"יש בזה אקט הפגנתי": ככה נראית חתונה בעדה הדרוזית

הזמנה לחתונה, אבל לא סתם: אין עוררין על כך שטקסי חתונה הם לא רק מסיבת האהבה הכי משמעותית בחיי זוג, אלא גם הצהרה תרבותית לכל דבר. עלי ודינה ח'יר-א-דין, גיבוריה הדרוזים של הדרמה "נוטוק" (פרק חדש בשני, אחרי החדשות, קשת 12) חגגו בסדרה את יום חתונתם, ולא יכולנו שלא לשים לב לפרט מפתיע במיוחד - שעלי מעוטר בחליפה שעליה מספר לא מבוטל של שטרות כסף.

אותה סקרנות הובילה אותנו אל נהד בשיר, יוצר הסדרה, שסיפר ל-mako מה חשוב לדעת על חתונות בעדה, כולל מנהג מרגש במיוחד בבית הכלה, ומה הסתתר מאחורי חליפת השטרות. "היינו בפרק מאוד צמודים למציאות, רצינו להיות אותנטיים ולהיכנס לניואנסים התרבותיים הכי קטנים. בפועל יש שם הרבה יותר שטרות, זו מסורת שלא ייחודית לדרוזים. גם ערבים עושים את זה", אמר והמשיך: "בדרך כלל אלו המשפחה והחברים הקרובים, שנותנים מתנות גדולות מהממוצע".

בשיר חושף טפח, אפילו יותר מזה, מהאירוע המרגש כפי שנוהגים לחגוג אותו בעדה הדרוזית. כמות המוזמנים, האוכל שמוגש והמוזיקה, שיא האירוע כשהחתן פוגש את הכלה - ואפילו הדמיון לחתונות היהודיות.

בדומה לתרבויות אחרות, ההכנות מתחילות עוד לפני החתונה. "פעם, בשבוע שלפני החתונה, החתן והכל לא נהגו להתראות. יש כאלו שהולכים ועושים תמונות משותפות, אבל בעיקרון הם לא אמורים להיפגש", סיפר. "בימינו עושים הפקות, אבל רגע השיא המסורתי הוא המפגש בין החתן והכלה. מביאים אותה אליו, ורגע לפני טקס הבצק מגיע החתן ומרים את ההינומה. אם הוא חילוני הוא ייתן לה נשיקה במצח. אחר כך, מקיימים את טקס הבצק ונכנסים לתוך הבית".

מה קשור בצק?
"יש בצק שמקשטים אותו, שנראה כמו פיצה קטנה. שמים עליו פרחים, כסף, מטבעות ומכינים שני עותקים מזה. אחד מיועד לבית הולדתה של הכלה, ואחד לבית החדש. זה מסמל דבקות, ברגע שהבצק נדבק לקיר זה אומר שהחתן והכלה יהיו ביחד, ולא יתגרשו וייכנסו לסטטיסטיקה. אצלי זה נשאר דבוק בבית עד שעברנו כתובת, זה יכול להישאר שם כמה שנים. בדרך כלל ילדים יבואו וייקחו את המטבעות".

אפרופו בצק, מה אוכלים בחתונה דרוזית?
"היום החברה מודרנית יותר מפעם, בחלק מהחתונות אפילו יוגש אלכוהול. בדרך כלל יוגשו סלטים ואוכל מזרחי. המסיבות שמתקיימות באולמות האירועים מושקעות ברמה פסיכית, ומגישים גם מנות שף".

>> פרקי "נוטוק" זמינים לצפייה כעת ב+12

איך נראה האירוע?
"החברה הדרוזית מגוונת, יש הבדלים בין דתיים לחילונים. בקהילה הדתית החתונה צנועה יותר. יש חתונות מאוד צנועות, שלום להתראות וזהו, ואילו חתונות מודרניות מושקעות מאוד. למשל, בחתונה של אחיה של אשתי נכחו 1,000 מוזמנים, אפס מקום. למרות שהיא הייתה בתקופת מלחמה, הגיעו הרבה אורחים לשמח. בדרך כלל מדובר בארוחה, מגיעים כל האורחים עם כבש, אוכלים ונהנים. אחר כך הולכים יחד עם מכובדי העדה לבית הכלה, לוקחים אותה יחד איתם. מבחינת ניירת הכל נעשה מראש, המכתוב מאושר מראש בבית המשפט. יש משהו הפגנתי באקט הזה, שכולם יראו שהכלה נלקחה ונבחרה על ידי הבן הספציפי הזה. אחר כך מאשרים, לוקחים אותה, שמים לה את ההינומה ומעלים אותה לרכב מקושט. מסביבם כנראה תהיה שיירה עם מוזיקה וצפירות, שכולם ישמעו שלקחו את הכלה".

מה מנגנים ברחבת הריקודים?
"שירים דרוזיים מסורתיים, לא יהיו שם להיטים של עדן בן זקן. רחבות הריקודים בחתונות דרוזיות יכולות להיראות אחרת מאירוע לאירוע. אם זו חתונה מסורתית, שרים עם דרבוקה ועושים הפנינג מסביב, זה קצת נראה כמו קריוקי. זמר יכול להגיע לבצע חפלה, והמשפחה והחברים הקרובים רוקדים. כולם חגים במעגלים - המשפחות, החברים מהצבא, האנשים מהעבודה".

מה לגבי שושבינים/ות ומלווים/ות?
"לי בתקופתי היה שושבין, גם לאשתי היה. היום אני בקושי רואה את זה בחברה הדרוזית, זה הולך ונעלם. עדיין אי אפשר להכליל, זה תלוי קהילה ומשפחה. כל אחד והעולם שלו, חלק שמרנים יותר ואילו אחרים פחות".

לסיום, בשיר סיפר מה הדבר הכי מעניין לדעת לפני שמגיעים לחתונה דרוזית: "החתונות המסורתיות הן מופרדות, נשים לחוד וגברים לחוד. זה קצת דומה לאיך שנראים אירועים בחברה החרדית. אם אתם אורחים שמגיעים ממחוץ למשפחה, יכבדו אותך יותר. חתונות לא מופרדות נראות רגיל, זה כמו ללכת לאולם אירועים שם רוקדים יחד, בדיוק כמו בחברה היהודית. החברה שלנו מאוד מגוונת, יש בה הכל מהכל והם יותר מזכירים את היהודים ממה שהם חושבים".