דניאל חן: "אני מרגיש את ההשגחה, החיים האלה הם יותר ממה שהם נראים"

כשהוא עוד היה הילד דין שיינמן, הקומיקאי דניאל חן נאלץ לעבור בין מוסדות טיפוליים שונים עד שבגיל 14 נכנס לכלא בפעם הראשונה. הדבר היחיד שהצליח להוציא אותו מהלופ של עולם הפשע הייתה ההבנה שהיכולת שלו להצחיק אחרים היא כוח. הוא הגיע לתפקיד אורח ב"מועדון לילה" ולימים הפך לפאנליסט, כיכב במספר תפקידים ב"ארץ נהדרת" ויצר את "ילד רע", סדרה המבוססת על סיפור חייו, שהפכה להצלחה עולמית בנטפליקס.

בשיחה הערב (שישי) עם ארז טל ב"מה באמת קרה שם?", הוא סיפר שלמרות ההישג הגדול של הסדרה, לקח לו הרבה זמן לצפות בה: "צפיתי רק אחרי שנה ועם דיבוב לפורטוגזית, כל מה שיש שם עשה לי טריגרים. אנשים רואים את זה בקלילות ואני מרגיש סכינים בבטן".

חן הסביר איך בכיתה ד' הגיע לבית הספר "ברושים", שמטרתו לחנך ילדים עם הפרעות התנהגות ובעיות רגשיות קשות: "לא למדתי בבית ספר, הייתי מופרע, עף מהשיעורים, התחלתי ללכת מכות, היו לי התקפי זעם. ב'ברושים' השיעורים זה פינג פונג, סנוקר, כדורגל, ג'ודו, חקלאות, שחמט, ששם מצאתי מן הסתם מסגרת. העולם שלי היה כל כך כאוטי, לא ידעתי מתי אוכלים, מתי אמא חוזרת, פתאום בשחמט היו משבצות, חוקים, גבולות, הכל ברור וגם מצאתי שאני מוכשר בזה".

>>לצפייה בפרק המלא ב+12

גדלת לאמא חד-הורית. מה זה אומר?
"ההורים שלי נפרדו לפני שנולדתי, אבא הלך כשאמא עוד הייתה בהיריון, היה להם סכסוך לא פשוט בכלל והייתה שם אלימות. הוא לא היה בתמונה אף פעם, אמא שלי סוג של ברחה ממנו, היא הייתה מדריכת טיולים בחו"ל, נוסעת לשבועיים כל פעם. אני זוכר את עצמי כילד מאוד מתגעגע, היה לי שרוך כזה עם קשרים, כל יום עד שהיא חוזרת הייתי פותח קשר ומחכה לה".

הסיפורים על האופי האלים של אביו ליוו אותו כל חייו: "אני גדלתי על הצד של אמא שלי בסיפור, שהוא היה ממש אלים כלפיה וגם כלפיי באיזשהו אופן, הוא ניסה לפגוע בה כשהיא הייתה בהיריון. כל החיים גדלתי עם כעס עצום עליו, מחשבות על כמה הוא מניאק ומה אני אגיד לו כשאני אפגוש אותו, איזה נאום הוליוודי וחוצב להבות אני אתן לו".

ואכן, בשלב מסוים דרכיהם של השניים הצטלבו: "הייתי בן 19, השתחררתי מהכלא בפעם האחרונה, ישבתי עם איזו אימא של חבר שהכרתי וסיפרתי לה את הסיפור שלי, אמרתי לה שאני לא יודע כלום. היא אמרה שהיא בשנייה מוצאת אותו, היא בלשית פרטית, הביאה לי את הכתובת שלו ואמרה שאם יום אחד ארצה ללכת אליו, שאדע איפה הוא גר".

חן לא בזבז זמן: "באותו רגע הלכתי, לקחתי שני חברים, שתיים בלילה, גשום, דפקתי לו בדלת. הוא פתח אחרי כמה דקות ושאלתי אותו 'מי זרק לנו ביצים על האוטו?'. אשתו הייתה שם גם, הוא אמר משהו על הילדים וסגר את הדלת. אחרי כמה ימים באתי אליו עוד פעם והוא לא היה בארץ, אחרי זה קבענו פגישה וישבנו בבית קפה, שם הבנתי שאני לא רוצה קשר איתו".

