"עשיתי יציאה קטנה החוצה והרגשתי שאני חוטף מטח של אבני שלג. הבנתי שבמצב הזה אי אפשר לצאת. האנשים המקומיים הלחיצו אותנו שחייבים לצאת, והזמן עבר. אני זוכר שתמר הגיעה אליי וביקשה ממני שנוציא את האנשים החוצה כי אנחנו נמות פה", מספר מור ספיר, אחד מניצולי אסון האנאפורנה לבן שני בזמן שחזורהאירוע בו נהרגו ארבעה מחבריו.

זה אחד המקומות היפים בעולם. שילוב מעורר השתאות של הרים גבוהים ומושלגים, נחלים שוצפים, אגמים בצבע טורקיז בוהק ושלווה שממלאת את הנפש. רכס האנאפורנה נחשב במשך שנים לגן עדן למטיילים, ומאות אלפים מדי שנה עשו את טרק סובב האנאפורנה. 21 ימים בהם הולכים מכפר לכפר על השביל ובשיאם מגיעים לפס - מעבר ההרים ת'ורונג לה,  הנקודה הגבוהה במסלול, 5416 מטרים מעל פני הים.

בחזרה לאנאפורנה (צילום: רונן מאיו, עובדה)
"הבנתי שבמצב הנוכחי אי אפשר לצאת" | צילום: רונן מאיו, עובדה
ב-14 באוקטובר 2014, לפני קצת יותר משנה, הפך המקום עוצר הנשימה הזה לגיהינום עלי אדמות כשסופת שלגים שכמוה לא ראתה נפאל זה מאה שנים, פקדה את ההר וגבתה את חייהם של למעלה מארבעים בני אדם. בלילה ההוא על ההר כל החלטה קטנה חרצה גורלות. מי למוות ומי לחיים.

שנה אחרי סופת השלגים בנפאל בן שני חוזר עם מור ספיר, שנפצע קשה בסופה, אל רכס האנאפורנה, לאותה הפסגה, כדי להשלים את המסע בו נהרגו ארבעה מחבריו למסע - נדב שהם, תמר אריאל, אגם לוריא ומיכל גילי צ'רקסקי.

עוד ב"בחזרה לאנאפורנה":

המסע המלא בחזרה לאנאפורנה ישודר הערב ב-21:00 ב"עובדה"