אבות אכלו תחת

- "אני הבן שלך, מאז ומתמיד הייתי הבן שלך" -

וואו, איזה פרק! איזה פאקינג פרק מטורף, בשלב מסוים פשוט השארתי את הלסת שלי על הרצפה והתחלתי לקפוץ עליה מרוב התרגשות. דברים מדהימים כל כך קרו במהלך השעה האחרונה של העונה, והדוגמא הבולטת לכך היא האופן שבו ג'ון שלג הצליח להגיע אל האיש הכי מבוקש מעבר לחומה. אחרי שגילינו שמאנס ריידר הוא כנראה לא מצביא גדול ("אוקי חברים, אנחנו מאה אלף מול 100. אז כולכם תחכו פה ותנו לענק להיכנס פנימה לבד"), מסתבר שאפילו לא צריך לבקש עזרה כדי למצוא אותו. פשוט קחו שמאלה בגופת הענק ותמשיכו ישר בחורשה, כשתגיעו תגידו שג'ון קרי שלח אתכם בשביל המשא ומתן. מסתבר ששוב הבנו את הכל לא נכון. ריידר אמנם שלח חבורה של רוצחים, אנסים, ענקים וג'ינג'יות עם אטיטיוד לפצפץ כל גולגולת בטווח ראייה, אבל זה היה רק בגלל החשש שאף אחד לא ייתן לו מיטה חמה ושמיכת פיקה בטירת שחור כשהחורף יגיע. כן נו, הוא חשב פשוט לדפוק על השער ולהגיד את כל זה, אבל אז הממותה ברחה ו...אל תשאלו. טוב, אז סגרנו על שלום?

אף אחד לא יגיד שלום לפני שסטאניס באראתיאון, המבאס האמיתי האחד והיחיד בשבע הממלכות, יאמר את שלו. הוא אמנם חלם לקחת את המלכות שמגיעה לו בכל מחיר, והיה מוכן להקריב לשם כך לוחמים, לשכב עם מכשפות אדומות ולגדל צל עם בעיות תוקפנות קשות, אבל עכשיו הוא כאן כדי להגן על הממלכה מהאיום האמיתי. רובנו שכחנו את זה (ובצדק), אבל אי שם בפרק הסיום של העונה השלישית, קיימו ביניהם מליסנדרה, דאבוס וסטאניס שיחה גורלית. "מלחמת חמשת המלכים לא קובעת דבר", אמרה אז המטורללת הפירומנית, "המלחמה האמיתית נמצאת מעבר לחומה ורק סטאניס יוכל לנצח בה". זה רגע גדול לסטאניס כי לראשונה מאז שפגשנו בו, יש סוף סוף משמעות לקיומו מעבר להיותו נודניק. למעשה, מדובר באדם היחיד שלקח ברצינות את השמועות על זומבים ומוות ולילות אפלים ומלאים בזוועות. זאת הייתה יכולה להיות בשורה כל כך מרגיעה, אם לא היינו יודעים שההר חי ומישהו (שדומה באופן מחשיד מאד לעושה הניסים ב"נסיכה הקסומה") עומד להפוך אותו לסייבורג או משהו כזה.

עוד לא התמכרתם למשחקי הכס? כל העונות עכשיו ב-yesVOD

להמלצות על סדרות נוספות היכנסו עכשיו

זאת הייתה תקופה לא פשוטה לכולם, אבל סבלו של אף אחד לא גדול כמו זה של טייווין לאניסטר. מה הוא בסך הכל רצה? להשיא את בתו כנגד רצונה, לשים את בנו יקירו כאחראי על צוק ולהוציא להורג את בנו השני על רצח של ביצע? פעם היה קצת כבוד בבית הזה. ובכן, הכבוד הזה מת. זה קרה ביום שבו ג'יימי הביט על אחותו ואמר לה: "האו אר יו דוין", אבל מבחינת טייווין, האיש הכי חזק בסדרה בפער עצום, זה קרה כשגילה שהמשפחה שלו לא שמה עליו קצוץ. זאת הפעם הראשונה שמישהו תופס את טייווין עם המכנסיים למטה, וזה יקרה עוד פעם אחת בסיום הפרק הזה. קודם הגיע המוות המטאפורי, הסימבולי של ראש הבית האצילי. הידיעה שכל שנותר ממורשתו הוא ממזר בלונדיני. אחר כך יגיע טיריון ויסיים את המלאכה גם במובן הפיזי. דמויות מפתח ב"משחקי הכס" מתות כשהן עושות טעויות פטאליות. טייווין טעה לחשוב שהוא יכול להזניח את הבית ולהתמקד באיומים מבחוץ. בתמורה הוא אפילו לא זכה לנגב בפעם האחרונה.

