"רציתי בלשית פגיעה שמקבלת את הנשיות שבה. הדמויות הן תמהיל של ישראליות"

התסריטאית רז יובן ידעה מהרגע הראשון מי הרוצח. אבל אנחנו לא מדברים על מה שבהכרח קופץ לכם לראש, אלא על האשם או האשמה בתעלומה ב"רצח בים המלח" (פרק הסיום הערב, אחרי "אולפן שישי", קשת 12) שיצרה, ושתיפתר אחת ולתמיד על המסך. רגע אחרי שרקמה חידה סבוכה סביב מותה המפתיע של זמרת פופ נודעת - סיפרה היוצרת בשיחה עם mako על עבודת הליהוק הלא שגרתית, תנאי הצילום הקשים בים המוות, וגם על מי מחייה האישיים מבוססת החוקרת רווי שם טוב?

יובן כבר הוכיחה את עצמה בתור מי שבונה סיפור טוב, כשבאמתחתה סדרות מצליחות כמו "חזי ובניו", "כפולה" בכיכובה של נועה קירל, "אבא מטפלת" ונוספות. במקביל, היא כותבת סדרת ספרי מתח לילדים והז'אנר בהחלט לא חדש לה. "אני קוראת מתח ורואה סרטים בסגנון, ממש מכורה לזה ורגישה לצרכים של הצופים. אני בעצמי כזו", סיפרה יובן. "לכן, אני תמיד מחפשת שהפושע יופיע מתחת לאף, שזה יהיה מישהו שהרמזים מעידים שזה הוא ובמקביל שלא יהיה ברור מדי. ידעתי מהרגע הראשון מי הרוצח ב'רצח בים המלח', ואז ישבתי במשך חודשים ארוכים והרכבתי את הפאזל".

כדי לדעת מי מחשודי מלונית הקורונה שבה מתרחשת הסדרה אכן אשם במותה של הזמרת שרה הכהן, ערכה התסריטאית תחקיר מקיף. "פניתי למכון הפתולוגי, בדקתי מה הופך אדם לחשוד ואיך אפשר להרוג בכל מיני דרכים". היא הוסיפה: "היה לי חשוב שהפתרון יהיה מקורי, ובמקביל ינכח לאורך כל הדרך בלי שישימו לב שהוא שם". ספוילרים מישהו?

אחד מהדברים שמייחדים את הסדרה הוא שלמרות שמדובר בתעלומת רצח, היא מצליחה גם לשעשע. "האנשים כן, אבל גם ולא, מבוססים על אנשים שפגשתי. אני בהחלט מקבלת השראה מהמציאות עצמה, למשל רווי שם טוב (הגיבורה הראשית, שמגלמת ניב סולטן) היא בת דמותה הצעירה של חברה טובה שלי. הטיפוסים האחרים הם תמהיל של ישראליות".

חלק מהדמויות בסדרה אכן מגולמות על ידי אנשים מוכרים וצבעוניים, למשל אביהו פנחסוב ושפיטה. על הסט לעומת זאת, הם היו קצת אחרים מהפרסונות הציבוריות שלהם. "אביהו מאוד חמוד ולא גס רוח בכלל. יש לו הרבה כריזמה. רותם (שפיטה) שפי הגיעה לאודישן עם קוקו ומשקפיים ולא זיהינו אותה. יש בה משהו מכונס ומאופק, ובמקביל לבבי ומלא חיים".

יובן פרגנה גם לסולטן, שנכנסה לנעליה של אחת הגיבורות הכי לא קלאסיות שגילמה במהלך הקריירה. אחרי שהתפרסמה בזכות דמויות דרמטיות וממלכתיות, סולטן הראתה הפעם צד אחר שלה. "היא שחקנית מחוננת", אמרה יובן. "אין דברים כמותה, יכולה לעשות הכל וגייסה את כל כישוריה לגלם אותה. רציתי שהבלשית שלי תהיה פגיעה, וניב היא השילוב הזה. היא עדינה, אבל גם אנושית ומדברת בגובה העיניים - אפילו כזו שתסתפק במועט באיזשהו אופן. גם בנראות, רציתי מישהי שלא נראית כמו אישה מאוד בשלה אלא שיש לה מראה נערי ובוסרי".

גם הבחירה בבלשית אישה היא לא שגרתית.
"היה לי חשוב שהיא תהיה בלשית אחרת. הרבה פעמים אנחנו רואים על המסך כאלו שמאמצות מניירות גבריות כדי להצליח לשרוד את התפקיד, תמיד יש בהן קשיחות וגבריות. אני רציתי ללהק מישהי שלא מתנגדת לנשיות ולאנושיות שלי, שהיא כמוני. כזו שכשהיא רואה גופה, היא מתביישת לגעת בה ולהפשיט אותה. רציתי מישהי שלא תמיד יודעת מה לעשות, שהיא לא גיבורת על".

הסדרה לא רק נקראת על שם ים המלח, אלא גם צולמה בו, במלון שאוכלס עד אחרון הראשים. הסט לא היה פשוט לתפעול בכלל: "היינו מצלמים בחום של 42 מעלות, אין שם שעה שהיא נעימה. זה נראה פסטורלי ומזמין לשבת על החוף, אבל המציאות עצמה היא קשוחה. הים חם ושמנוני. אבל למרות זאת היה כיף ומשעשע, גרנו במלון חודשים. זו לא הייתה חוויה טיפוסית שבסופה חוזרים הביתה. המלון היה מאויש לחלוטין, פינינו זמן לצלם במיוחד בלילה ולפנות בוקר, ברגעים הריקים".

מה היית רוצה שאנשים ייקחו מהסדרה גם אחרי שהיא נגמרת?
"שיזכרו שהקורונה הייתה סיוט, אבל במרוצת הזמן הרבה פחות משחשבנו. אנחנו חיים בשנתיים האחרונות במציאות כל כך איומה, שהמגפה הפכה לזיכרון מתוק. המציאות הנוכחית אף פעם לא תהפוך לזיכרון מתוק. אני רוצה שאנשים ייראו שדברים יכולים להשתנות לטובה ולהסתיים. החיים ממשיכים, ויכולים להיות הרבה יותר טובים".