גידי גוב: "חושב על ענת כמעט בכל יום, זה תופס אותי בחלום"

לאורך עשרות שנות הקריירה יצר גידי גוב להיטים עם הרכבים מוזיקליים שסחפו את המדינה. החל מהפריצה בלהקת הנח"ל ועד לרגעי השיא עם להקות "כוורת" ו"גזוז" ומופעי "הכבש השישה עשר", כבש הזמר את הבמות בארץ וגם היום מגיע הקהל בהמוניו להופעותיו. גם על המסך זכה גוב להערצה לאחר שהשתתף בסרטים, הנחה תוכניות וגילם דמויות מבדרות במערכונים בלתי נשכחים.

הערב (שבת) חזר גוב אל המסך כשהתארח ב"ריאיון מיוחד" וענה על השאלות המסקרנות של המראיינים שעל הרצף האוטיסטי. הקבוצה התייחסה לאירועים בולטים מעברו המקצועי ומחייו האישיים - וגוב סיפר בפתיחות על הגעגועים לאשתו ולנכדתו שנפטרו, על הזוגיות שלו היום ועל עצומת האומנים נגד המלחמה בעזה שעליה חתם.

מה החפץ הכי ישן ומיוחד שיש לך בבית?
"מתבייש להגיד. יש לי חולצות בנות ארבעים וחמישים, השאר זה לא לפרסום".

אם היו שואלים את החתול שלך מה דעתו עליך, מה הוא היה עונה?
"הייתה לי חתולה שמתה לפני חודשיים. רוב ימיה היא הייתה אנטיפתית, לא חושב שהיא השתגעה עליי ושמחה שאני בא. מודה שזה תלוי בי, לא נוצרה אהבה גדולה ביני לבין החתולה למרות שגידלתי ופרנסתי אותה".

>> לצפייה ב"ריאיון מיוחד" עם גידי גוב ב+12

מה היה קורה אם היית מתעורר בבוקר עם הקול של שלמה ארצי?
"הייתי מאוד שמח. הוא עושה הופעות של כמה שעות, התארחתי בהן. הוא שר חזק ומדויק, זמר יוצא מהכלל. הייתי נבהל שמה שיוצא לי מהפה זה לא הקול שלי, ואז הייתי אומר שזה ארצי אז הכל טוב".

איזה ילד היית?
"קצת מנותק, לא זוכר את הגן. בגיל שבע אבא שלי מת ומאז אני חושב שהשתניתי, חשבתי מחשבות וקיוויתי שהוא יחזור עד שבגרתי והבנתי שזה לא הולך לקרות. זה מלווה אותי".

היית לך דמות אב?
"לא, אמא שלי לא התחתנה שוב ולא הייתה לי ממש דמות. לא זוכר את דמותו, זוכר דברים קטנים. היה לו בית בצהלה, יש פרח שקוראים לו 'מלכת הלילה' או משהו כזה שפורח פעם בשנה. זוכר שאבא שלי העיר אותי, היה לנו פרח כזה ליד החלון והוא הראה לי אותו".

מה מעשה הקונדס שזכור לך מהילדות?
"היינו לוקחים נייר, עושים ממנו מעטפה וממלאים אותה במים - זה נקרא 'פצצת מים'. אנשים היו עוברים והיינו זורקים את זה על הראש שלהם. יש עוד שיטה שבה שמים כוס מים על גדר, קושרים חוט דק לעמוד חשמל ואז אנשים עוברים בשביל וכוס המים קופצת עליהם".

איזה מן סבא אתה? אתה מחליף חיתולים?
"החלפתי חיתולים לילדים שלי, יש לי גם בנות וגם בן - זו אופרציה אחרת. לנכדים לא החלפתי, אולי בת הזוג שלי עשתה את זה אבל באופן בסיסי ההורים שלהם עושים את זה. נהנה שקוראים לי סבא, אבל אני בינוני".

אתה חושב כל יום על אשתך ענת ז"ל?
"כמעט, זה תופס אותי פתאום באמצע היום או בחלום".

איך אתה וענת הכרתם?
"בלהקת הנח"ל. היה לנו ספסל ליד הדלת האחורית, משכנו חוט חשמל מהבטרייה של האוטובוס של הלהקה עד לספסל הזה וככה הייתה לנו מנורת לילה".

