעניינו של אנדרו בורדן: הוא לא באמת חתך את רגליהן של גופות על מנת שיתאימו לארונות הקבורה שבנה. עם זאת, הוא אכן היה ידוע לשמצה בקמצנותו, למרות עושרו הרב. לאחר שהחל את דרכו בייצור רהיטים וארונות קבורה, אנדרו השקיע בעסקים שונים ברחבי פול ריבר, וגם בתחום הנדל"ן - אבל למרות מסירותו לצבירת כסף, הוא לא התעניין בחוויות השונות שנלוות לעושר, והעדיף להתרחק מהחברה הגבוהה. ב"מפלצת", הוא מסרב להלוות כסף לגיסו, ג'ון מורס, משום ש"הקוד המוסרי" שלו אינו מאפשר זאת; במציאות, כאמור, החסכנות הקיצונית של אנדרו יצרה קרע בינו לבין בנותיו.

רוברטסון מציינת כי בשנת 1887, לאחר שאביה של אבי מת, אנדרו רכש מאמה החורגת של אבי את חלקה בביתו של האב. בנותיו של בורדן חשבו שאין זה הוגן שלאבי יהיה בית הרשום על שמה, בעוד שלהן אין אחד כזה. אנדרו העביר לידיהן נכסים מסוימים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי; המתיחות במשפחה המשיכה לגבור, ובני הבית כמעט ולא דיברו זה עם זה. למרות כל זאת, במהלך משפטה של ליזי התברר שהאב והבת היו קרובים. אנדרו מעולם לא ענד טבעת נישואים, אך הוא נקבר כשהוא עונד טבעת זהב דקה - שבסדרה עוצבה מחדש כטבעת חותם - שליזי נתנה לו במתנה.

אבי בורדן (רבקה הול)

"מפלצת" מציגה את אבי בורדן כאם חורגת מרושעת באופן גרוטסקי לגמרי, אם כי בפרק הרביעי הסדרה מעניקה "תירוץ" להתנהגות הזאת - כשהיא מתארת את חוסר הסיפוק שלה מחייה. במציאות, אמה החורגת של אבי עצמה תיארה אותה כ"אישה סגורה" ש"יכולה הייתה לשאת הרבה ולא לומר דבר" - תיאור שאולי מרמז על חוסר האונים של אבי: כמעט ולא הייתה לה השפעה על ענייני משק הבית, בעלה היה מרוחק, ובנותיה החורגות היו עוינות כלפיה. "מפלצת" מחלצת את אבי מהפסיביות המיתולוגית שלה ומציבה אותה במרכז האירועים - ובהקשר הזה, החריגה הכי בולטת מהמציאות היא ההצגה של אבי כמי שהורגת את היונים של ליזי. ובכן, אבי בורדן האמיתית לא הרגה את היונים. אומנם הרג היונים מופיע תכופות בעיבודים השונים של פרשת בורדן, אבל בדרך כלל אנדרו הוא זה שמבצע אותו. ואכן, בחקירתה העידה ליזי שאנדרו הרג כמה יונים באמצעות גרזן (אבל היא לא אמרה שהן היו חיות מחמד).

ב"מפלצת", היחס האכזרי של אבי כלפי ליזי הוא ביטוי של חוסר שביעות הרצון שלה מהעקרות שלה, ומהעובדה שנכפתה עליה עמדה אימהית שהיא לא רצתה. במציאות, אבי התקשתה למצוא את מקומה מול בנותיו של אנדרו כשנישאה לו בגיל 37 - גיל שנחשב אז מאוחר מאוד לנישואים. אמה בורדן, שהייתה אז בת 14, דחתה את כניסתה של דמות אימהית חדשה לחייה. ליזי, לעומתה, הייתה רק בת שלוש כשהשניים נישאו. לפי עדויות, היא החלה לכנות את אבי "גברת בורדן" ולא "אמא" רק לאחר שהחל הסכסוך המשפחתי סביב כסף ורכוש.

עוד אנקדוטה קטנה: סצנת ההקאות המטורפת של אבי ואנדרו בהחלט מבוססת על המציאות, אבל באופן חלקי בלבד. לפי רוברטסון, יום לפני הרצח, סבלו בני משפחת בורדן מהרעלת מזון, שנגרמה מתבשיל כבש - ולא ממרק צדפות מורעל ומתובל בהל. ובאשר ליום הרצח עצמו: ברידג'ט העידה כי הפעם האחרונה שבה ראתה את אבי הייתה כאשר זו הורתה לה לשטוף את החלונות. לאחר שהתגלתה גופתו של אנדרו, ברידג'ט הייתה היחידה שהביעה דאגה בנוגע למקום הימצאה של אבי, והיא גם זו שמצאה את גופתה בקומה העליונה, בחדר האורחים.

