צופית גרנט: "הסיפור שלי הוא טרגי ודרמטי, אבל הוא יצר תפיסת עולם אחרת לגמרי"

צופית גרנט, שנולדה בשם שרון אלישיב, נכנסה לתוך התודעה הציבורית בשנות ה-90 בזכות תוכנית הטלוויזיה יוצאת הדופן "מילקשייק" ששודרה בערוץ 2 ויצרה לא מעט שערוריות. לאחר מכן הגיע שינוי תדמית, עם 18 עונות של התוכנית "אבודים" ששודרה ברשת 13, שם היא חיברה ברגישות רבה בין קרובי משפחה שהקשר ביניהם אבד. היא הייתה נשואה 22 שנים למאמן הכדורגל אברהם גרנט, הביאה איתו שני ילדים והיום היא נשואה לזמר והשחקן שולי רנד, נישואים שעוררו הרבה הדים.

בשיחה עם ארז טל בתוכנית "מה באמת קרה שם?", הזכיר לה המנחה שבימיו ב"רק בישראל", הוא נהנה לצחוק על השערוריות שיצרה: "כמה שנאת אותי?", הוא שאל וגרנט הפתיעה: "אהבתי גם אותך וגם את אורנה (בנאי). הייתה בי איזושהי תבונה להבין שאתם לוקחים תוכנית של נישה ופרסמתם אותה בפריים טיים".

רנד בעלה החליט להפתיע אותה והצטרף לתוכנית: "נפגשנו לפני 7 שנים בנקודה מאוד קשה של שולי", סיפרה עליו גרנט, שנאבק אז להיפרד מאשתו, שעד היום לא הסכימה לקבל את הגט. "הוא היה פרוד כבר לא מעט זמן, אבל טכנית קשור וכבול לתוך הדבר הספציפי הזה".

אחרי היכרות ראשונית בהצגה בקאמרי בשנות ה-90, השניים נפגשו שוב 27 שנים מאוחר יותר: "הלכתי ללמוד שם כדי ליצור איזו סדרה על מכורים", שיתפה גרנט ורנד הסביר שהוא התמודד עם התמכרות לא שכיחה במיוחד: "אני הוגדרתי כמכור לסבל. מכור זה מי שיש לו סוג מסוים של רווח, הנאה, אז אדם שהוא מוכה אשמה, הסבל משחרר להם את זה קצת".

הוא, בשלב הזה, כבר היה חרדי ממש. איך התחברתם?
"נעשה לך את זה נורא פשוט. קודם כל, אני בן אדם מאוד מאוד תורני, הרבה מאוד שנים אני תלמידה של קבלה, יש לי רב כבר 25 שנה. כבר מזמן אני מדליקה נרות, אוכלת רק כשר, אני כבר לא זוכרת אותי בעולם חילוני ה'הארדקור' שנים, אין לי קשר לזה, אז כששולי בא זה היה מאוד טבעי. אני עדיין חילונית ושולי מאוד חרדי, אבל הבית הוא קדוש ומקדש את החלק הדתי מאוד, שישי-שבת הבית מאוד דתי ואני עדיין מאוד תורנית".

עובר לך בראש לחזור בתשובה?
"שולי תמיד אומר 'את כבר מזמן בתשובה', כי מה זה תשובה? שולי יודע שאם אני יוצאת בשבת והוא יודע שאני נוסעת, הוא ישאל אותי 'לאן את הולכת?', ואני אגיד לו 'אני הולכת לאילת'. יש איזשהו כבוד הדדי מאוד עדין, אולי הוא אפילו בכלל לא ישאל אותי שום דבר".

שולי, מה אתה הכי אוהב בה?
"את החיוניות, אהבת האדם, הלב שלה. יש לי הרבה מה ללמוד ממנה ואני לא אומר את זה סתם בשביל שלום בית עכשיו, גם במובן של איך שאני תופס מה זה להיות דתי. היכולת להיות מסוגל לצאת מעצמך ולעשות משהו בשביל מישהו אחר, זה העיקרון הכי עצום ביהדות ושהכי קשה לממש. אני הכי אוהב את הלב שלה, שהוא טוב ורחמן, את ההומור שלה, מלא דברים אני אוהב, אבל הלב שלה הוא נקי, לבן".

