לא תמיד מצליחות הכתבות שלנו לשנות מציאות. אם לדייק, רק במקרים מעטים אנחנו מצליחים לטלטל ממש, טלטול אמיתי, את הסלע הגדול שעומד במרכז התחקיר שלנו. כשמדובר בגופים גדולים כמו צה"ל ומערכת הביטחון זה קשה אפילו יותר. ולמרות כל אלה, כבר בערב פרסום התחקיר על ניסוי האנתרקס, לפני כשנתיים, היה ברור שכאן יש סיכוי לשינוי. אתמול בסביבות שש וחצי בערב, כשהטלפון צלצל היה ברור: הפעם הצלחנו. בג"צ אישר לפרסם את ממצאי דו"ח וועדת הבדיקה לניסוי החיסון נגד אנתרקס, שהוקמה בעקבות התחקיר הראשון ב"עובדה". את הממצאים האלה המדינה התעקשה זמן רב להסתיר. כשפתחנו את הדו"ח וקראנו את המסקנות הקשות, מהחמורות שנכתבו על גוף צבאי-רפואי בישראל, אפשר היה להבין למה.
איך זה התחיל? כמו סתם סיפור. ישבתי בחדר העריכה עסוק בכתבה אחרת, כשדניאל התקשר ואמר שיש לו סיפור חובה. הרבה שיחות טלפון מגיעות אלינו, המתקשר תמיד מבטיח המתקשר "סיפור חובה", אבל לעיתים רחוקות זה מגיע למסך. הסיפור של דניאל נשמע דמיוני במיוחד. הוא הציע לי להתקשר לחייל מצוות צעיר יותר ביחידה שלו, שלדבריו עבר ניסוי סודי לחיסון נגד אנתרקס בזמן השירות הסדיר, וסובל עד היום מבעיות בריאותיות חמורות שלא זוכות לטיפול. התקשרתי. ניר (שם בדוי), צעיר בן 28 מכפר-סבא תיאר לי את סיפורו הלא ייאמן: איך נלקח עם חבריו תחת מעטה סודיות לאולם גדול במהלך קורס החובשים, כיצד שוכנע לחתום על טפסי ההסכמה מדעת להשתתפות בניסוי מסווג לחיסון נגד אנתרקס, איך היו דוהרים רופאי הניסוי ברכבי ואן לבנים לכל מקום בשטח - שולפים אותו מהפעילות המבצעית ומזריקים, איך מנעו קברניטי הניסוי מהמפקדים הישירים שלו את המידע אודות השתתפותו תוך שימוש בתירוץ הסודיות, כיצד גילה את הנגעים המכוערים, המוגלתיים, על הפנים ועל יתר חלקי הגוף, ואיך התעלמה מערכת הביטחון מהצורך לטפל בו – שולחת אותו מקופת חולים אחת לאחרת – ומזהירה אותו בל ינדב פרטים מ"הניסוי הסודי" אותו עבר.
במשך שבועות ניסינו לשכנע אותו להתראיין. לבסוף הסכים. במקביל איתרנו חיילים נוספים שעברו את הניסוי וסבלו מתופעות לוואי ופרסמנו את הכתבה. למחרת, במערכת התכנית, המייל כבר התפוצץ מתגובות חיילים נוספים שעברו את הניסוי. רובם דיווחו על תופעות לוואי קשות שלא ידעו עד הפרסום שייתכן והן קשורות ל"עומר 2", שם הקוד לניסוי במערכת הביטחון. כינסנו אותם למחרת. הגיעו עשרות לוחמים מהיחידות המובחרות ביותר: מגלן, 669, מורן, סיירת צנחנים, שייטת 13. הם סיפרו בגילוי לב על תופעות בריאותיות קשות מהן הם סובלים מאז הניסוי. היו גם גילויים אחרים שהדהימו אותנו: מילואימניק סיפר איך שוחד, לא ניתן להגדיר זאת אחרת, בימי מילואים תמורת השתתפות בניסוי. לוחם במגלן שסובל ממחלות קשות בעקבות הניסוי תיאר איך היה מזמן אותו רופא צעיר לתחנת דלק במרכז ירושלים, פורס ערכה, ושואב ממנו מבחנות של דם סמוך למשאבות הדלק.
מיד בעקבות הכתבה ביקש צה"ל מההסתדרות הרפואית להקים ועדה מיוחדת לבדיקת הניסוי לחיסון נגד אנתרקס. בכך מנעה מערכת הביטחון הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אותה דורשים החיילים הנפגעים עד היום. היו הישגים מידיים נוספים: משרדי מנהלת הניסוי, שנסגרו באופן שערורייתי מיד אחרי מתן הזריקה האחרונה נפתחו מחדש והוצפו במאות פניות, התיקים הרפואיים שהעלו אבק בארכיונים נשלפו שוב ונמסרו לראשונה לחיילים. הם מצדם לא הסתפקו בכך - והגישו שתי עתירות מרשימות לבג"ץ.
בדצמבר האחרון אילץ בג"ץ את מערכת הביטחון להסיר את איסור הפרסום מעל מסמכי הניסוי הסודיים. פרסמנו כתבה שלישית בסדרה. תיקי האנתרקס נפתחו: החל מההחלטה המיותרת לצאת לניסוי, השקרים שנמסרו לוועדת הלסינקי האזרחית, ההסתרה המגמתית של תופעות הלוואי האפשריות מפני החיילים, השמירה המיותרת על סודיות ומעל הכל הפארטץ' - לא ניתן לכנות זאת אחרת - שליווה את הניסוי לכל אורכו. בפעם הראשונה פרסמנו את שמות הרופאים שהיו שותפים למחדל הזה. האמת, נדהמנו. ברשימה הופיעו טובי הרופאים במדינה. היום אפשר להגיד בפה מלא שהרופאים האלה הולכו שולל אחרי "צרכים ביטחוניים" מזויפים של מערכת צינית שבדרך שכחה את שפני הניסוי שלה - החיילים שבסך הכל רצו לתרום, ובסוף כרגיל שילמו לבד את המחיר.
אתמול, בכל זאת, היו לחיילים האלה כמה רגעי סיפוק. כשפתחו את דו"ח ועדת הבדיקה, הם ראו איך בפעם הראשונה מקשיב גוף ממסדי בישראל לצעקה שכבר שנתיים יוצאת מגרונם: הניסוי שנערך בהם היה מיותר ונגוע במניעים זרים, קבעה הוועדה, הגיוס לניסוי נעשה בניגוד לכללי היסוד של ניסויים בבני אדם, ועדת הלסינקי הצבאית כשלה לחלוטין, הסודיות לא הייתה דרושה, המעקב אחרי המצב הרפואי היה לקוי ועוד ועוד.
אבל עכשיו לוחמי האנתרקס רוצים יותר. האשמים, הם אומרים, חייבים לשלם את המחיר. וועדת הבדיקה, הם בטוחים, היא השלב האחרון לקראת הקמת וועדת חקירה ממלכתית. אחת כזאת, שתוכל להמליץ על מסקנות אישיות.