אחרי האובדן, סגירת המעגל של הזוג מ"בייבי בום"

ההחלטה לחזור ללדת באותו המקום שבו חוו את האובדן לא הייתה מובנת מאליה עבור רינת וטל בס. הזוג עבר לפני כמה שנים לידה שקטה בבית החולים, ולמרות הכאב החליטו לחזור למקום שבו איבדו את היקר להם מכל וללדת את בנם השלישי. רגע אחרי שידור הלידה שלהם ב"בייבי בום" (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12) הם שיתפו על ההתרגשות מהלידה לצד האובדן: "הוא תמיד יהיה חלק ממני".

הצפייה בלידה על המסך החזירה את הזוג לרגע המרגש: "היה רגע מאוד עוצמתי ומטלטל. זו הייתה הפעם הראשונה שאנחנו רואים את אחד הרגעים הכי מרגשים, מלחיצים ומשמעותיים בחיים שלנו, הפעם מהצד, וזה גרם לנו לחוות מחדש המון רגשות שכבר חשבנו שהשארנו מאחור.תוך כדי הצפייה היו רגעים של התרגשות, צחוק, לחץ ואפילו קצת דמעות. פתאום שמים לב לדברים שלא באמת הצלחנו לקלוט בזמן אמת, כי באותו רגע פשוט היינו בתוך הסיטואציה".

הם שיתפו גם על התחושה לצפות בזה היום: "אנחנו בעיקר מרגישים המון אהבה והכרת תודה, שום דבר לא מובן מאליו, לחזור שוב לרגע שבו הפכנו להורים בפעם השלישית אבל הפעם דרך המסך, זו חוויה שלא כל אחד זוכה לה. זה החזיר אותנו לרגע הגדול והזכיר לנו כמה הלידה מרגשת איזו זכות זה להוליד חיים ואיך הרגשנו כששמענו את הבכי של ארי לראשונה. כשהיינו בלידה, הרגשנו פחד, התרגשות, כאב וכוחות לא מוסברים גם חוסר ודאות לצד הידיעה שעוד רגע החיים עומדים להשתנות. לא ידעתי מה יהיה עם הלידה והתינוק תחושה של פחד וחרדה גם ההורמונים הכל יחד".

במהלך הלידה רינת נשברת ואתם מדברים על הלידה השקטה שעברתם. זה נושא שפוגש לא מעט זוגות ולא מדובר מספיק. איך התגברתם האובדן הזה?
"אני לא חושבת שבאמת מתגברים על אובדן כזה. אני חושבת שלומדים לחיות איתו. זו הייתה הלידה הראשונה שלי. הרגשתי את העובר בתוכי, התחברתי אליו, דמיינתי אותו ודמיינתי את החיים שלנו יחד. לא היה לי בבית ילד או ילדים שחיכו לי וחיבקו אותי בסוף היום. יצאתי מבית החולים בלי תינוק, והייתי צריכה לחזור הביתה ולהתמודד עם מציאות שלא דמיינתי לעצמי שאצטרך לחוות, הרגשתי ריקנות הדיכאון היה ממש הצל שלי בתקופה הזאת. היו ימים שהיה קשה לי מאוד לראות איך ממשיכים מכאן, ואיך חוזרים לחיים אחרי שאיבדת משהו שכל כך חיכית לו".

הם משתפים על ההתמודדות עם הכאב: "עם הזמן למדתי שאפשר להמשיך לחיות, לצחוק, לאהוב ולהיות מאושרים, בלי שזה אומר ששכחנו או שהכאב נעלם. האובדן הזה תמיד יהיה חלק ממני וממי שאנחנו כמשפחה. אנחנו פשוט לומדים לחיות לצדו. את החוויה הנוראית הזו עברתי באיכילוב, ובאופן אולי קצת מפתיע, דווקא משם יצאה החלטה מאוד חזקה שלי שרק באיכילוב אני אלד את הילדים שלי. רציתי לחזור לאותו מקום שבו חוויתי את הכאב הכי גדול שלי, אבל הפעם לצאת ממנו עם תינוק בידיים. היה לי חשוב לסגור מעגל, ואולי גם לנסות לעכל ולעבד את הכאב בדרך שלי".