אמה בורדן (בילי לורד)

דמותה של אמה מופיעה ב"מפלצת" בתור האחות הגדולה, הנעדרת אך הפיקחית, שמעדיפה להישאר רווקה זקנה מאשר להיות כבולה לגבר. הסדרה מציגה את אמה כמי שיודעת כיצד לנצל את "הכוח הנשי" שלה לטובתה, אלא שבמציאות, דווקא השמרנות של אמה היא זו שבסופו של דבר הרחיקה בין האחיות.

אבל תכף נגיע לזה. קודם כל צריך לומר: ביום הרציחות אמה התארחה אצל חברים בעיירה אחרת. לאחר הרציחות, היא עמדה לצדה של ליזי. היא הייתה מבוגרת ממנה בתשע שנים, ונראה שהייתה להוטה לקבל על עצמה את התפקיד האימהי שאבי תפסה לאחר מות אמן, שרה. לפי רוברטסון, ההבטחה שהבטיחה אמה לשרה כשזו הייתה על ערש דווי - להגן על אחותה הקטנה - אכן הייתה אמיתית. כמו כן, במהלך המשפט אמה הסבירה מדוע ליזי שרפה את שמלתה הכחולה שבוע לאחר הרציחות: היא אמרה לחבר המושבעים כי היא עצמה עודדה את אחותה לעשות זאת, שכן השמלה הייתה ישנה, בלויה ומוכתמת בצבע.

לאחר זיכויה של ליזי, האחיות בורדן רכשו בית בשכונה האמידה בפול ריבר שבה השתוקקו להתגורר במשך זמן רב. שם, ערכה ליזי מסיבות עבור ננס אוניל ולהקת התיאטרון שלה, ואמה חשבה שמסיבות אלה אינן ראויות. הכומר של אמה ייעץ לה לעזוב את הבית, ובשנת 1905 היא קיבלה את עצתו. היא מעולם לא דיברה שוב עם אחותה. היא מתה ב-1927, עשרה ימים בלבד לאחר מותה של ליזי.

ננס אוניל (ג'סיקה בארדן)

קודם כל, כן - באמת הייתה שחקנית בשם ננס אוניל, ובאמת היה לה קשר עם ליזי בורדן. אבל גם כאן ראיין מרפי ביצע מניפולציה על העובדות. ב"מפלצת", ליזי פוגשת את ננס כשברידג'ט לוקחת אותה להצגת תיאטרון בעיר; בהמשך, ננס מדריכה את ליזי כיצד להעמיד פנים שהיא חפה מפשע במהלך המשפט - היא מציעה לליזי להתעלף למראה גולגולותיהם של הוריה המנוחים.

במציאות, לעומת זאת, הסיפור קצת אחר. ננס אוניל לא נכנסה לחייה של ליזי עד שנת 1904 (בחישוב מהיר: 12 שנה אחרי הרציחות). זה קרה לאחר שליזי בחרה לעצמה כינוי חדש - "ליזבת" - והחלה לפקוד את התיאטראות בבוסטון. אוניל התפרסמה בניו יורק, שם הופיעה בהפקות תיאטרון רבות (וגילמה למשל את הדה גאבלר ואת ליידי מקבת). במשך כמה שנים טיפחו ליזי והשחקנית חברות קרובה, וליזי אף אירחה את אוניל ואת אנשיה בביתה בפול ריבר. הקשר עורר חשד בקרב תושבי המקום, והרכילות בנושא הייתה ערה למדי. כמו כן, לדברי רוברטסון, ליזי הלוותה כסף לאוניל לפחות בשתי הזדמנויות. אממה, זמן מה לאחר הקרע בין ליזי לבין אחותה אמה, גם ליזי ואוניל התרחקו זו מזו. אוניל הלכה לעולמה ב-1965, בגיל 90, ובהספד שלה שפורסם בעיתון הניו יורק טיימס לא הוזכר כלל הקשר עם ליזי בורדן.

אליזבת באטורי (ויקי קריפס)

הטקסט הראשון שברידג'ט מקריאה לליזי, במסגרת קורס המבוא לפמיניזם שלה, הוא סיפורה של אליזבת באטורי - שנחשבת אולי לרוצחת האישה האכזרית ביותר בהיסטוריה. באטורי, שלימים זכתה לכינוי "רוזנת הדמים", הייתה נצר למשפחת אצולה ששלטה בטרנסילבניה. היא חיה במאות ה-16 וה-17 באזור בממלכת הונגריה שכיום נמצא בשטח סלובקיה. לפי השמועות, היא רצחה יותר מ-600 נשים צעירות, ורחצה בדמן כדי לשמר את נעוריה. לאחר שהתעורר חשד בנוגע למעורבותה בהיעלמותן של צעירות ממשפחות אצולה, באטורי נכלאה בטירה של עצמה, ושם מתה בשנת 1614. המשרתים שנטען כי היו שותפיה לפשעים הוצאו להורג. אגב, דמותה האיומה של באטורי שימשה, כנראה, השראה לדמותו של דרקולה. ועוד פרט קטן: זו לא הפעם הראשונה שבה היא מופיעה ביקום של ראיין מרפי - ב"אימה אמריקאית: המלון" היא שימשה מקור השראה לדמותה של אליזבת ג'ונסון בגילומה של ליידי גאגא.