למה?
"כי הוא היה מניאק, הוא הפך לי את כל מה שגדלתי עליו, כל הסיפור של אמא שלי. הוא הביא לי מכתבים מנוילנים עם מכתבים שאמא שלי כתבה לו, שמספרים איזה סיפור אחר, הוא עשה כמו משפט לאמא שלי. לא רציתי להיות איתו וגם עם אמא שלי בקשר, ניתקתי עם שניהם קשר לתקופה".

כששמעת שהוא נפטר, איך הגבת?
"האמת ששמעתי על זה בפעם הראשונה שהייתי ב'מועדון לילה'. חזרתי מצילומים, כולי מאופר באוטו, ואמרו 'אבא שלך נפטר'. למרות שאף פעם לא הייתי איתו בקשר ולא חשבתי שזה ייגע בי פתאום הייתי ממש עצוב, התבאסתי שהוא לא ראה 'מועדון לילה', אפילו ברמת הנקמה".

"לקחתי כסף ופגעתי באנשים. זה דבר שאני מתבייש בו"

מתי התחלת לגנוב?
"בכיתה ז'. היה איזה ילד מהשכונה (הדר יוסף) שחנך אותי, לקח אותי לקניון והיינו נוסעים על רולרבליידס, אז היינו גונבים כל מיני דברים שקשורים לזה. ואז זה המשיך לבגדים, אני התפרסמתי בילדות באזור שלי כגנב משקפיים, כולם ידעו מי זה 'דין הגנב', הייתי גם מחלק אותם. גיליתי שאני מוכשר בזה, לאט לאט נהייתי ממש מקצועי בזה ונהיו לי שותפים גדולים ממני שחנכו אותי ל'מקצוע'. אני לא גאה בזה, אבל אהבתי את זה ברמת המבצע".

על מה היה התיק הפלילי הראשון?
"פריצה לחנות, גיל 12. היה לי שותף שהוא היה הטוב ביותר והוא לימד אותי, היו לנו ממש שיטות ורוטינה וסדר יום, היינו מקצועיים בזה, זה הפסיק להיות חובבני. בסופו של דבר עשינו דברים לא טובים, גנבנו לאנשים, לקחתי כסף ופגעתי בהם. זה דבר שכשאני מתעמק בו וחושב עליו היום אני מתבייש בו".

כשזה התחיל להצטבר שלחו אותך למוסד "נווה חורש".
"ביום הראשון שהגעתי לשם קיבלתי מכות והילדים עבדו עליי, היה שם ילד אחד, מתברר שהוא היה הכי חזק שם והם עשו לי אמבוש. הוא עשה כאילו הוא מפחד, פוצץ אותי מכות ואז הם קפצו גם הילדים. זה אחד הימים הקשים בילדות שלי, נשבר לי הלב וברחתי משם לטלפון ציבורי, התקשרתי לאימא שלי גוביינא ובכיתי, הייתי אמור להיות חודש וחצי שם. כשחזרתי, ילד אחד אמר לי 'אם אתה תברח מפה, ייקחו אותך לגילעם'. זה מוסד נעול, שם אי אפשר לברוח, מוסד עם חומות, הוא אמר ששם ביום הראשון שמים לך סכין חמה על הפנים".

ואז העבירו אותך בצו שיפוטי ל"בית הנער".
"מהרגע שהגעתי לשם, לא סבלתי את המקום, ברחתי משם פעמיים והחזירו אותי. ביימתי ניסיון התאבדות וחשבתי שישלחו אותי הביתה, אמרתי 'אתם לא מבינים שאני אתאבד?', העובדת הסוציאלית אמרה לי 'תתאבד, אתה לא מפחיד פה אף אחד'. הייתי חותך את הידיים עם סכין יפנית להראות שאני משוגע".

ומשם לקחו אותך לאברבנאל.
"שם היה כיף, היו שם אנשים מעניינים, קרקס שלא היה כדוגמתו, קולקציה של טיפוסים. אני חושב שהנשמה שלי עשתה שם מחקר בשביל להיות קומיקאי, שם עלה לי החיוך הראשון. נתנו לי כל מיני כדורים שלא נראה לי התאימו לי, אבל העיפו אותי בסוף, שאני חושב שזה הישג".

