ביג אין ג'פאן: חופשה משפחתית במדינה מעולם אחר
הרחובות העמוסים של טוקיו, המקדשים של אוסקה, הקולינריה המשוגעת והמקומיים עם תודעת השירות הגבוהה שיש רק כאן – יפן היא כנראה היעד הכי מרגש ומיוחד שאתם יכולים לבקר בו בעולם. לאחרונה היא נפתחה מחדש לתיירים ואתם חייבים לנחות כאן
חדשות טובות לחובבי הסושי, האסתטיקה והרכבות המהירות: אחרי יותר משנתיים של סגירת גבולות,יפן נפתחה מחדש לתיירים מ-98 מדינות, כולל ישראל. עם זאת, המשימה לא פשוטה:תיירים נדרשים להציג ויזה כדי להיכנסאליה, חייבים להציג ביטוח פרטי המכסה הוצאות רפואיות הקשורות לקורונה,להיכנס למדינה בתיאום עםמפעיל מוכר (טיול מאורגן) וללבוש מסכותבתחבורההציבורית. בנוסף, ממשלת יפן מגבילה את כניסות המבקרים היומיות ל-20,000, וטרם ברור מתי יהיו הקלות בעניין הזה (ניתן להתעדכן בהנחיותהמלאות והרשמיותכאן).
יחד עם זאת, החדשות הגדולות הן, שקצת לפני המגיפה, הקדחת האולימפית עוררה טירוף של התפתחות בטוקיו והוסיפה שלל מלונות, מסעדות, ברים ובתי קפה חדשים ויש עוד מקומות שמתוכננים להיפתח בחודשים הקרובים. כך שמעולם לא היה זמן מרגש יותר לבקר בבירת יפן. גםמבקרים חוזרים ימצאותגליות חדשותבארץ השמש העולה.
רגע לפני שנפרט על מסלול משפחתי מעולההמותאםלמבקריםבהלראשונה, נתחיל מכמה דברים שראוי לדעת וכמה סיבותשישכנעו אתכםלבחור בה כיעד הבא שלכם:
האסתטיקה היפנית
יפן היא מדינה בה צועדים ברחובות מצוחצחים בלי פח אחד באופק, וכשנכנסים לשירותים ציבוריים הם נראים כמו תחנת חלל אחרי ניקיון פסחאוסט צילום לפרסומת של שאנל.אחרי כמה ימים ביפןהחלטנו שלכל היפניות יש מיקי בוגנים פרטיכיכולן נראות כמו דיילות בסופר-פארם. ושלא תטעו, גם הגברים מגונדרים ובגלל שהם מסתובבים בקבוצות הם נראים כמו להקת בנים בדרך לאירוויזיון,וזהכולל תיקי צד בעיצוב שריגש אותנו מגדרית.
האיש שלי הסתובב שם כועס אחרי שהבין שאין ביפן אף בגד במידה שלו, מה לעשות לא כולם מצליחים להתחבר לאומה שהאקסטרה לארג' שלה זה סוג של מדיום. הוא התהלך ותהה מה עם הגברים המלאים של יפן, הם לא מתלבשים? ובכן, עניתי לו: למלאים של יפן אין ברירה אז הם לובשים רק תחתונים, ככה התחילה מורשת הסומו.
פריחת הדובדבן
לפני שנסענו ליפן לראשונה, חקרנו רבות וכולםאמרו לנו את מה שיגידו גם לכם: אתם חייבים לנסוע בזמן פריחת הדובדבן. אמרנו סבבה רק שעם כל הכבוד לדובדבן אנחנו מכוונים לחופשת פסח כי זה מה שמסתדר עם הילדות. והופ חופשת פסח יצאה בול על פריחת הדובדבןמה שהוכיח שהיקום הוא ורוד.
אניכמובןלא מזלזלת בדובדבן, זה פשוט שאנחנוגרים בביתמוקף שדות עם פריחה לא רעה בכלל, אז במחשבה שנייה אני בהחלט מזלזלת בדובדבן, ובדיעבד הייתי בוחרת בתאריכים אחרים כי בשורה התחתונה יצא שבעיקר צפינו בפריחת התיירים.ומדובר בטריליון תיירים. אז מי מכם שפחות אוהב צפיפות, כדאי לו לקחת את זה בחשבון.
