טור אישי: "נדמה לי שזו הפעם הראשונה שניצה הרשתה לעצמה באמת לכאוב"
"אתמול אחרי הצהרים, השמש נטתה מעל בית העלמין בבאר שבע. מאות המלווים הלכו, משפחת היימן נשארה עדין ליד החלקה שבה הקבר הטרי של גיל. רק אז עלתה אליו ניצה לבדה. הבטנו בה מהצד - רונן מאיו הצלם, אפרת לכטר התחקירנית ואני. עד אתמול לפנות בוקר עוד היתה צריכה לשדר לכולם אופטימיות ונחישות". בן שני נפרד מגיל היימן בטור מיוחד
החיים שלהם לא היו חיים בחודשים האלה. התא המשפחתי התפרק בין באר שבעלתל השומר, מצב הרוח התהפך כמו רכבת הרים ועדין הערצתי את המשפחה שהם. את הקשר בין הילדים, את הסיפורים והתמונות מעוררי הקנאה מטיולים בארץ. הסנפלינג, הצלילות, המטופלים של ניצה שהפכו להיות חברים. כל כך הרבה טוב יש למשפחה הזו להציע לעולם, אי אפשר שהטוב הזה יפסיק.
"השבת הם לראשונה יחד. ניצה, אבי, יעל יובל מיכל ואיתם ברור לי נמצא איפשהו גם גיל"
היה לנו קשה לעזוב אותם ולחזור חזרה לתל אביב בכביש שש שהמטעים לאורכו כבר מלבלבים. היה קשה לי לעזוב אותם כי רציתי להיות עוד רגע במחיצה של המשפחה הזו. משפחה שלמדה אותי כל כך הרבה על אהבה והתמודדות בשבועות האחרונים. עכשיו, שישי בצהרים, אני יודע שהשבת הם לראשונה יחד. ניצה, אבי, יעל יובל מיכל ואיתם ברור לי נמצא איפשהו גם גיל. יחד עם הכאב, בשבת הזו שבה אני מדמיין אותם יחד, יש לראשונה גם משהו מנחם.
גיל היימן – נפטר אתמול בשלוש לפנות בוקר, בן 17. יהי זכרו ברוך