"לשולי 3 ילדים שלא בקשר איתי, יש לי המון כבוד אליהם"

הקשר של השניים התחיל, כאמור, כשרנד עוד היה נשוי לאשתו הראשונה מיכל, ממנה החליט להיפרד. סירובה לקבל את הגט מלווה עד היום בפוסטים וסרטונים שהיא מעלה לרשת נגדו ונגד גרנט: "השקרים ששולי נאלץ להתמודד איתם, שהוא לא בקשר עם הילדים וכל השטויות האלה, זה לא היה ולא נברא, הוא בקשר מדהים, תומך ורגיש מאוד עם הילדים שלו".

הטענות שלה רודפות את גרנט גם מחוץ לרשת: "היום איזו מישהי קיללה אותי באיזושהי צורה נורא גסה, 'הלוואי שתהיי חולה'. כשרואים אדם במצב קורבני, מאוד אומלל, בלי שיניים, במצב קשה מאוד, מדווח על עוני, נראה הכי לא קוהרנטי שיש, צריך להאשים מישהו. הרוב יודעים שאני ושולי לא אשמים במצב שלה, היו הרבה ניסיונות עזרה לדבר הזה, אבל מה אני יכולה לעשות נגד זה?".

הסכסוך משפיע גם על יתר משפחתו של רנד: "יש שם ילדים מקסימים, עם חלקם אני בקשר ממש מצוין, 4 מתוך ה-7, שניים עוד נמצאים יותר איתה. אני לא רוצה גם להשתתף בדבר הזה, בין היתר, כדי שלא לפגוע בילדים, אבל בסוף יש שם איזו פגיעה עצמית מאוד חזקה".

למרות הסירוב לקבל את הגט, בית הדין התיר לרנד וגרנט להינשא ולטענתה זאת לא החלטה נדירה: "יש לפחות 8 עד 10 מקרים כאלה בשנה, בית הדין במקרה שלנו החמיר מאוד, כשאנחנו מפורסמים, יש גם מס גבוה שאנחנו משלמים על זה". על אף הקשיים שנערמו בדרך, גרנט הסבירה את ההתעקשות על חתונה כדת משה וישראל: "שולי באמת חרדי, הוא לא יכול לחיות איתי באופן פתוח וגלוי בלי זה, זה באמת היה חשוב".

יש לו 7 ילדים ואמרת שהם מתחלקים ביניהם.
"לא, כולם בקשר איתו, על בסיס יום-יומי, הוא אבא מטורף, יוצא דופן, כן יש 3 ילדים שלא בקשר איתי, שזה בסדר גמור ויש לי המון כבוד אליהם, גם לדרך שלהם. אני מעולם לא אמרתי לאף ילד שם מילה על החוויות שלי מול מיכל. חבל לי על החוויות האלה, היא הייתה יכולה להיות בסיטואציה אחרת".

נסעת לחופשה עם שולי, כמה מהילדים שלו, אברהם גרנט ושני הילדים שלכם. איך זה עובד?
"איך הילדים שלי אומרים, 'ההורים לא התגרשו, הם רק עשו שינוי צורה חדש למשפחה. לא הייתה איזו תקופת צינון, אנחנו החברים הכי טובים בעולם, משפחה לכל דבר, אין יום שאני לא מדברת עם אברהם כמעט. ברגע ששולי נכנס לתוך החיים שלי, אברהם חבר שלו, עזוב שהם גם נולדו באותו יום".

כשחיים אתגר עשה את הסרט על הטענות נגדו להטרדות מיניות, מיד קמת להגן עליו.
"זה לא היה מיד. אברהם הלך לפוליגרף הכי קשוח וקשה, הוא הראה לי את כל ההודעות, את כל הסיפור שלו על מלא. אם הדברים שחיים אתגר ניסה להאשים את אברהם היו נכונים, לא הייתי מגנה עליו, הייתי יוצאת נגדו ואני אומרת לך יותר מזה, הילדים שלי היו יוצאים עליו, למרות שהוא אבא שלהם".

