רק שני אחוז מהתיירים המגיעים ליפן יוצאים מגבולות טוקיו, כך על פי לשכת התיירות היפנית – ונכון שבטוקיו אפשר להעביר שבועיים סוערים, אבל אם כבר טסתם לצד השני של העולם, לא תראו עוד משהו?
שלוש שעות נסיעה צפונה במהירות של 320 קמ"ש ברכבת הקליע, השינקנסן, ייקחו אתכם למחוז אקיטה (Akita). זהו חבל ארץ כפרי וחקלאי, שהדרך אליו משובצת שדות אורז יפהפיים (גם במהירות 320 קמ"ש אפשר להתרשם מהנוף בחלון הרכבת). אפשר לעשות לכאן קפיצה מטוקיו ללילה אחד או יותר, כי מעבר להמלצות שנביא פה – תמיד אפשר לחקור ולגלות עוד מקומות יפים ודברים מעניינים לראות.
מה עושים באקיטה?
העיירה קקונודטה (Kakunodate) מרהיבה בעונת פריחת הדובדבן, אבל חמודה למדי גם בעונות אחרות. בחורף הטמפרטורות פה צונחות הרבה מתחת לאפס והעיר מכוסה בשלג, אבל באביב ובקיץ מזג האוויר נעים מאוד, הרחובות שקטים באופן מעורר חשד וההליכה בעיר שלוה. בקקונודטה תמצאו בית מלאכה לגילוף בעץ הדובדבן שמציע גלריית מוצרים מגוונת ומרשימה; אחוזה סמוראית עתיקה שמשמשת כמוזיאון לתקופה (כניסה עולה 12 שקל), ואפשר לטייל בה ובגינה המקיפה אותה; אורחן המציע לראווה שני כלבי אקיטה, גזע נדיר במיוחד של כלבים שמקורו באיזור, ושתמורת סכום סמלי תוכלי ללטף אותם וגם לצאת איתם לטייל, ואתר מרחצאות חמים מקומי ולא תיירותי, שאליו מגיעים תושבי הסביבה לטבול ולהירגע (15 שקל כניסה).
במרחק של פחות משעתיים נסיעה מקקונודטה יש שני אתרי טבע לא פחות ממרהיבים, שלפי המדריך המקומי שוממים ממבקרים. הראשון הוא קניון בשם אויסוקיו (Oyasukyo). אפשר לעשות בו מסלול הליכה של פחות משעה שכולל ירידה במדרגות, הליכה על שביל מעל הנחל וחזרה במדרגות. במהלך ההליכה הקצרה הזו תחזו בהתפרצות של מי גופרית רותחים מתוך הסלע, שיוצרים בתוך הקניון הצר מראה סוריאליטי ומיוחד מאוד. גם ילדים יכולים ליהנות מאוד מהחוויה הזו.
במרחק נסיעה קצר מגיעים לקוארגג'יגוקו (Kawaragejigoku), שהוא אזור וולקני לא פעיל שנראה כמו לוע הגיהנום. זה מקום יפה ומטריד, וכדאי להגיע אליו עם הדרכה שתרחיב את ההסבר – אבל גם קפיצה של כמה דקות, רק להציץ ולהתרשם, שווה את המאמץ.
כדאי להתעכב גם בערים שבדרך בין קקונודטה לבין אויסוקיו. יש שם מוזיאון אנימה יפה, פארק שעשועים יפני, בתים עתיקים ואפילו פה ושם חנויות מקומיות שנחמד להציץ אליהן ולספוג את האווירה.
איפה אוכלים באקיטה?
אקיטה היא אזור מעולה לטיול קולינרי, ואפשר לטעום בה מנות מסורתיות וגם לאכול ארוחות פיוז'ן מתוחכמות עם קריצות לקולינריה המקומית. בנישינוי (Nishinoie) מציעים ארוחה טיפוסית של האזור, המבושלת במעין מדורה מיוחדת באמצע החדר. חריצי אורז נצלים ממש בתוך הגחלים, ואחר כך מוגשים בתוך מרק מצוין. תטעמו שם גם, בין היתר, מלפפון חמוץ ומעושן שלא דומה לשום דבר שאכלתם קודם וקינוח אורז מקופל בעלה בננה. ניתן גם לבשל את הארוחה ביחד עם המארחים (120 שקל לאדם).
