הלילה הרביעי למסע התחיל בשקט מקפיא של מספר דקות. לכולם היה ברור שמשהו מרחף באוויר, סימן שאלה גדול שכבר חמש שנים ממתין לתשובה. ואז גיא עמרני, המפקד, פתח את הפה. "טוב, אני אתחיל", אמר בשקט, "לאורך המסע, קיבלתי את התחושה שאנשים מהצוות לא ממש יודעים מה קרה ומה עבר עלי בתאונת הצניחה ההיא עם גודמן". זה קרה לפני חמש שנים.

שלושה חודשים אחרי שלוחם הצוות יונתן עברון נהרג מאש מחבלים בג'נין, יצאו חמישה לוחמי יחידת מגלן מצוות עמרני לצניחה ניסיונית סודית במרכז הארץ. כשהם 150 מטרים מהקרקע התנגש לוחם הצוות יוסף גודמן במפקד שלו, עמרני. המצנח של גודמן התלפף סביב רגליו של עמרני. הם החלו להסתחרר בין שמיים לארץ. כשהם עשרות מטרים מהתרסקות לקרקע גודמן שחרר את המצנח מגופו וצלל אל מותו.

לוחמי הצוות, על אף הקרבה והחברות ביניהם לא העזו במשך שנים לשאול את עמרני מה קרה שם באוויר. האם גודמן עשה את מה שעשה כדי להציל את המפקד שלו. עכשיו, קרוב לחצות על חוף הים, עמרני דיבר במשך שעה ארוכה. הוא עשה את זה בשקט ובסמכותיות, ללא שמץ מבוכה, והם הקשיבו לו בצמא. תמיד הקשיבו לו. למרות השנים שעברו גיא עמרני נותר המפקד הנערץ עליהם.

זה היה מסע של שבוע. צוות עמרני, צעירים בני 25, ארבע שנים אחרי השחרור מהצבא, החליטו להתנתק לשבוע ולצאת לים. הרעיון פשוט: ביום חותרים בקייאקים (מתחילים בעתלית ומסיימים בהרצליה), כדי לשחרר את הגוף, בלילה מדברים מהלב. כל יום מתקדמים. גם בחתירה, וחשוב יותר - ביכולת להיפתח ולשבור את חומות הציניות וההומור השחור שבנו סביבם.

הפרויקט משותף לעמותת יחידת מגלן, שהבינה שלהיות יחידה מובחרת זה לא רק להסתער, אלא גם לדעת איך ומתי להסיר את שכבות החספוס, ולעמותת "בשביל המחר", שמארגנת בנדיבות ובמסירות אין קץ את המסעות האלה ללוחמים משוחררים מזה מספר שנים.

האמת, לא האמנתי שהם יסכימו לצרף אותנו לחוויה שלהם. למה שצוות מיחידה כל-כך מובחרת שלמד כל השנים לשתוק ולהטביע עמוק את חוויות השירות יכניס מצלמות לשבוע הכי פרטי שלו? איך מי שהדפו עד היום כל ניסיון עיתונאי לשאול ולהבין ידברו למצלמה את הסודות הכי כמוסים שלהם? אבל צוות עמרני, התברר לי מהר, קורץ מאנשים אחרים. יש להם לב, וגם אומץ לא קטן, והם החליטו שכן.
במשך שבוע, ועוד יומיים של הכנה, הם קיבלו אותנו לתוכם. היינו חלק בלתי נפרד מהם. חתרנו בים, והצטרפנו לשיחות הכי אינטימיות בלילה. הכל נפתח שם: היחסים, הכעסים, רגשות האשם, וגם האהבה שלהם אחד לשני. צוות עמרני הבין שהוא צריך בפעם הראשונה להתמודד. הם ידעו שאם זה לא יקרה במסע הזה, ספק אם זה אי פעם יקרה.

ביום האחרון הם ביקשו להישאר לבד. לבד, זה אומר גם בלי המצלמה. בדרך הביתה שתקנו. הפרידה מהם הכבידה עלינו. אולי דווקא כי במשך שבוע נהנינו מהמחשבה שאנחנו משתייכים לקבוצה כל-כך מיוחדת. קינאתי בהם: ברעות האמיצה, כזאת עם ניחוח של פעם, באהבה אחד לשני, במזל שנפל בחלקם על כך שאיש מיוחד כל-כך מנהיג אותם.

מאז צילמנו אותם בסתיו האחרון הנחתי לקלטות למשך חצי שנה. קצת כמו ילד שמשאיר צעצוע חדש ויקר בתוך העטיפה כדי שחוויית הפתיחה תמתין לאורך זמן. כשצפיתי לראשונה לפני כחודש בחומרים מהשבוע הבנתי.אף אחד, גם אנחנו, לא חזר אותו דבר מהמסע של צוות עמרני.

>> אילנה דיין מסכמת 500 תכניות

עוד בעובדה: נקמת היורמים | קשר דם | הקאמבק של פואד | מוות במוצבבחזרה לכרמל | שלושה תינוקות בחודשיים אילנה דיין בתוך קן הצרעות של הטליבן | טיוח בחסות המשטרה | המדריך למהפכה של איתי אנגל |