"אף אחד לא הכין אותי לזה, אנחנו גם ככה כולנו בטראומה. היה אמיתי ולא פשוט"

נכון לשישה באוקטובר, משפחת יהלומי הייתה משפחה מאושרת. בת שבע ואוהד התגוררו בקיבוץ ניר עוז יחד עם שלושת ילדיהם. ואז הגיע השבעה באוקטובר. בבוקר כבר התחילה המתקפה שאיש לא יכול היה לחזות. הם מיהרו להסתתר במרחב המוגן, אך גילו שהדלת שלו תקולה - והבינו שחייבים לסגור אותה היטב על מנת לשרוד. אוהד בהחלטה אמיצה יצא להגן על הבית מבחוץ והשאיר את כל עולמו בפנים, אבל הדבר לא מנע את חדירת המחבלים לביתם.

המחבלים פרצו וחטפו את בני המשפחה. אוהד נפצע קשה, איתן הבן הבכור נלקח על אופנוע אחד לעזה ואילו בת שבע עם שתי בנותיה על אופנוע נוסף. בזמן בו נעה השיירה, עבר מסוק שהסיט והפיל את האופנוע של בת שבע. אותו מסוק הציל אותה ואת שתי הילדות, והן ברחו שלושתן להתגונן בתוך מכולה תוך כדי שהצליחו להימלט מניסיון החטיפה. האופנוע של איתן לא נפל. הוא המשיך לעזה עם המחבלים, ושוחרר מהשבי לאחר 52 ימים במסגרת עסקת החטופים הראשונה. מה שעלה בגורלו של אבי המשפחה לא היה ידוע מעל שנה, אבל בפברואר 2025 הוחזרה גופתו של אוהד לקבורה בארץ.

סיפורה של בת שבע יהלומי ומשפחתה יסופר בדרמה החדשה של קשת 12, "אור ראשון" (פרק הבכורה ביום ראשון הקרוב). את אם המשפחה מגלמת השחקנית רותם סלע שנכנסה לנעליה של האישה האמיצה, ועמדה בפניה שאלה שהיא לא רק הישרדותית - אלא עוסקת באמהות בהגדרה הקשה ביותר שלה והבלתי אפשרית. עליה לבחור בין הצלת שתי בנותיה, לבין חיפוש אחר הבן שנחטף, לבין הצלה אפשרית של בעלה. "בתור אמא זו קצת בחירתה של סופי", אמרה רותם. "היא הבינה שהיא לא יכולה לחזור לניר עוז. זה כאילו רגע של החלטה, אבל אין בו באמת כזו. היא לא הייתה יכולה להיכנס לתוך עזה. לא הייתה לה דרך לדעת שתמצא שם את הילד שלה, או שישימו אותה בשבי איתו. זה לא ריאלי. בת שבע אמרה לי בעצמה שברגע הזה, איתן היה לגורלו והתפקיד שלה היה לשמור על הבנות".

רותם, שרגילה לגלם דמויות שהן פרי דמיונם של תסריטאים, נכנסה לתפקיד בו הדמות שלה אמיתית לחלוטין, עם סיפור שאפילו היוצרים הכי מוכשרים לא יכלו לכתוב. "חששתי שכשיספרו לבת שבע שאני מגלמת אותה, היא תתבאס", סיפרה השחקנית. "שהיא לא תבין למה אנחנו קשורות. נסעתי אליה הביתה לפני הצילומים עם המורה למשחק שלי, רצינו להיסגר על כל הפרטים. הייתי אצלה מלא שעות, שאלתי אותה המון, ולאט לאט הרגשתי שהיא נפתחת אליי. פתאום הרגשנו קצת דומות, יצאתי משם רגועה. היא אפילו אמרה שהיא שמחה שזו אני שמגלמת אותה, החשש לפתע התפוגג. התפקיד שלה היה מאוד אמוציונלי, אקשני ושונה ממני".

במה אתן שונות אחת מהשנייה?
"במה אנחנו לא שונות. בת שבע אישה הרבה יותר מופנמת ממני, עצורה, פחות אוהבת להיות במרכז תשומת הלב. היא קיבוצניקית נחבאת אל הכלים, כל מה שאני לא בעצם".

>>לצפייה בריאיון המלא של רותם סלע ב+12

"אני חושבת שבדמות דמיונית, שילדת בעצמך, יש הרבה פחות אחריות", היא הוסיפה. "כשהיא קיימת וזה הסיפור שלה, זה עושה משהו אחר. היא הגיעה לסט לפעמים, פגשתי אותה ורציתי להיות נאמנה למה שהיא הרגישה בדיוק. החלטתי יחד עם הבמאי שאני לא משחקת אותה אחד לאחד. עשיתי שינויים קלים חיצונית ופנימית, רציתי שהיא תהיה שלי, איך שראיתי לנכון. היו רגעים בצילומים שהיא ייחלה שדברים יהיו אחרים, אבל סדרת טלוויזיה תמיד תהיה שונה מהחיים".

