בין תקווה לייאוש: יומן השבי של רון ארד
היום לפני 26 שנה נפל רון ארד בשבי. לפני כשנה, הסכימה משפחתו לחשוף בפני הבמאי בן שני את הדברים שכתב בתקופה הראשונה בלבנון, בהם ניתן לראות כיצד מתחלף הגעגוע למשפחתו בתחושת פחד. בצד השני תמי מתגעגעת ונחושה להיאבק למען שחרור בעלה. סיפורו של רון ארד כפי שעוד לא שמעתם
ב-16 באוקטובר 1986 נפל הנווט רון ארד בשבי האויב. 25 שנה לאחר אותו יום, נחשפים לראשונה כתביו האישיים של רון. דפים על גבי דפים שמספרים בכתב ידו את אשר עבר עליו. מילים ואותיות אשר רוקמות יחד סיפור חיים אחד המורכב מייאוש, תקווה וגעגוע לא נגמר.
סיפוריו של רון נעים בין תקווה כנה ואופטימיות לייאוש והשלמה עם גורלו. תחילה עוד מבקש רון לחכות לו, ומבטיח לשוב ולראות את בתו היחידה. אך ככל שעובר הזמן, מתחיל הנווט להבין את מצבו ומגלה כי ייתכן ולא יזכה לראות יותר את משפחתו.
בזמן שבעלה נמצא בשבי האויב ומתעד את אשר עובר עליו, מחליטה האישה שאיתו תמי ארד לכתוב יומן משל עצמה ולתעד גם היא את הגעגוע, החרדות והכאב הבלתי נגמר. תמי ארד חושפת, בקולה האישי חלקים מן היומן המצמרר של האישה שנותרה מאחור.
אחת ההחלטות שקיבלו תמי ואחיו של רון חן ודודו ארד היא לצלם את תהליך התבגרותה של יובל, בתם של רון ותמי, מתוך תקווה כי הוא יוכל לעקוב כך אחרי מה שהחסיר בתקופת השבי. הם כמובן לא ידעו אז שרון מבקש מהם לצלם את יובל במכתביו שלא נשלחו.