עמרי אסנהיים (צילום: אלדד רפאלי, עובדה)
יוצר הסרט, עמרי אסנהיים עונה על השאלות שלכם | צילום: אלדד רפאלי, עובדה
שלום לכולם, כאן עמרי אסנהיים. אני חייב להגיד שההתרגשות שלי לקראת שידור הסרט הערב הייתה רבה ומיוחדת יותר מאשר כתבות אחרות ואין לי ממש הסבר טוב לזה, אולי למעט העובדה שהסיפור הזה נכנס לי ללב בדרך אחרת, שונה. הרגשתי אליו הרבה יותר קרוב.

נחום שואל, למה אוהד לא פה?

לצערי ברגע האחרון, צה"ל הודיע לאוהד שהוא אוסר עליו מלדבר אתכם. יחד עם זאת לא חשבנו שיהיה נכון לבטל את האירוח ולכן אני פה במקומו. אני אשתדל לעשות ככל יכולתי כדי למלא את חסרונו ולענות על השאלות שלכם.

אלעד שאל את אוהד, איך התקרית שינתה אותו?

אני לא יכול לענות במקום אוהד, אבל אני יכול להגיד מה אני ראיתי ומה אני הרגשתי במהלך בחודשים שליוויתי את אוהד. זה שינוי שהוא העיד עליו גם בעצמו. ממצב של רגשות אשם מאוד מאוד חזקים על כך שהוא שרד ו-7 מפקודיו נהרגו. ראיתי איך רגשות האשם האלה מתחלפים לכעס. כעס על המערכת שלדבריו הפנתה לו עורף מאז שחזר – מפקדים שבקושי ביקרו ואולי הדבר שהיה לו חסר יותר מכל- מפקד בכיר שיבוא, יסתכל לו בעיניים ויגיד לו: "אוהד, קרה מה שקרה, אבל שתדע שאתה לא אשם"

יאיר שואל, מה הרגע שאתה לוקח מהסרט הזה?

יש רגע אחד שהרגשתי שאני מתחבר על אוהד בכל אברי גופי, אפילו. זה הרגע שבו הוא מספר על כך שהנגמ"ש נכבה לו באמצע סג'עיה. דרך התיאור שלו ממש שמעתי את הקול של כיבוי הנגמ"ש. איך השקט מחליף את הרעש הגדול של הנגמ"ש ומכניס אותו לשעות ארוכות של בדידות, פחד ואימה. זה אחד הדברים שהפנטו אותי בראיון של אוהד ואני מקווה שזה עבר גם לצופים הערב, הייתה הדרך שבה הוא מתאר כל פרט וכל שנייה מאותו הלילה שעבר עליו. הכנתי לא פעם סרטים שעסקו באירועים צבאיים ובשחזורים של אירועים אבל כבר הרבה זמן אני לא ראיתי עדות כזו מוחשית, במיוחד כשעברו כל כך מעט חודשים מאז המקרה. 

רותם שאל את אוהד לגבי התוכניות שלו לעתיד

אוהד אמר לי לא פעם שהוא רוצה ללכת ללמוד. אבל קודם הוא ממש רוצה לטוס לדרום אמריקה: ארגנטינה, ברזיל, פרו, בוליביה. לחרוש את דרום אמריקה, טיול ארוך לתקופה ארוכה. ואחרי זה ללכת ללמוד משפטים ויחסים בינלאומיים, כשהיעד הסופי הוא לעבוד, ביום מן הימים, במשרד החוץ.

אביב שואל ,מה קורה עם שאר האנשים שהיו באירוע, איפה הם עכשיו?

אני בקשר יומיומי עם כולם. גם עם אלו שהתראיינו בסרט וגם עם חיילים שעדיין משרתים בצבא ולא התראיינו. גיא גרוסמן נמצא עכשיו בעיצומו של שביל ישראל. אני חושב שהוא יצא למסע הזה גם בשביל לנסות להתנקות קצת ממה שעבר עליו.

מיכאל שואל, מה דעתך על ההדחה של גרוסמן?

אני חושב שהמפקדים שהדיחו את גרוסמן, מבלי להתייחס לשאלה האם ההדחה מוצדקת או לא (ואגב אני חושב שהיא מאוד לא מוצדקת), נהגו בחוסר רגישות, בחוסר לויאליות כלפיו ואולי גם כלפי עצמם. מכיוון שהם לא שאלו את עצמם, באמת, גם שאלות שנוהגות לאחריות שלהם כמפקדים במהלך האירוע הזה והיו לא מעט שאלות כאלה במהלך התחקיר שראינו הערב, והם היו קשות.

גלעד שואל, ממה שאתה יודע, הצבא, חטיבת גולני, הפיקו לקחים ממה שקרה? זה לא ייקרה שוב?

האמת שהתשובות שקיבלנו מצד צה"ל הטרידו אותי. ייתכן וגם במלחמה הבאה אנחנו נשאל את אותם שאלות בגלל חוסר ציוד, חוסר מיגון ודברים שכאלה. אני חייב להגיד שאני מאוד מוטרד מהתשובה הזאת. 

תודה רבה לכולם. אני מודה ללוחמים שלקחו חלק בסרט המיוחד הזה, גם מול המצלמה וגם בפגישות שלא צולמו ורוצה להקדיש את הסרט הזה לזכרם של שבעת החיילים שלא חזרו משם- אורון, אורן, בן, דניאל, מקס, שון ושחר ולמשפחות הנפלאות שלהם. תודה רבה ולילה טוב.

עמרי