הזעם שמורגש בציבור בימים האחרונים בעקבות גל ההתייקרויות - החל ממחירי הדלק, החשמל ובקרוב המים ועד לחברות הגדולות במשק שמעלות מחירים של אלפי מוצרים, עשוי לאיים על עתיד הממשלה השברירית גם כך.
בשיחה עם ניב רסקין אמר הבוקר (רביעי) הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל: "הצפרדע הזאת מתבשלת במים כבר הרבה זמן. ההתייקרות ויוקר המחייה בארץ מטרידים את הישראלים קצת יותר מגלי בהרב מיארה מול רז נזרי. זה משפיע מאוד ומתלבש על מערכת חיסונית חלשה יחסית של הממשלה. הממשלה לא קמה על קו אידיאולוגי רציף, היא לא תפורה מבד אחד. יש שם לא מעט אנשים שמבחינתם התמיכה שלהם בממשלה הזו מותנית. גל התייקרויות כזה יכול לערער את הממשלה מאוד".
"הממשלה לא תיפול בגלל זה מחר בבוקר, אבל כבר ראינו איך שנתיים של מחאות חברתיות והתייקרויות בשנת 2011 הביאו פתאום את יאיר לפיד כמפלצת עם 19 מנדטים", המשיך סגל, "אנחנו לא יודעים איך הדבר הזה יתורגם עכשיו. בממשלה הזאת יושבים שני אנשים שעשו את הקפיטל הפוליטי שלהם על הנושא הזה - יאיר לפיד עם 'איפה הכסף?' ובנט שלמעשה עבר את אחוז החסימה רק בגלל תוכנית סינגפור. הם מבינים שמה שהעלה אותם - יכול גם להוריד אותם".
ייתכן שחבר כנסת אחד או שניים יגידו - רגע, אנחנו חברתיים, אנחנו מקימים מסגרת חדשה, והממשלה תתפרק?
"לא נראה לי שזה יהיה המצב בעתיד הנראה לעין, אבל זה יכול לייצר לממשלה חוסר פופולריות כזה שמאוד יחליש אותה בחזיתות אחרות. אם נתניהו היה חותם על עסקת טיעון בשבוע שעבר, זה לא היה מפיל את הממשלה מיד אבל מערער אותה בצורה כזאת שכל רוח מצויה הייתה עלולה להפיל אותה. סיפור ההתייקרויות יכול לכרסם בה עוד יותר עמוק. תפסו את הדבר הזה שם באיחור, לפחות ברמה הציבורית".
רק בימים האחרונים שומעים התייחסות לנושא הזה.
"הדבר הכי מעניין בעיניי הוא שבראיונות סוף השבוע לא הייתה שאלה אחת על יוקר המחייה. לא יודע אם לייחס את זה לחיבה של מראיינים לשאול בעיקר על פוליטיקה וכמובן על ביבי, או העובדה שסדר היום התקשורתי לא תמיד הכי קשור למה שחושבים האזרחים. אבל הנושא הזה הוא הנושא האמיתי שנמצא כבר שנים מתחת לרדאר. צריכים לזכור שהנושא הכלכלי עולה בדרך כלל כשהנושא הביטחוני יורד. אנחנו בסך הכל בחודשים שקטים מאוד מבחינה ביטחונית ועל הרקע הזה סדר היום פונה למקומות אחרים".
עד כמה העובדה שנתניהו לא חתם בינתיים על עסקת טיעון מחזקת את הממשלה ונותנת לה אופק פוליטי?
"זה משאיר את הממשלה באותו המצב. מה שקרה לפני שבועיים היה מין תמונת רנטגן די מבהילה של שני גופים שחשבנו שהם יותר יציבים ממה שהם באמת, אחד זה הממשלה והשני זה הליכוד. בליכוד נחשפה מלחמת כל בכל שמעלה את השאלה האם בכלל תהיה מפלגה אחת ביום שאחרי נתניהו. בממשלה, כמות העימותים, החישובי מסלול מחדש והניסיונות למצב כל שותף, הראתה שבאמת סיבת הקיום היחידה של הממשלה הזו זה נתניהו. ברגע שהוא הולך, כל אחד יחשב את דרכו. ראיתי את ההסברים של בנט ולפיד שלהפך, הממשלה רק תתחזק מזה - כדאי לקחת אותם עם גרגר מלח".
מה חשבת על ההצעה של תקווה חדשה, להאריך את תקופת הקלון משבע ל-14 שנים?
"זה לא יחול על נתניהו, המשפט כבר יצא לדרך. בנוסף, אם המשפט עומד להתמשך שנים כפי שאנחנו מעריכים ואז יוטל קלון על נתניהו, ממילא הוא יסתיים כשהוא יהיה בערך בן 85. בגיל הזה אפילו פרס לא חשב כבר להתמודד. הצעת החוק הזאת של תקווה חדשה מסריחה מפרסונליות. יש את התפיסה שאומרת שבאיזשהו שלב אתה רוצה לתת לבן אדם לחזור. גם אם בן אדם חטא, שבע שנים זה עונש כבד ביותר שמתווסף לעונש מאסר, לקנס, אולי מאסר על תנאי. גם בלי קשר לנתניהו, זאת הצעת חוק מוזרה".
איך אתה מסביר את הבחירה של בנט ללכת לראיון אצל רפי רשף ב"אינטימי", ראיון שהוא יותר "בנעלי בית"?
"יש שתי דרכים להתראיין - האחת עם חליפה, עניבה, דגל ישראל מאחורייך ומכתבה של ראש הממשלה, והשנייה בנעלי בית. הראיונות בעיתונים ואחר כך אצל רפי זה המהלך האסטרטגי המיצובי הכי גדול של בנט מאז הקמת הממשלה. המטרה שלו היא לתרגם את התמיכה שיש בממשלה, שהיא בערך מחצית מהציבור, להעלאה בתמיכה בראש הממשלה שכרגע זוכה לתמיכה של אחד מכל 20 מצביעים בלבד. מה שבנט זקוק לו זה להיכנס ל'חליפה' של ראש הממשלה, לא לתוך נעלי הבית של האזרח נפתלי בנט".