אם היית יכול לחזור לעבר והיית פוגש את עצמך בגיל 20, איזה טיפ היית נותן לו?
"בגיל 20 פרחתי, הייתי מצוין, אולי גידי בגיל 20 יוכל לתת עצה לי בגיל 80 על לקחת את זה בקלות. גיל 20 זה גיל נפלא, אתה שמח, מתאהב, יש לך חברים ולהקה. זה גיל מקסים, לא הייתי נותן לעצמי שום עצה. אולי לא לעשן, אבל היה כיף לעשן".

כשהיית ילד עברת לגור באילת בגלל שסבלת מאסתמה, אז למה אתה מעשן?
"הפסקתי לעשן לפני שנה וחצי. התחלתי לעשן באילת בגיל 16, הייתה מלחמת ששת הימים ואז אמא שלי נתנה לי את הסיגריה הראשונה. עכשיו אני כבר לא מעשן ואני דיי מאושר מזה, לא קשה לי".

איך היית מרגיש אם היו קוראים לחרק על שמך?
"כל דבר כזה מחמיא לי, פעם קראו לכוס על שמי".

למה אתה תמיד נראה כל כך אדיש?
"אני מאוד מתרגש, לא חושב שאני אדיש אבל זה פרצוף כזה. לפעמים אני ממש צוחק, לעתים רחוקות".

השלישייה מהסרט "דיזנגוף 99", האם ככה נראו חייך בשנות השבעים?
"ממש לא. זה לא קרה".

ידעתם שהסצנה תעשה בלגן?
"היינו נורא קטנים וביישנים, ביקשנו שכולם יצאו מהחדר. היום לא הייתי מעלה בדעתי בשום גיל, אבל זה היה נחמד מאוד".

אתה בזוגיות היום. איך זה להתחיל סבב ב' בגיל מבוגר?
"זה משהו אחר וכיף".

מה משפט הפתיחה שלך עם נשים?
"לא היה לי ואין לי, זו שתיקה ומבוכה".

איך הכרת את בת הזוג הנוכחית?
"רוח'לה וחבר טוב שלי עשו שידוך, הסתכלתי בתמונה כמו בבני ברק. אנחנו ביחד שש או שמונה שנים. היא קטנה ממני בעשר שנים, אנחנו גרים ביחד".

איזה סוג אבא היית?
"מאוד אהבתי את ענת ואת ילדיי, אבל הופעתי הרבה. כמעט 15 שנים לא הייתי ביום שישי בבית. שרתי להם שירים והקראתי להם סיפורים, אבל לא ממש הייתי. לפעמים רואים בסרטים שמשחקים כדורסל עם הילדים, אנחנו ניסינו שבועיים פינג פונג וזה נגמר".

איך אתה נשאר שמח למרות שאיבדת גם את אשתך וגם את הנכדה שלך?
"זה לא ברור לי, יודע שהחיים נמשכים. זה כואב ואתה זוכר את זה אבל החיים ממשיכים, השמחה שלי היא כשאני מופיע וזה יותר לדבר או להצחיק אנשים".

איך קראו לנכדה שלך שנפטרה?
"תמר".

זה השפיע על שמחת החיים במשפחה?
"לא, בגלל שזה היה מאוד פתוח. עולים לקבר עם בלונים ומכתבים, זה לא דבר שהיה מוסתר או מכוסה ומדברים עליה גם עכשיו. כולם למדו לחיות עם הדבר הזה שהוא חלק מאיתנו".

האם יש דברים שאתה מתחרט שלא הספקת לעשות עם אשתך?
"תמיד, הייתי טיפש בצורה מסוימת. היינו בניו יורק, יש שם מרכבות עם סוסים שמטיילות והיא נורא רצתה לעשות את זה - אמרתי שמה פתאום, טיפש גדול. עד היום אני מתחרט על זה, אם היא רוצה לרכב אז יאללה".

היא השאירה לכם משהו?
"השאירה צמידים ומכתב לכל אחד".

מה הדבר הכי חשוב שלמדת מענת?
"לצערי, לא למדתי. היא ידעה להבחין בין טוב לרע, בין טפל לעיקר. פשוט ידעה את זה, חיה ככה והסתכלתי על זה בהערצה. סבתא שלי גם הייתה כזאת".

אתה מתחרט שחתמת על עצומת האומנים נגד המלחמה בעזה?
"לא".