דרך אגב, חודש אחרי זה נסענו למרוקו לראות את פריחת השִׁיבָּה. היהלא פחותמתרגש.
תודעת השירות
היפנים הם אנשי שירות, אנשי צדק וענווה, אנשי מוסר עבודהוכל בקשה שלכם תענה באופן מיידי וייסודי עם חיוך וגם קידה. נדהמנו לראות את הכבוד שלהם ללקוחות והאחד לשני כתפיסת עולם. ומדובר בתפיסת עולם לפיה כשהרכבת עוזבת את התחנה, הסדרן שנותר על הרציף קד לה קידה.
מדהים לחשוב שאותם אנשיםמתפזריםבסוף היוםבין מכונות משחק ומנסים לשלוף מהן כל מיני דברים מוזריםולא קשורים,החל מבובות פרווה דרך קוביות טופו ועד לצמיגים של משאית.
התחבורה הציבורית האלוהית
בזמנם החופשי ובדרכם לעבודה, היפנים נעים ברכבות שיוצאות ומגיעות לכל מקום באי שלהם עם התעלמות מוחלטת מתנאי השטח, כי טופוגרפיה זה לחלשים. אחרי שנסעתי פה בזוויות בלתי אפשריות, אני משוכנעת יותר מתמיד שאפשר לסלול רכבת ישירה ממצפה רמון למטולה.מירב מיכאלי לתשומת ליבך.
ומה יהיה עם השינקאנסן? שזה כאילו רכבת אבל זה בעצם מטוס על מסילה,וזה מרווחנוח ומהיר כמו טילבליסטיוייתכן שזו הסיבה שכל כרטיס עולה כמו שיגור פרטי לירח.אבלאל דאגה, לפשוטי העם ולאלה עם היגיון יש פה את ה-JR ואת ה-subway וגם את ה-Metro, שלוש מערכות עצמאיות עם כרטיסים שונים שרקכדי להבחין ביניהן תאלצו לגור ביפן איזה שנתיים-שלוש.עד אזתוכלו להיוועץ במקומיים שתמיד יודעיםלומר לך בדיוק לאן ללכת ובאיזה שעה,כי יש מצב שיש אצלם"תחבורה ציבורית"כמקצוע חובה בבגרות.
וקלטו את זה: הרכבות יוצאות פה על הדקה, איזה דקה? על השנייה, אחרת מנכ"ל הרכבת נדרש להתפטר. בחיי, גם את זה הבנות שלחו לי בלינק.
וזה עוד לפני שסיפרתי לכם עלהאוטובוסים: בכלתחנה,גם אלהאי שם באמצע ההר,כתובשהאוטובוס יגיע ב8:36 והוא אכן מגיע. איךזה? יש לו מסלול של שעתיים. אין פקקים? אין רמזור ארוך? אין סבתא איטית או לטאה נדירה שחוצה את הכביש בפתאומיות? מה זה, מה אתם יפנים?!
טיפ חשוב בנוגע לתחבורה הציבורית:גם פה ישה-Rush Hour בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים,ואז יש תור של130 מיליון יפניםבתחנה, ותאמינו ליהבנואת זה בדרך הקשה, ודווקא ביום שתכננו לעשות פלאש מוב ברכבת.מדובר בצפיפות שאנחנו לא מכירים. נתב"ג זה קייטנה.
המלונות המיוחדים והמרהיבים
קחו בחשבון שמלונות טובים ביפן יקרים כמו בתל אביב. מצד שני, גם פה בכל עיר יש מבחר ענק של אפשרויות מותאמות לכל כיס.יש פה מלונות נושא ומלונות בסגנון מסורתי ויש מערביים ויש עיצובים מושפעי מזרח, וכמובן שיש גם קפסולות בגודל של ארון קבורה.