ומוסיפים: "תמיד ידעתי שהעובר הזה יהיה חלק ממני. הוא היה הילד הראשון שלי, והוא תמיד יישאר חלק מהסיפור שלי ומהלב שלי. אני לא חושבת שאפשר לשכוח דבר כזה, וגם לא רוצה לשכוח. גם היום, בכל פעם ששואלים אותי עליו, הדמעות פשוט זולגות. זה לא משנה כמה שנים עברו וכמה דברים טובים קרו מאז יש כאב שנשאר איתך. אפשר להחזיק את הכאב ואת השמחה באותו הלב. הלידות והילדים שהגיעו אחר כך לא מחקו את האובדן, אבל הם לימדו אותי שאפשר להמשיך לחיות, לאהוב ולשמוח, ועדיין לשמור בלב מקום לילד שלא זכיתי לגדל. מבחינתי, לא התגברתי עליו. למדתי לחיות איתו. והוא תמיד יהיה חלק ממני".

רינת, את כבר היית בסיטואציה של ריאליטי אבל לא משהו שדומה לבייבי בום. איך זה לחזור להיות מול המצלמות? התגעגעת?
"האמת שכן, היה משהו מאוד מרגש בלחזור מול המצלמות. אחרי שהשתתפתי בעבר ב״האח הגדול״, חשבתי שאני כבר מכירה את העולם הזה ויודעת למה לצפות, אבל בייבי בום היה משהו אחר לגמרי, טהור, קסום, ומאוד מרגש. ב"האח הגדול" הייתי בתוך חוויה של ריאליטי, עם הרבה אקשן, משימות, אינטראקציות ודינמיקה עם אנשים. בבייבי בום המצלמות נכנסו למקומות הרבה יותר אישיים ורגישים להיריון, ללידה, לזוגיות ולרגעים הכי חשופים שלנו כמשפחה. אז כן, התגעגעתי למצלמות ולאנרגיה של ריאליטי, אבל הפעם זו הייתה חוויה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית עבורי. הרגשתי שאני לא חוזרת סתם למסך אני מביאה איתי סיפור אחר, משפחה, עבר וחוויות שעיצבו אותי, ובעיקר זוכה לתעד מול המצלמות את אחד מרגעי החיים הכי גדולים שלי את הרגע שבו הבאנו לעולם את הילד השלישי שלנו וכנראה הסגירה מעגל שלי"

טל, איך הרגשת שאתה תורם את החלק שלך בלידה? מה הרגשת שאתה צריך לעשות כדי לעזור בסיטואציה
"בלידה הרגשתי שהתפקיד שלי הוא קודם כל להיות שם בשבילה. ידעתי שאני לא יכול לקחת ממנה את הכאב או לעשות את הלידה במקומה, אבל כן יכולתי להיות היד שמחזיקה, הקול שמרגיע והאדם שהיא יודעת שהיא יכולה להישען עליו. ניסיתי להרגיש אותה, להבין מתי היא צריכה עידוד, מתי היא צריכה שקט ומתי פשוט שאהיה לידה ולא אזוז. מבחינתי, לתרום את החלק שלי בלידה היה לתת לה תחושה שהיא לא לבד בתוך הדבר הגדול והעוצמתי הזה. ובסוף, לראות אותה מביאה לעולם את הילד השלישי שלנו היה רגע מדהים. הרגשתי הרבה הערכה אליה ולכוחות שלה, ובעיקר זכות להיות לצדה ברגע כל כך משמעותי בחיים שלנו".

כשארי יגדל, אתם תראו לו את פרק הלידה שלו?
"ברור שכן. אני חושבת שזו תהיה מזכרת מדהימה עבורו לראות את הרגע שבו הוא הגיע לעולם, את ההתרגשות שלנו ואת כל מה שעברנו כדי לפגוש אותו בפעם הראשונה. גם יהיה לנו חשוב לספר לו למה בחרנו דווקא בשם ארי. הוא נולד בתקופה של מלחמה, והשם הזה סימל עבורנו כוח, אומץ, עוצמה ותקווה. דווקא בתוך תקופה כל כך מורכבת, הוא הביא איתו אור, חיים והרבה אמונה בטוב. אני בטוחה שכשהוא יגדל, יהיה לנו מרגש לשבת איתו ולצפות בפרק ביחד, ולספר לו את הסיפור שלו מהתקופה שבה נולד, דרך הבחירה בשם שלו ועד הרגע שבו זכינו לפגוש אותו בפעם הראשונה".