למרות שרותם הרגישה כמה היא אחרת מבת שבע, היא ידעה לתאר נקודת חיבור מובהקת ביניהן. "היא אישה שפועלת. לא קופאת או מהססת, אלא מבינה שיש צורך לעשות ולקחת את גורלה בידיה. אני חושבת שיש לי את התכונה הזו גם. לצערי בחיים קרו לי כמה טראומות, כמובן שלא אירוע חטיפה אלא דברים קטנים, כשממש ראיתי אנשים לידי קופאים. אני האדם שפועל ומזעיק עזרה אם קורה משהו, זה מאפיין אנשים חרדתיים שמדמיינים את התרחישים הכי קשים בראש שלהם, ומחכים לרגע בו יקרה הגרוע מכל".

נראה שאת שומרת על עצמך חזק.
"יותר קשה להיפגש עם אנשים מאשר לשחק אותם. לראות משפחה שעברה את זה, לשבת ולדבר איתם, לשמוע מה היה, להיכנס לבית שלהם כשאת יודעת מה קרה בו. המפגש האמיתי עם הדבר יותר מאתגר מלשחק אותו. זה קלאסי אני, ערימות של מגננות. יש לבת שבע את האיכויות שלה. בתור שחקנית נגמרתי מהפרויקט הזה. ביום אחרי את מדחיקה לגמרי את מה שהיה, כאילו כלום לא קרה על הסט".

"אי אפשר שלא לדמיין מה הייתי עושה בסיטואציה הזו", רותם שיתפה: "בסוף זה משחק וברור לך שהדם לא אמיתי, אבל בשבילי הוא כן. בתור שחקנית חוויתי מנעד רגשות אמיתיים, ניסיתי להתחבר לדבר. היו פעמים שהופתעתי. אני זוכרת בוקר אחד שצילמנו את סצנות החטיפה, התחלנו אותה בנקודה מסוימת והאופנועים נסעו לאורך הקיבוץ. עליתי על האופנוע, שיחקתי את הסצנה שלי, ואחרי שהתרחקנו ראיתי שכל הדשא מלא גופות. הסתכלתי על ניצבים מלאים בדם, אף אחד לא הכין אותי לזה. זה היה אמיתי מדי ולא פשוט. יש בתפקיד הזה רגעים קשים, באמת. אנחנו גם ככה כולנו בטראומה".

לנעליו של אוהד יהלומי ז"ל, בעלה של בת שבע, נכנס מיקי לאון. "הוא פרטנר מקסים חוץ מהעובדה שהוא גבוה, ודופק את הראש בין דברים", סיפרה רותם על העבודה לצד השחקן המוערך. "הוא שחקן על, כל כך מסור, שגם הגיע עם הרבה חשש ודיבר על זה. פרקנו איך עובדים על משהו כזה, אני חושבת שהוא הביא אותה בענק כשגילם מישהו שכבר לא איתנו".

לצד כל אותם שחקנים מנוסים וותיקים על על הסט, שיחקו גם ילדים קטנים, ושם הסיפור מורכב אפילו יותר. חלקם התקשו להתמודד עם גודל האירוע - גלולה שסלע לקחה על עצמה להמתיק עבורם: "היו שם סצנות סופר טראומתיות. אז למרות הפאר, זו הייתה הפקה עם המון לב. המשימה החשאית שלי הייתה להבהיר לילדים שם שזה לא אמיתי. לשמור שלא יטשטשו הגבולות שלהם, ראינו דברים קשים מאוד. כשנגמרו סצנות, היינו עושים איתם צחוקים. ראו על הסט שזה לא סטנדרטי. היו לנו המון מבקרים מבחוץ שלקחו חלק בסיפורים האמיתיים, הייתה רגישות גדולה".

"הבאתי את אבא שלי פעם לבקר על הסט", סיפרה השחקנית, "הוא בא לסצנה יחסית רגועה. אחרי שהוא ראה מה קורה בצילומים, הוא אמר לי שממש אי אפשר לראות את זה. שקשה לו לראות אותי בסיטואציה הזו, שזה נראה אמיתי. אנחנו גם מאוד קרובים למועד בו קרו הדברים במציאות, זה מרגיש חי מאוד. אנשים מהעולם צריכים לראות את הסיפורים האלו, ולא רק מהארץ. אין דבר חשוב יותר מזה. המצב שלנו בחוץ עגום, אנשים לא מבינים מה הלך פה".

וכמו כל ישראלי בארץ ובעולם, שבעה באוקטובר תפס גם את רותם לא מוכנה: "אנחנו בתוך האירוע לחלוטין, כולנו בסוג של טראומה. היו סרטונים מהיום ההוא שפשוט לא רציתי לצפות בהם. ידעתי שזה ישפיע על הנפש". היא הודתה, "בהתחלה לא יכולתי ללכת לבקר בקיבוצים. לא הרגשתי צורך, ידעתי מה היה שם והרגשתי את זה בלב. לקח לי זמן לבוא לבקר. יש אנשים שמה שקרה באמת היה רגיש להם מדי, ובסדרה הזו הם יוכלו לצפות".

"בסוף אלו אנשים פשוטים שנכנסו לבתים שלהם ועשו להם את הדברים הכי נוראיים שיש", אמרה סלע. "ילדים, אזרחים, כל אחד ואחת בעולם. אנשים פשוטים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית ויצא מהם משהו מטורף ובלתי צפוי. זה הסיפור שלנו כישראלים, בכל אחד מסתתר הגיבור הזה, האדם שאם יקרה לו משהו או לקרובים אליו אז ייצא ממנו אריה לוחם".