אני למשלהחלטתי להזמין מלונותבצנטרום של הפיילה, ככה בשביל שהבנות יהיו מבסוטיות,ולכן המחירים היו בהתאם. רוב הפעמים זה היה שווה את זה חוץ מהפעם שתיאמתי מלון נהדר בטוקיו, וראיתי באתר את המשפט: "נותרורק חדרים קטנים",וחשבתי לעצמימה כבר יכול להיות. אז אני אגיד לכם מה יכול להיות – סיוט. זה מה שיכול להיות, כי "קטן" ביפנית זה אקסטרה אקסטרה סמול. טוב,בכל זאת מדובר באומה שלאנשיםדקיקים ובריאים מידי.חדר קטן ביפניתיותר קטן מחדרבצוללתצבאית, אזיצא שחמישה ימיםזזנו מצד לצדבצעדי רדיפה.
פארקי שעשועים של יפן
ברור שיש להםדיסני,וכמובן שהלכנו (כך יצא שהיינו בכל פארקי דיסני בעולם.יום שלם תיזזנו כמו טירונים ביום סיירות.
כדאי לדעת שיש להם פה אתDisneyseaולמיטבהבנתי הוא ייחודי רק ליפן.ניסיתי לשווקאותולבנותשליוהן לא רצו. כמובן שבסוף היום בעודי מלטפת את שברי המאמץ הן זימרו מעלי במקהלה: חבל שלא הלכנו לפארק השני.
כמובן שיש פארקים נוספים גם באוסקה ובנארה. חיפוש זריז בגוגל יחשוף את כל האפשרויות בהתאם למסלול שלכם.דרך אגב, אם היפנים נחמדים סתם ככה ברחוב, דמיינו את הנחמדות בתוך דיסני – כשזה חלק מהמקצוע. זה כמו מעבדה לדובוני אכפת לי. למות מקנאה.
האוכל ביפן
קודם כל זו המדינה שהביאה לעולם את הסושי, שזה כידוע מאכל האלים והם עושים אותו מעולה בכל פינה אפילו בסבן-אילבן.
אבל זה הרבה מעבר כייש פה הכול מהכול, ואז עוד קצת וזה תמיד אסתטי בצורה מעוררת השראה.במקרה שלנוהנסיעה ליפן הייתהמסע קולינרי,והבנות שלי ארגנו מסלול מרתק שעבר מ"משהו מגניב שהן חייבות לאכול" ל"מסעדת קונספט מטורפת שחייב לנסות".התוצאה: ארבע קילו יותר.
יש פה בתי קפה נושאיים בכל פינת רחוב. אם תהיתם, אז מגישים בהם בעיקר צבעי מאכל, והאיש שלי עד עכשיו טוען שחסר שם בית קפה עם קונספט של טעים. ראו מטה הרחבה לגבי קפה המפלצות, אליס בארץ הפלאות, בית האסירים ומפעל הרובוטים.
ומה עם המחירים?
אז נכון, הסברה העיקשת טוענתשיפן יקרהמאוד,יש שאומרים שהיא יותר יקרה ממנהטן. אז אני שמחה לדווח מניסיון אישי שזה ממש לא נכון, כי יפן יקרה בדיוק כמו מנהטן. מצד שני, שזה לא יטריד אתכם, כי היא יותר זולה מתל אביב באוגוסטולפחות ליפנים יש תירוץ כי לא קל לתחזק את כל הפרפקציוניזם הזה.
לזכותה של תל אביב אציין שהיא זולה יותר במחירי הפירות, כי ביפן מוכרים פירות במאות שקלים.וכשאני אומרתפירות,אני מתכוונת לפרי. אחד. עטוף טוב טוב בפצפציםמשל היה אתרוג מקורי מהסוכה של אהרון הכהן. הבנות שלי היו המומותמהמחירשל מנגו בודד, אז הן בדקו באינטרנט ושלחו לי לינק עם כתבה על איזה יפני שקנה אבטיח במיליון ין. אבטיח. אחד. במיליון. מה לעזאזל הוא עשה עם האבטיח הזה שאלתי אותן, לא כתוב, הן ענו לי, אבל יש מצב שהוא אכל ובכה.