איילין וורנוס (שרה פולסון)

ראיין מרפי לא יחמיץ הזדמנות לנצל עוד סיפור פשע אמיתי לטובת ממון, אז מובן שהוא הכניס ל"מפלצת: סיפורה של ליזי בורדן" גם את סיפורה של איילין וורנוס, רוצחת סדרתית אמיתית שפעלה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. איילין עברה התעללות קשה בילדותה. סבה האלכוהוליסט תקף אותה מינית, היא עברה תקיפות מיניות בבית הספר, ובגיל 13 אף נכנסה להיריון כתוצאה מאונס (התינוק, שאותו ילדה במעון לנשים לא נשואות, נמסר לאימוץ). בהמשך חייה הפכה איילין לעובדת מין. היא רצחה ושדדה שבעה גברים בפלורידה בין 1989 ל-1990; לטענתה, הגברים ניסו לאנוס אותה, והיא הרגה אותם למטרת הגנה עצמית.

ב"מפלצת", איליין מוצגת כמעריצה של ליזי בורדן, והיא אף מתארחת עם בת זוגה שלבי ב-Lizzie Borden Bed & Breakfast (מקום שבאמת קיים, אבל הוא נוסד רק ב-1996; וורנוס נעצרה ב-1991 ונשארה בכלא עד להוצאתה להורג ב-2002). שלבי מקריאה לאיילין על ליזי, בדומה לאופן שבו ברידג'ט מקריאה לליזי על אליזבת באטורי. אבל אם החיבור בין ליזי בורדן לבין איילין וורנוס נראה לכם אקראי, זה בגלל שהוא באמת אקראי: אין ראיות היסטוריות לכך שאיילין וורנוס הושפעה מליזי בורדן, העריצה אותה או ראתה בה מודל לחיקוי. וורנוס עצמה מעולם לא העידה על כך באחד הראיונות שלה, ולא ידוע על כך שהיא אמרה לבת זוגה האמיתית, טיריה מור, שהיא רואה בליזי השראה.

אז למה הסיפור של וורנוס מופיע בסדרה? ובכן, יוצרי "מפלצת" רצו לבנות שושלת של זעם נשי, שמתחילה באליזבת באטורי, עוברת דרך ליזי בורדן וממשיכה לאיילין וורנוס; היוצר איאן ברנן בעצמו העיד על כוונה כזו. בקיצור, הסדרה לא חושפת קשר היסטורי אמיתי בין שתי הנשים - היא ממציאה אותו כדי להעמיד טיעון תמטי על נשים, דיכוי ואלימות.

ברתה מנצ'סטר (לינדה רייטר)

בפרק השלישי של "מפלצת", ליזי וברידג'ט מבצעות מעין חזרה גנרלית על תוכנית הרצח ההורים בגרזן, כשהן "מנסות" אותה על ברתה מנצ'סטר האכזרית - שכנה שבביתה ברידג'ט נשלחת לעבוד, ושמצליפה בברידג'ט מכיוון שזו מעוררת בה רגשות לא רצויים. ליזי היא זו שמניפה את הגרזן, בעוד ברידג'ט קופאת למראה הגופה המעוותת. למחרת בבוקר, אף שאבי ממהרת להאשים את ברידג'ט בפשע, המשטרה עוצרת מהגר בחשד לביצועו. במציאות, גם ברטה מנצ'סטר נרצחה בגרזן בפול ריבר, אם כי האירוע התרחש רק במאי 1893 - כמעט שנה לאחר רצח אנדרו ואבי בורדן. קווי הדמיון בין מותה לבין מותם של בני הזוג עוררו חשד שרוצח סדרתי הגיע לעיר; הרצח קרה בתקופה שבה ג'ק המרטש עדיין היה טרי בזיכרון הציבורי לאחר שהטיל אימה על לונדון, ולכן היו מי שתהו אם הגיע חקיין שלו למסצ'וסטס. פועל חווה פורטוגזי הודה ברצח ברתה ונעצר בגינו - עובדה שהסדרה מרמזת אליה באמצעות ההתפרצות הקסנופובית של ברתה.