חן הסביר מה גרם להוצאתו מהמוסד: "ב'נווה חורש' הילדים היו אומרים לי 'אנחנו עוד נרדים אותך', הם תופסים אותך בצוואר ואתה מתעלף, חוויתי שם חוויות רוחניות של ערוץ ההידברות. עשיתי את זה באברבנאל לבן אדם הלא נכון, הוא התעלף, אבל עם עיניים פקוחות. המשכתי והמשכתי עד שעזבתי אותו והוא נפל. כשהוא קם הוא היה בהתקף, אמר שניסיתי לרצוח אותו, היה שם בלגן, תפסו אותי אחים, קשרו אותי, נתנו לי זריקות בתחת".

לפני הכלא סידרו לך בית מחסה לנוער, "בית גדי".
"בגללי המקום הזה הוקם, אני הייתי הילד הראשון שם, אמא שלי מצאה את גדי הזה והוא בא, שחרר אותי ממעצר. היו לו כוונות טובות, אבל היו שם דברים לא סבבה".

אחרי שגם שם לא הצליחו לעזור לו, חן מצא עצמו לראשונה בבית הכלא, כשהיה רק בן 14, חוויה אותה הביא למסך בסדרה המצליחה "ילד רע". "זה דומה, באופן מפתיע, וגם שונה", סיפר הקומיקאי על הסדרה לעומת השהות האמיתית שלו בכלא, שהייתה לא קלה בלשון המעטה: "בחוויה עצמה היה הרבה יותר מאתגר, ילדים היו יוצאים שם על אלונקות כל שבוע, כל הזמן סכנה מטורפת".

בכלא בעצם הבנת שההומור יכול להציל אותך.
"אפשר להגיד. אני זוכר שהיה שם ערבי אחד שהיה בחוג דרמה וכולם צחקו, הוא אמר להם משפט שנגע בי כל החיים - 'אתה חושב שזה גברי לדקור? בשביל לעמוד על הבמה ולהצחיק אנשים צריך כאלה ביצים, כל מפגר יכול לדקור'. הבנתי שהוא צודק".

ההחלטה ללכת לחוג דרמה בבית הכלא לא הייתה מובנת מאליה: "אין דרך להסביר במילים את רמת הסיכון שלקחתי לעשות את הדבר הזה. זה אחד הסיכונים הכי גדולים שלקחתי בחיי, גם פה עכשיו וגם כשהוצאתי את הסדרה. אני עושה שטויות ככה ומול כל הילדים, היום אם יש הופעה לא טובה, אתה בורח, בכלא הופעה לא טובה אתה עדיין נשאר שם, עם כל ההשלכות, אבל אני זוכר שהם צחקו, שמתי בצד את התדמית של הקשוח".

בפוסט שהעלה לחשבון האינסטגרם לאחר הצלחת הסדרה, הוא כתב בין היתר "תודה על ההצלחה שהגיעה שנייה לפני שהפכתי אפתי". חן הסביר למה התכוון: "זה הגיע בדיוק בשלב שהייתה לי שיחה עם עצמי ואמרתי 'דניאל, זה לא קורה'. הייתה לי איזושהי ציפייה, 15 שנה התפרנסתי בצורה מאוד מגוחכת מהסטנדאפ".

אחד האנשים הכי דומיננטיים כיום בחייו של חן הוא הסטנדאפיסט ישראל קטורזה, שהפך אותו לבן בית. כשקטורזה הצטרף לתוכנית, הוא הביא איתו את שני פרסי האקדמיה בהם זכה חן, אותם הציל רגע לפני שהגיעו לפח: "הטיל שנפל אצל דניאל בבית גרם לו לבוא אליי, הוא השאיר את הדברים שלו, את כל הבגדים, בחדר של הילדה שלי, הכל היה בשתי שקיות. אחרי כמה זמן, שמו לי את הפסלונים בכניסה ליד הבית, שאלתי את אשתי למה, היא שאלה 'יכול להיות שזרקת את כל הדברים של דניאל לפח?'. אמרתי 'מה פתאום?' תוך כדי שאני מתחיל לצאת החוצה, רץ מהר מאוד לכיוון הפח ורואה את זה מונח".