שבועיים וחצי - כך נראה המסלול שלנו ביפן:
1. אוסקה - 3 לילות | (לפירוט המלא על אוסקה)
2. קויה סאןKoyasan - לילה |(לפירוט המלא על קויה סאן)
3. קיוטו - 4 לילות |(לפירוט המלא על קיוטו)
4. האקונה Hakone- 3 לילות |(לפירוט המלא על האקונה)
5. טוקיו - 5 לילות |(לפירוט המלא על טוקיה)
1. אוסקה
ההחלטה להתחיל מאוסקההייתה מכוונת והתגלתה כגאונית בדיעבד, כך שלטעמי לאנכון להתחיל בטוקיו. מצד שני, נכוןמאודלסיים עם טוקיואבל עוד נגיע לזה.
מלון מומלץ:Namba Oriental. שילמנו מחיר מעט יקר לשני חדרים, אבל המיקום מעולהממש בלבהמדרחוב, החדרים ענקיים, ארוחת בוקר סבבה פלוס.
מה ראינו באוסקה?
את טירת אוסקה, חובה. אמנם משוחזרת אבל יפהפייה, בנויה בבולדרים, מוקפת חפיר מרשים וגנים רחבי ידיים. אפשר להיכנס לסיור ולעלות לקומה העליונה לתצפית של 360 מעלות על אוסקה. הבנות החליטו שזה מיותר ואני שמחתי.
אתרים נוספים לביקור:Shitennojiמקדש חמש הקומות,Keitakuen Garden -גן יפני מהמם, רובעTsutenkaku, שוק הרחוב ב-Shinsaibashi,אומדה סקיי בילדינג, אולפני יוניברסל והאקווריום. אנחנו בעיקרהסתובבנו ברחובות של העיר ונהננו מהאווירה הכללית ואכלנו כל מה שנראה שונה או טעים או סתם מוזר, כולל עוגת הגבינה האינסטגרמית והמפורסמת והבלתי טעימה בעליל(Rikuro-ojisan no mise).
כשהיינו מוכנים לנקודה השנייה במסלול שלנו,שלחנו את המזוודות לקיוטו(הנקודה השלישית)ועלינו עם ציוד לילה לקויה סאן. מהלך מבריק, ממליצה לאמץ.
2. קויה סאן (Koyasan)
הנסיעה לקויה סאןהייתה בעיקר כדי לבקר וללוןבמקדשJOKIIN. קיבלנו חדר משפחתי מקסים וחוויה ייחודית.
לפני חווית המקדש אציין שהנסיעה לקויה סאן הייתהמרתקתבפני עצמה: זה התחיל ברכבתשעוברת באזורים כפריים וסוף סוף רואים בתים מסורתיים ובנייה ייחודית.אחרי החלפתרכבת בהאשימוטו,עוליםלקו מיוחד שנוסע עד קויאה סאן בדרך הרריתיפהפייה.את החלק האחרון לכפר הגבוה הזה, עושים ברכבל/פניקולר שממשיך עוד 900 מטר לראש ההר בזווית מטרידה,משם לאוטובוס פנימי שעולה עוד קצת.והכל במחיר של הכרטיס.
בקויה סאן יש 117 מקדשים בודהיסטים ושלווה בלתי רגילה. יש סניף של אוניברסיטת יפן שמאפשרת לנזירים הצעירים ללמוד במקביל להתמסרות שלהם לבודהיזם. אכלנו במקדש ארוחת ערב שהם קראו לה צמחונית, אמרנו יאללה יום וחצי נשרוד בלי בשר,ואזגילינו שבאוצר מיליםהיפניחסרה המילה טבעוני, כי גם ביצים דגים וגבינות לא היו שם. קיצר, טופו ואורזאבל איזו הגשה.
כחלק מהחוויה ניתן להצטרף לתפילת בוקר עם הנזירים(6 וחצי)וארוחת בוקר משותפת לכל אורחי המקדש בשעה(7 וחצי). כמובן שרק אני קמתי כי המתבגרות גדלות בשינה אזאסורלהפריעלהן,ואבא שלהן היהתשושמרעב.