האם יש לך ביקורת על חיילי צה"ל?
"לא הייתה בעצומה ביקורת על חיילי צה"ל, צריך להבהיר את זה. יש לי ביקורת על הממשלה שאיכשהו סוחבת שנתיים כשיש פה מלחמה שגובה כבר מאות חיילים שלנו, שיש בעזה אסון נוראי למרות שקרה לנו משהו נורא בשבעה באוקטובר אבל יש גבול. באופן כללי זה לא טוב להרוס שבעים אחוזים מעזה, לאנשים אין איפה לגור. הייתי מאוד רוצה שזה ייגמר לטובת כולם. גם פרשנים ואנשים רציניים אומרים, פשוט נטפלים לאומנים כי זה קל. הרעיון הכללי הוא שלא יהרגו אנשים ושיחזרו החטופים, חושב שהמלחמה לא תחלץ את החטופים שלנו. זה רעיון פשוט, הוא שייך לכולם".

נבהלת מהתגובות?
"האומנים הם בדרך כלל אנשים מפורסמים, אז עושים עניין כשהם אומרים משהו".

לא הופתעת כשזה עשה כל כך הרבה רעש?
"זה עשה רעש כי היו שם מאות אומנים, ואז סופרים ורופאים. העצומה אומרת להפסיק עם זה".

בתור אחד מהשמות הגדולים בתעשיית המוזיקה בישראל, לגוב יש מעריצים רבים. גם רותם סלע, שמלווה את קבוצת המראיינים, סיפרה על אהבתה לזמר: "הייתי מעריצה ממש גדולה של גידי גוב כשאני ואחותי היינו ילדות. יום אחד אחותי נכנסה הביתה בסערה ואמרה שהוא שר רק בשביל הכסף ולא האמנתי". גוב השיב: "גם בשביל הכסף. זאת העבודה שלי, אני כמו רופא או נהג. עושה ונהנה אבל אשמח לקבל תשלום. ב'כוורת' לא הרווחנו כסף, זה היה מאהבה. לאט לאט הבנתי שגם אפשר להרוויח".

אתה מתבטא בהמון אומץ על המצב במדינה. אתה חושב שיש לך אחריות חברתית כאומן?
"לאומנים ולעצומה שחתמנו עליה יש לצערי השפעה מאוד מועטה. זה לא שמישהו קורא אותה ואומר שהם צודקים ושנצא מעזה, אנחנו יודעים שלא אבל אנחנו מביעים דעה שיכולים להיות לה עוד הרבה שותפים".

עד כמה הופתעת מההתנפלות על הכרטיסים לסיבוב ההופעות של "הכבש השישה עשר"?
"הופתענו מאוד. חשבנו שזה נחמד כי לא עשינו את זה אף פעם, אבל אפשר לומר שזה היסטרי. גם יהודית רביץ חזרה אלינו אחרי שמונה שנים שהיא לא הופיעה".

למה הכרטיסים היו כל כך יקרים?
"כי זאת הפקה יקרה מאוד, וכי אנחנו ארבעה אומנים שמתחלקים בזה אז זה עולה כסף. יש געגוע לכל הנוסטלגיה הזאת, לא רק אל 'הכבש השישה עשר' אלא לכל המופעים הגדולים שחוזרים. כנראה שפעם היה נחמד, כרגע אנחנו בתקופה לא משהו".

מה הכי חסר לך בישראל?
"ישראל של פעם הייתה תמימה ופשוטה יותר, לא הייתה שנאה בתוך העם כי היא לא הייתה קיימת. היינו עם אחד ביחד והיה יותר רגוע ונחמד, הלכנו והסתבכנו לתוך משהו שאני לא אוהב. אין חלק בעם שאני לא אוהב, קשה לי כרגע אבל זו תקופה שאני מקווה שתעבור".

היית אחד מהגברים הנחשקים בישראל, אתה חושב שאתה עדיין גבר שווה?
"ממש לא. אני בסדר ונחמד, אבל לא. לא הייתי תמים, אבל לא חשבתי ככה וגם מהר מאוד הייתי זוגי".

אתה מפחד מההזדקנות שלך?
"לא, אין לי פחד מזה. אתה יודע שהזמן קצוב, בסביבות מאה זה נגמר וגם אז זה לא נגמר טוב. לא בא לי להגיע למצב טיפולי, אני מאוד מאורגן בעניין הזה. לא מפחד להיות סיעודי, אלא מבקש שזה יסתיים שם".

מה היית רוצה שיזכרו ממך?
"אין לי רצון שיזכרו ממני כלום, אני לא חי ככה. שיזכרו שאהבתי לגו".

אם יכולת לחזור לרגע מהעבר שלך, איזה רגע זה היה?
"הרגע שבו התאהבתי, חושב שזה רגע נחמד. באופן כללי אין לי עניין לחזור לעבר".

אתה זוכר את הרגע שבו התאהבת בענת?
"זה לא היה רגע, היה תהליך די ארוך".