ובינתיים במירין. דאינריז פרי-סער, הבלתי-נשרפת, מנתצת האזיקים, חאליסי של ים העשב האדיר, אדונית הגבות המחוברות (בקרוב פרק ספיישל שיוקדש כולו לכינויים שלה), מגלה שכדי לשחרר את בני האדם עליה לכלוא את המפלצות הכה פוטוגניות שגידלה מאז סוף עונה 1. זה קשה כי המושגים של חופש כל כך נתונים לפרשנות. עבור בני האדם הגשמה עצמית היא היכולת לבחור במה לעסוק (כולל למכור את עצמך לבעל העבדים שתלש לך את הביצים), עבור דרקונים חופש הוא היכולת לצלות בכיף ילדים, נשים ועז. לבחירה הזו יש מחיר כי מאחוריה עומדת הקביעה שהבנים החדשים של דאינריז (תושבי ממלכתה) עומדים לפני בניה המעופפים. עכשיו זה נגמר בדמעות וצווחות קורעות לב, אבל מה יקרה כשדאני תצטרך שהדרקונים שלה יתנהגו שוב כמו כלי נשק חסרי מעצורים בעתיד? אם לשפוט לפי ההיסטוריה של הסדרה הזו עם יחסי ילדים ממורמים והוריהם, אולי כדאי לה לא לפתוח שוב את דלת הקטקומבות לעולם.

כולנו ציפינו, כולנו חיכינו (ובכולנו הכוונה לאף אחד), ועכשיו זה סוף סוף הגיע. אחרי ארבע עונות של חיבוקי עצים, עורבים עם שלוש עיניים ושני האחים הכי מעצבנים בצפון, קו העלילה של בראן בטוח יקבל קצת משמעות. הנה הוא כאן, העץ הגדול והאדום, צריך רק להושיט יד ולגעת, אבל לפני כן קיבלנו את סצנת הקרוס-אובר הכי מגניבה של השנה: משחקי הכס Vs. המתים המהלכים של מחוז 12 במשחקי הרעב. יחסי הכוחות נבחרו בקפידה: הודור קיבל שלד גברתן ושרירי עם פטיש של ת'ור, ג'וג'ן ומירה הותקפו על ידי עצממנון עם חרב, וסבתא חיננית עם כיסוי ראש זחלה לכיוונו של בראן כדי לגאול את כולנו מייסורי הדמות הזו. לא נכחיש, הקרב הזה היה מפתיע וסופר מגניב, עד שילדה מסתורית עם רימוני יד הגיעה וגרמה לכולנו לשאול: איפה היית קודם? עזבו את זה, לא משנה, מסתבר שהעורב הוא איש זקן שמבטיח לנו שבראן יוכל למצוא את מה שאיבד: לא, לא את הרגלים, לא, גם לא משמעות סיפורית, הוא פשוט יוכל לעוף! מה זה אומר? לא נראה שבשלב זה למישהו אכפת. שיהיה בהצלחה בראן, תיזהר ממנועים של מטוסים.

קצת נורא להגיד את זה, אבל איזה חמודים היו "כלב הציד" ובריאן בקטע שלפני הקרב ביניהם. "אני נשבעתי באמ-אמ-אמא שלי שאחזיר אותה למקום בטוח"; "אח שלה מת, אבא שלה מת, דודה שלה מתה ואת המצפון שלה רצחתי בעצמי. נראה לך שיש דבר כזה בטוח?". במקום ללכת לייעוץ זוגי, הם העדיפו לסגור חשבונות על קצה ההר ושם "כלב הציד" קיבל גם הוא את המוות הכי פחות קלאסי שלו קיווה: מדמם למוות אחרי שאישה כיסחה לו את הצורה + תלישת אוזן. הנפגעים הישירים, כמו בדרך כלל במקרים האלה, הם הילדים. אריה היא אמנם שורדת קרת רוח, אבל הדברים שראתה הפכו אותה גם לנטולת כל נשמה. אז נכון, סאנדור קלגאן היה ברשימת החיסול שלה, אבל אריה של סוף עונה 4 אפילו לא הסכימה לעשות את זה קל עבורו. כמו שהוא לימד אותה פעם: כשאדם מת מוטל לידך, כל שנותר הוא לקחת את שק הכסף שלו ולהסתלק. עכשיו היא בדרכה אל בראבוס: יבשת חדשה, הזדמנות חדשה ותקווה חדשה. כל הגברים חייבים למות, אבל אריה היא הרי לא גבר.

תכנית ההתנתקות

אחרי ארבע עונות והייפ שהצליח להגיע לרמות שאפילו ב-HBO לא הכירו, מגיעה "משחקי הכס" לתקופה קריטית. כשתשוב לעונה החמישית בעוד משהו כמו עשרה חודשים, החומרים הכתובים של ג'ורג' מרטין כבר לא יכתיבו את העניינים. אלא אם כן הספר השישי ימצא בדרך פלא את דרכו לחנויות במהלך התקופה הזו, אנחנו נכנסים לעידן שבו "משחקי הכס" הסדרה מנתקת את עצמה מ"משחקי הכס" הסיפור ויוצאת לסוג של דרך עצמאית. זה אומר שמעכשיו אף אחד כבר לא יוכל להסתכל עליכם בבוז ולחייך בממזריות כשתגידו משהו כמו: "נראה לי שרוב יהיה המלך בסוף", אבל גם שיוצרי הסדרה יצטרכו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהעמידו הספרים. הנה טיפ קטן עלינו: כמה שיותר טיריון, יותר טוב.

שבמשפחת לאניסטר עושים את זה הפוך - קודם כל סרסיי רצה לספר לחבר'ה ורק אחר כך משכיבה את ג'יימי.

שמליסנדרה שמה עין על ג'ון שלג - שכמו תמיד במקרים כאלה לא יודע כלום.

שזה הטור האחרון של העונה - מקווה שנהניתם כמוני, או שסבלתם פחות מאוברין.