בבוקר סיירנו בכפר היפהפה, נכנסנו לבית הקברות Okunoin Cemeteryהעתיקוהמרשים,שנבנהבין עצים בני מאות שנים. הגענו עד למקדש Oku-no-Inשנחשב לאחד העתיקים באזור.ביציאהמהמקדשמצאנו מסעדה קטנהבשם: Teishaba, עם שתינשים מקומיותותיקות שהכינו לנואת האורזהמוקפץ הכי זול והכי טעים שאכלנו בחיים.
3. קיוטו
התורים ברכבתלקיוטוהיואיומים וככה נחשפנו ל-rush hourהיפני.בקיוטובחרנו במלוןHotel Nikko Princess, שני חדרים כולל ארוחת בוקר עלו כמו בארץ או בערים מרכזיות בארה"ב למלונות בדירוג הזה. וגם פה החדרים מרווחים מאוד והמלון מערבי לגמרי.
מה עשינו בקיוטו?
הגענו אחר הצוהריים ולכן עצרנו בסופר הענק שבקומה התחתונה של תחנת הרכבתהמרכזית,לצפות מקרוב במלונים שעולים 800 ש"ח ליחידה, ובשעה 8 בערב עלינו לקומה העליונה לצפות במופע האורות על המדרגות.
מבחינת אתרים בעיר: Kiyomizudera, Ginkakuji, Yasaka Shrine, Heian Shrine and Nanzenji. לא חובה בעיני – Philosopher's Path.
יום שלם הקדשנו לאזורArashiyama: Tenryuji Temple, the bamboo groves and the monkey park.מומלץלעשותאת האזורעם אופניים אם מזג האוויר מתאים. חייבת לציין ש"יער הבמבוקים"הידוע,הואדוגמא מעולה לנקודה שהאינסטגרם עשה לה יחסי ציבור נטולי פרופורציות.
מסעדות שאהבנו בקיוטו
בעלים יפני שהביא טוויסט איטלקי: Goichi Pizza.
יפני, מזון מהיר זול בטירוף וטעים: Nakau Karasuma Takatsuji.
באמצע דרך הפילוסופיה, המשעממת למות, מצאנו קפה עם עוגות לפנים, כי השף צרפתי: Philosophy Café.
4. האקונה Hakone
את המעבר הזה עשינו ברכת המהירהשינקאנסן, שעתיים במהירות טיל. ארבעה כרטיסים עלו לנו 500 דולר. האקונה מקבלת מקום ראשון בדירוג המשפחתי שלנו הרבה בזכות שני הלילות שעשינו ב-Fukuzumiroבחדר יפני מסורתי עם אונסן פרטי בחדר. אמנםעלות יקרהללילהאבלהמקום עצמו מדהיםשונה ומיוחד.
מה עשינו בהאקונה?
קנינו מעבר חופשי ל-3 ימים כי הכי השתלם. יצא כ-5,000 ין לארבעתנו (50 דולר). זה לוקח אתכם במסלול המקיף של הגזרה: אזור הררי קסום, שהוא חלק מהפרק הלאומי של הר פוג'י. את המסלול עושים בעזרת כלי תחבורה שונים: רכבת, פוניקולר או רכבת הררית (60 מעלות), רכבל, ספינה ואוטובוס.
והנה משהו שהלוואי והיו אומרים לי קודם: תעשו לעצמכם טובה, תבררו מה כיוון המסלול המועדף על התיירים ותעשו בדיוק את הכיוון ההפוך. במקרה שלנו זה היה סיוט צפוף ומתמשך בסיבובים חדים. נפלנו על יום גיהנום, ועדיין זה מתובל בהפוגות סופר פוטוגניות ששוות את המאמץ. לא לשכוח לעצור בגורה ולהגיע לגני גורה המטופחים עםהמזרקההיפה.
ברכבל נוסעים מעל הר געש,כך שניתן לראות את הפעילות הוולקנית, את העשן הלבן הסמיך וכמובן את ריח הביצים הסרוחות או גופרית, מה שתעדיפו. יש תחנת עצירה למי שרוצה להריח מקרוב. ביום יפה רואים את הר הפוג'י גם מהספינה (על אגם יאשי) וגם מהרכבל.