כשהייתה בת 5 וחצי בלבד, הוריה של גרנט התגרשו ואמה, שהרגישה כי היא לא יכולה לגדל אותה, השאירה אותה אצל סבתה, שלא הסכימה בהתחלה: "התגובה הייתה 'קחי את הילדים שלך ותגדלי אותם את'. אמא שלי אמרה לה 'כשהילדה תפריע לך, שימי אותה בכביש' והיא הלכה. כשסבתא שלי חזרה, אני לא הייתי בבית, נכנסתי לתוך ארון. אני תמיד מספרת ששם לקחתי את ההחלטה אולי הכי משמעותית שלקחתי בחיים שלי, שאני אעשה הכל כדי שסבתא לא תשים אותי בכביש".

אחרי 3 שנים אמא שלך חזרה ואמרה "אני לוקחת את הילדה".
"ביום אחד, מיד אחרי מלחמת יום כיפור, אני הייתי בת 9, היא באה לבקר ואמרה לי 'בואי נארוז את כל הדברים, תגידי שלום לסבתא, סבא ולחברים. רציתי למות, סבתא שלי הייתה כל עולמי, לא רציתי ללכת עם אמא, אבל לא שאלו אותי. עברתי לגור בעיר אחרת, רחוק, אמא הייתה קמה כל בוקר, הולכת לעבודה וחוזרת בלילה ואני הייתי יושבת בחוץ, מסתובבת ליד הבית כל הזמן, אוכלת ועושה שיעורים בחוץ, לא נכנסת הביתה".

ושם נתקלת בשכן.
"אני לא נתקלתי בו, הוא היה חבר מאוד טוב של אמא שלי והייתה לו אישה הכי מקסימה בעולם וילדים קטנים. יום אחד הוא ראה אותי ועם לב מאוד גדול אמר לי 'אל תהיי יותר בחוץ, מה אם תבואי אלינו הביתה?'. הוא לא הטריד אותי מינית, הוא באמת ניהל איתי רומן, זו פגיעה מינית מתמשכת, ארוכה".

תסבירי.
"זה מתחיל בדברים שכנראה גם מגנים עליי, אבא ואמא לא שם, לקחו לי את סבא וסבתא, אחותי ואחי נעלמו לי מהחיים, אני נשארת במקום הזה לבד והוא נותן לי בית. אני זוכרת שיום אחד אשתו לא הייתה בבית, הילדים כן, הוא נכנס למטבח וספק בזדון שופך משהו על הרצפה. הוא מסתכל עליי אומר לי 'כשאני אקרא לך, תבואי למקלחת לקחת סמרטוט', שם הוא מתחיל בעצם לגעת בי. מהרגע הזה אי אפשר לעצור את מה שהולך להתרחש חודשים. אני זוכרת ימים שהוא מחכה לי ליד בית ספר, רוכן ופותח את החלון שלו, אומר לי 'תעלי קודם אליכם, אני תכף מגיע' ואני נכנסת הביתה כמו גנב וכמה שניות אחריי הוא נכנס".

"אני הייתי בת 9, הוא 30 אני מתארת לעצמי, היה שימוש בהרבה צורות של מין", סיפרה גרנט והסבירה שבזמן אמת היא לא הבינה שהיא קורבן: "אני רק יודעת שהייתי ילדה נורא אומללה, הלכתי עם השיער על הפנים ואני זוכרת את אמא שלי, כשבסופי שבוע היא רצתה לנסוע לשחק קלפים עם החברים שלה, אמרתי לה בלחש 'קחי אותי איתך'. אני זוכרת אפילו פעם אחת שאני אומרת לה שאני אקפוץ מקומה שלישית והיא הייתה לוקחת אותי איתה".

ולא אמרת לה כלום.
"לא רק שלא אמרתי, אני סוג של שותפה לדבר שכנראה אסור להיות שותפים בו, גם נאמר לי שזה הסוד שלנו. זה משהו שהוא גם מכניס לתוך התודעה שלי, אוי ואבוי אם אני אשתף, אני שנים לא שיתפתי בדבר הזה. מבחינתי הייתי סוג של שותפה לעבירה, יש שם גם אישה, זה לא רק איזה ילד בן 16, אני באה לאכול שם, משחקת עם הילדים שלו, זה משהו בסיסי מאוד מעוות".