השניים הכירו אחרי הופעה של חן, אליה הגיע גם ארז טל, וקטורזה התפעל: "הלכתי לכל מקום, דיברתי עליו ונפגשנו בבית קפה". מאז חן הפך כמעט לילד השמיני במשפחה: "הוא פתח לי דלת לא רק לעולם שלו, אלא לכל המשפחה. הילדים נהיו כמו אחים שלי, זה קרה נורא מהר, סורלה ישר דאגה לי כמו אמא. זה נתן לי תחושה של ביטחון, הבנתי שאני לא אהיה יותר רעב בחיים, כי עד אז היה לי איזה מצב הישרדות כזה".

לפני זה היו רגעים שהיית רעב?
"הייתי לבד המון שנים, עכשיו אני מוקף באנשים, אבל לא הייתי ככה, לא הייתה לי משפחה. אני אפילו דופק להם דין וחשבון, אני מעלה איזה סטורי והם אומרים 'מה אתה מעלה את זה?', פתאום הבנתי את הכוח של משפחה, שהייתי לבד בעולם, עושה את השטויות שלי".

למרות העבר הבעייתי, עליו סיפר לו חן כבר בפגישה הראשונה, קטורזה לא היסס: "ראיתי בו משהו שהוא לא ראה בעצמו, הוא גאון, החשיבה שלו היא מטורפת. הוא מסתכל על דברים גם אצלנו בבית ומנתח אותם בצורה שאתה אומר 'וואו, איך הראש הולך לזה?'. היה חשוב לי להגיד לו שהוא צריך ללכת בדרך הזאת, להישאר מי שהוא, כי הוא רואה את הדברים בצורה מדהימה".

בגיל 40, ובדחיפה של קטורזה, חן סגר מעגל מהילדות ועלה לתורה: "זה תמיד ישב לי כמו טקס בגרות כזה. אני חושב שאני בן אדם מאוד רוחני ואני רואה את זה בחיים שלי, לא היה לי אבא ופתאום תראה כמה אנשים אוהבים אותי ואיזו משפחה קיבלתי. אני מרגיש את ההשגחה, את הניסים בדרך, אני יודע שהחיים האלה הם יותר ממה שהם נראים".

"רציתי להתחבא, הייתה סביבי תמיד אלימות"

את התאריך 11 בספטמבר 2001 חן זוכר היטב, אבל לא מהסיבות שאתם חושבים: "רבתי עם איזה ילד שהיה חבר שלי לפני ודקרתי אותו. למזלי הוא שרד, אבל זה משהו שלא הייתה לי סגירת מעגל איתו, זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. ראיתי אותו פעם אחת לפני 20 שנה ברמזור, הוא לא זיהה אותי והמשכתי ללכת. לפני שבועיים פגשתי מישהו שמכיר אותו והיה קשור לריב הזה, הוא הביא לי את המספר של אח שלו, אבל אני מפחד".

"אני מאוד לא גאה בזה, הייתי מלא זעם נעורים", אמר חן והסביר מניסיונו על התגברות מקרי אלימות הנוער בתקופה האחרונה, בין היתר מקרה הרצח של ימנו זלקה ז"ל: "אני הייתי בתוך המקום האפל הזה, האגו, ה'מושפעות' הזאת, הם חושבים שמי שיותר אלים, יותר גבר".

בגיל 19 הוא החליט לשנות את השם מדין שיינמן לדניאל חן: "רציתי להתחבא, גם קרו לי כל מיני דברים כל הזמן. היה סביבי משהו, הייתי מעורב בשתי תאונות דרכים, הייתה סביבי תמיד אלימות, דרמה, הרגשתי שהשם שלי מושך אנרגיה. רציתי התחלה חדשה, שם גנרי".

אתה רוצה להיות אבא?
"כן. אני ארתם לזה, אקח אחריות, אהיה נוכח. היו לי כמה קשרים, 10 חודשים זה השיא שלי, אני מחפש מישהי משפחתית, שתהיה לי תחושה של בית איתה. אני לא מחפש משחקים וסטוצים יותר".