תארו לי קצת איך נראו הימים שאחרי הלידה. איך אתם הרגשתם אחרי החוויה המכוננת שעברתם?
"הימים שאחרי הלידה היו שילוב של הקלה, עייפות גדולה, התרגשות ואושר שקשה לתאר. אחרי כל מה שעברנו, פתאום ארי היה כאן, בידיים שלנו, והתחושה הייתה מאוד מיוחדת. הכי מרגש היה לראות את האחים הגדולים שלו פוגשים אותו. הם חיכו לו כל כך, וההתרגשות שלהם הייתה פשוט מדהימה. לראות אותם מסתכלים עליו, רוצים לגעת בו, לחבק אותו ולהיות חלק מהרגע הזה זה היה רגע שממש נכנס לנו ללב. פתאום הבנו שהמשפחה שלנו גדלה ושיש לנו עוד ילד בבית, והבית קיבל אנרגיה חדשה. לצד העייפות וההתאקלמות, היו הרבה רגעים של אושר קטן להסתכל עליו ישן, להחזיק אותו ולראות את האחים שלו סביבו. אחרי חוויה כל כך עוצמתית כמו לידה, הימים שאחריה הרגישו כמו בועה קטנה של משפחה, אהבה והודיה".

איזה תכונות שלכם אתם רואים בארי ככל שהוא גדל?
"התכונות שאנחנו רואים בארי ככל שהוא גדל מרגשות וממלאות לנו את הלב. מבחינה חיצונית הוא דומה לטל שתי טיפות מים ממש העתק קטן שלו. יש לו עיניים כחולות כמו הים ותלתלים בלונדיניים שאנחנו עדיין לא מצליחים להבין ממי הוא ירש. אבל באופי, אנחנו מזהים בו המון ממני הוא ילד רגיש, חכם, מתבונן ובעל יכולת מדהימה להרגיש את מי שסביבו. יש לו לב ענק, טוב לב ורגישות לאחרים, והוא מצליח להביע אהבה וחום בצורה כל כך טבעית. אנחנו רואים בו שילוב שאנחנו כל כך אוהבים את היופי והנוכחות של אבא, ואת הרגישות, החוכמה והלב הגדול של אמא. אנחנו רק מחכים לראות אילו עוד תכונות ימשיכו להתגלות בו ככל שהוא יגדל".

תספרו לי קצת על ארי, איזה מין ילד הוא?
"ארי מאוד סקרן יש בו רצון להבין ולגלות, עצמאות ואופי מאוד ברור. הוא יודע מה הוא רוצה, יש לו נוכחות חזקה, והוא לא מפחד להביע את עצמו לצד כל זה, יש בו עדינות ורוך. יש בו גם המון שמחת חיים, שובבות, חוש הומור ואנרגיה שממלאת את הבית. הוא ילד שאוהב קרבה, חום וחיבוקים, וכשהוא נותן אהבה הוא נותן אותה מכל הלב".

מה הייתם אומרים לזוגות אחרים שחלילה מוצאים את עצמם במצב שהייתם בו? איך מתמודדים עם זה?
"הדבר הראשון שהיינו אומרים לזוגות שמוצאים את עצמם במצב שאנחנו היינו בו הוא שמותר לכאוב. מותר להישבר, לכעוס, לשאול שאלות ולא להבין למה זה קרה דווקא לכם. היינו אומרים גם אל תישארו לבד. תמצאו אנשים שאתם מרגישים בטוחים לידם, שתוכלו לדבר איתם בלי שיפוט ובלי צורך להיות חזקים כל הזמן. לפעמים עצם הידיעה שיש מישהו שמבין את הכאב ונותן לכם פשוט להיות בתוך הרגע, היא משמעותית מאוד".