ביקשת לעבור לפנימייה גם כדי להתרחק ממנו?
"התחננתי, לא ביקשתי, הייתה לי חתיכת קרחת כי משכתי את השערות רק כדי להתרחק ממנו ואז הוא רדף אחריי לפנימייה. משום מקום, יום אחד פתאום יד גדולה תפסה אותי והוא אמר לי 'בואי, המדריך אישר לי לקחת אותך לאפטר'. באפטר הזה הוא כנראה עובר משהו מאוד קשה, כי אני זוכרת אותו מזיע, במצב של אלימות, מושך אותי אליו וזורק אותי על החלון. אבל אז אני עושה מעשה ואני מתחבאת לו, הוא בא כמעט כל כמה ימים לפנימייה. אי אפשר לשתף אף אחד בדבר הזה, כי את נורא מתביישת".

מתי את כן מספרת?
"יום אחד הגעתי לאמא שלי, חיילת על מדים, נכנסתי הביתה והוא היה אצלה. הייתי מאוד מנותקת ממנו וכמעט לא אמרתי לו שלום, היא שאלה אותי למה אז הסתכלתי עליה ואמרתי לה 'איכס, עזבי אותי ממנו, הוא מגעיל'. היא מאוד כעסה עליי, כמה שנים אחרי זה כבר התחלתי לספר, אחרי שהתחלתי טיפולים. אני כל כך הרבה שנים לא שנאתי אותו וזה הגן עליי, לקח לי שנים להבין שאנשים שהיו אמונים על ההגנה שלי פגעו בי".

אותו שכן לא היה היחיד. כשהיה כבת 14, עכשיו כבר בפנימייה אחרת, גרנט חוותה מקרה נוסף של פגיעה מינית, הפעם מצד מדריך בפנימייה: "הוא הכניס אותי לסיפור איתו תוך כדי זה שהוא גם מאיים עליי כל הזמן ומתעמר בי. בתוך המקום הזה אני ממש עוברת גם התעללות רגשית, זה היה כל כך מזעזע ואלים, משם הצלחתי לברוח אחרי 10 חודשים".

וכשהיית את 24, נפגשתם שוב.
"יום אחד הוא דפק לי על הדלת, פתחתי והוא ישר נכנס, זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא פגע בי מינית. הוא בן אדם מחריד, אבל שניהם לא בחיים, הם מתו בגיל צעיר".

"להשאיר את רומי לבד בבית עם אנשים זרים הייתה טעות"

כל מה שעברת, זה משהו שיש אנשים שלא היו עומדים בזה. מאיפה הכוחות?
"נולדתי עם איזושהי שפיות והדבר הכי חזק שהיה לי, זאת הבחירה הזאת שעשיתי בגיל 5 וחצי. הסיפור שלי הוא טרגי ודרמטי, אבל משהו בתפיסת העולם שלי, המקום הזה שכל הזמן מתעסק בלאהוב אנשים, יצר תפיסת עולם אחרת לגמרי באיך לטפל בטראומות".

מהטראומה שלה, גרנט פיתחה את הצורך לעזור ולטפל באחרים, כמו שעשתה עם אורנה בנאי. כשבנאי התארחה בעונה הראשונה של התוכנית, היא שיתפה איך גרנט סייעה לה לצאת מדיכאון קליני ממנו סבלה ואף הזמינה אותה לגור אצלה. "היא הייתה אז כמו ציפור, רזה וחסרת אונים, כל מה שהיא הייתה צריכה זה שייתנו לה רגע מקום להיות בו חלשה, שישמרו עליה", סיפרה גרנט.

בנאי לא הייתה היחידה ממטופליה של גרנט שעברה לגור אצלה. גם המוזיקאי המנוח גבריאל בלחסן גר אצלה במשך שנתיים וחצי, אך גם אנשים זרים לחלוטין ובמצב נפשי ירוד. במבט לאחור היא הבינה שכשבבית עוד היו ילדים, זו לא הייתה ההחלטה הנכונה: "לא הייתי בכזאת מודעות, היום אני חושבת שעשיתי טעויות. להשאיר את רומי לבד בבית בגיל 12-14 עם אנשים זרים זו טעות, חד משמעית, לא הייתי צריכה לעשות את זה".

כשבתה הקטנה רומי הצטרפה לתוכנית, היא העידה שאלה לא היו החוויות השנויות במחלוקת היחידות מילדותה: "כשהיינו קטנים, היא הייתה לוקחת אותנו ברכב, היינו נוסעים לתחנה המרכזית, היא רצתה להראות לנו את כל העולם ואיך הוא באמת נראה, שלא נגדל תמימים. הן היו חמודות, הזונות".