מבשלת הסאקי הידיושי (Hideyoshi) היא אחת העתיקות באקיטה. המקום מציע סיור בתהליך הייצור של הסאקי, וגם ארוחה בת תשע מנות – המזווגות כל אחת לאלכוהול תואם – המבוססת על המטבח המסורתי. הארוחה טעימה באופן יוצא דופן, כוללת דגים, בשר, פירות ים וכמובן הרבה אורז וירקות מבושלים. הכל מיוחד, מקורי ומעניין מאוד, אבל צריך לקחת בחשבון שזו סעודה שלוקחת לא מעט זמן.
גם קוראו (Kurawo) היא מסעדה שמגישה אוכל מסורתי טעים-טעים. במבוק מטוגן, גרעיני סויה קלויים ועוד כל מיני הפתעות שהופכות את הארוחה למסע מסקרן של גילויים.
במבשלת הסויה והמיסו הוותיקה יאממו (Yamamo) מציעים חוויה שהיא הרבה יותר מארוחה. המקום מרהיב ומעוצב כמעין גלריה שחובבי העיצוב יוכלו להתעכב בה על כל פרט. לפני הארוחה תוכלו להצטרף לסיור ולשמוע הסברים על עבודת המבשלה, ואת הארוחה יבשל צוות המטבח מול עיניכם תוך הסברים על כל מנה ומנה. הארוחה כוללת כשבע מנות מגוונות והיא עדכנית ומתוחכמת, אבל כמובן שמבוססת על חומרי גלם מקומיים ועל מסורות הבישול היפניות. זוהי חוויה יוקרתית שעולה 833 שקל לאדם.
קפה טוב תוכלו למצוא בבית קפה חמוד בשם סאקורמרו שממקום בסמוך לשדרת עצי הדובדבן היפה שליד הנהר בקוקונודטה. גם הקינוחים נראים שווים.
איפה ישנים באקיטה?
חוץ מלבשל ארוחות על מדורות, בנישינוי (Nishinoie) אפשר גם ללון. המקום חדש מהניילונים ומציע חדרים יפים ופשוטים בתוך בית חווה עתיק שבחצרו גינה גדולה וחוויה יפנית מיוחדת (300 שקל ללילה).
גם אנישי (Enishi) הוא אורחן המציע חדרי אירוח פשוטים, חלקם בסגנון יפני (מה שאומר הרבה עץ ומחצלות), עם מטבח ושירותים משותפים. הגימיק פה הוא שני כלבי אקיטה, שגם נוכחים פיזית במקום ואפשר להתרועע איתם – וגם מצויים כתמה חוזרת בפריטי הנוי המעטרים את האכסניה הקטנה. המחיר הוא 215 שקל ללילה.
מומוטוסי (Momotose) הוא בית הארחה יפה מאוד – אבל החדרים שבו פשוטים למדי, ויקרים (1,333 שקל לזוג ללילה). המטבח והשירותים משותפים. יש גם בית קפה וחנות יפהפייה למוצרי עיצוב.
בתחנת הרכבת של קקונודטה פועל מלון פולקלורו (Folkloro) הנחמד עם החדרים הרבים. החדרים מודרניים, נוחים ומאובזרים מאוד ותמצאו בהם את האסלות היפניות המשוכללות, מגוון מוגזם של מוצרי טואלטיקה ואפילו פיג'מה. ארוחת הבוקר, יש לדעת, יפנית מסורתית ולא תמצאו בה לחם וגבינות אלא מבחר מוגבל של מנות תמוהות, ואורז. הקרבה לתחנת הרכבת מצוינת והמחיר מעולה (כ-400 שקל ללילה).
דורויו (doroyu) הוא מוטל הממוקם בלב ההרים, בין אתרי הטבע אויסוקיו וקוארגג'יגוקו. קסם למי שמחפש שלווה והתרגעות (וגם המחיר נחמד, החל מ-580 שקלים ללילה לחדר).
במרץ השנה השיקה אל-על קו ישיר לטוקיו, המאפשר להגיע למדינה הרחוקה הזו תוך 11 שעות. אם כבר נסעתם עד לשם – עשו לעצמכם טובה ופתחו את הראש לחוויה של יפן אחרת ורחבה יותר מהטירוף של טוקיו.
*הכתבת הייתה אורחת של אל על ולשכת התיירות היפנית