צופית, למה לקחת ילדים לשם?
"אני כנראה קצת מביאה את השריטה שלי לתוך החיים, אבל שני הילדים האלה גדלו לתוך בית נפלא, שפע, ביטחון, בית ספר טוב, לא חסר פינוקים. הייתי אומרת להם שהחיים זה לא לה לה לנד, יש קשיים, יש אנשים אומללים, תראו את הקשיים ותזכרו שהם שם. יש להם רגשות, יש להם מה להגיד והם לא רק השוליים, הם בני אדם".

מתברר שגרנט לא הסתפקה רק בילדים שלה עצמה: "אם חברות שלי היו בבית איתנו, מה שקרה הרבה, אז הן גם באו, היא לא הייתה שואלת, מבחינתה כולם משפחה. הן היו חוזרות הביתה ומספרות שאמא של רומי לקחה אותן לתחנה המרכזית. אחר כך הן היו מתקשרות אליה והיא הייתה אומרת 'מה, הייתה חוויה, ראו עולם".

בגיל 9 אמא חיברה אותך לילדה חולת סרטן שלימים נפטרה. זה לא טראומטי?
"אני חושבת שהיו הרבה סיכונים שהיא לקחה, גם אם היא לא ראתה בזמנו את זה כסיכון. למזלה, זה יצא לטובה, לקחנו מזה את הטוב ואת ראיית עולם שלה. בדיעבד, באתי אליה עם הרבה שאלות, כמו שאתה שואל אותי עכשיו וזה גרם לי להיות ילדה עם הרבה מודעות לכאב שיש בעולם, זה לא הרס לי את הילדות".

"אי אפשר להיות תוקפניים אליי, לא משנה איפה"

במשך 14 שנים גרנט הביאה למסך את סדרת התעודה "אבודים", בה הפגישה בין בני משפחה שהקשר ביניהם נותק. סיפורה של מארי, עולה ממרוקו שילדיה נלקחו ממנה, נשאר איתה עד היום: "אסתר, הבת הרביעית שלה, עוזרת ערבייה גנבה אותה בגיל שנתיים וחצי ומדינת ישראל עדיין לא נותנת לה תעודת זהות, אני עד עכשיו במלחמות על הדבר הזה עם משרד הפנים. הם כמו המשפחה שלי, לפני שנתיים האמא נפטרה, אני זוכרת ששולי בא איתי להלוויה ואמר 'תראי מה קורה פה, היא הייתה אישה צדיקה'".

במפגש אחר וסימפתי פחות, היא הגיעה עד כדי עימות פיזי: "היה לי פעם אחת סיפור שהרבצתי לאבא של ילדה, נתן לנו 9 שעות לחכות בשלג במינוס 20 מעלות. הוא יצא לטייל עם הכלב שלו וכשהוא ראה את הבת שלו הוא אמר 'למה את באה לחפש אותי?', אני חטפתי עצבים ובעטתי בו ברגל. דוד (העורך) הוציא את החלק הזה מהסרט, הוא אמר שנראיתי מאוד אלימה. אחר כך הוא עוד בא לדבר איתי והעפתי אותו, לא הסכמתי לדבר איתו, אבל זה המקום היחיד שיכול להוציא ממני תוקפנות".

יש מישהו אחד שלא הצלחת לעזור לו, אחיך עמירם.
"אי אפשר, לא מצליחה גם עכשיו. הוא מתמודד עם סכיזופרניה, בשנים האחרונות הוא סרבן תרופות. גם אי אפשר לביית אותו, הוא היה כמה שנים בדירה, הציק מאוד לשכנים ונאלץ לצאת מהמקום הזה. הוא לא מוכן ללכת לשום מסגרת, היום הוא חי במין קרוון כזה, אני נורא אוהבת אותו, אבל מאוד קשה לי לקחת עליו אחריות. כל מה שאני יכולה לתת לו אני נותנת, אבל אי אפשר לעזור לכולם. אני גם אומרת את זה הרבה פעמים למשפחות עם מתמודדי נפש שמסרבים לשתף פעולה, כשעוזרים לו יותר מדי הוא נהיה מאוד תוקפני. זה גבול אצלי, אי אפשר להיות תוקפניים אליי, לא משנה איפה".