אני ממליצה בחוםלהיכנס למוזיאון הפתוח לאיזה חצי שעה, יש שם יצירות המשתלבות בסינרגיה חביבה עם הטבע. יש לו עלות כניסה נפרדת של 1,200 ין אם אני זוכרת נכון, ויש הנחה למי שקנה את free pass.
ועוד דבר: בהמלצת חברים שילבנו ביקור במוזיאון הנסיך הקטן, היחיד מסוגו בעולם, וזה סוכם כהפתעה מרעננת. תלכו, רק תזכירו לעצמכם ולילדים את הסיפור קודם.
מסעדות שוות בגזרה
ראשונה מכולן :808 Monsmare. למעשה היא המסעדה שהכי ניהננו בה בטיול הזה, יכול להיות שזה בגלל שהבנות היו עייפותאז יצאתי רק עם האיש שלי, אין לדעת.
עוד מקום טוב באותו כפר, בר יפני: Horumon Genya, מגישים בו בשר מעולה שאתם מבשלים לעצמכם בשולחן.
מסעדה מערבית מתוקתקת נוספת על שפת האגם: La Terrazza.
5. טוקיו
מהאקונה לטוקיולקחנו רכבת של פשוטי עם בעלות שפויה של1900 ין לאדם, והופ יצאה לנו רכבת אקספרס, שעה ועשרים.בטוקיו בחרנובמלון:Hotel Gracery Shinjuku,בעיקר בגלל המיקום (הבנות: "קחי אותנו לשיבויה או שינג'וקו שיהיה לנו מעניין"),שילמנו 2,200 דולר לשני חדריםל-5 לילות וזה היההכי זול בכל הטיול. סיפרתי לכם מה היה בפתיח שלהכתבה. עדיין מתאוששים.
כדאי לדעת שבטוקיו יש Uber, רק לתשומת ליבכם זה יותר יקר ממוניות. רוב החנויות נותנות קבלות פטורות ממכס עם הצגת דרכון שיאפשרו לקבל החזר בשדה. לא ניסיתי. לא בנויה לתורים.
מה עשינו בטוקיו?
בעיקר עלינו ארבע קילו. המלון כאמור היה בלב שינג'וקו, אזור המסחר והבילוי הלילי של העיר, רחובות שתי וערב עם טריליון חנויות, שלטי ענק מנצנצים וגורדי שחקים, מרכזי קניות ענקיים, חנויות מוזלות למוצרי אלקטרוניקה, הכול מהכול נמצא כאן ובשפע.
יש תצפית בבנייני Tokyo Metropolitan Government, גובה של 243 מטר, תצפית חינמית בקומה 45.
אזור Kabukicho בתוך שינג'וקו עוד יותר עמוס במסעדות, ברים, היכלי מכונות פצ'ינקו ועוד חנויות, ואחרי שלושה ימים קלטנו שזה גם אזור החלונות האדומים של העיר. עוד נקודה בשינג'וקו היא Omoide Yokocho, מקבץ של סמטאות קטנות וצרות פתאום באמצע כל הטירוף.
וגם הסמטאות הצפופות של Golden guy, מה שהיה בעבר מקבץ מבנים מיניאטוריים של בתי בושת קטנטנים והפך לסדרה של ברים עם גג 8 איש בחדרון. קטע מהמם. תחנת שינג'וקו היא אטרקציה בעצמה, היא נחשבת לעמוסה ביותר בטוקיו Shinjuku Station.
מה עוד? כמובן שיום שלם הוקדש לדיסני. אמרנו שלא נלך בימים של הסופ"ש כי יהיה מפוצץ, אז נלך בחמישי. ואכן לא היה מפוצץ, כי אם מפוצץטורבו.
מבחינת מחירים; 7,400 ין למבוגר 6,400 לנוער, הכי זול שהיה לנו מכל הדיסנים בעולם. והכי שעשע אותי זה שקנינו כרטיסים ב-seven eleven מתחת למלון.
יש קו ישיר של JR, רבע שעה נסיעה מתחנת טוקיו, או אוטובוס מאסף, 1,000 ין לאדם. בדרך חזרה סבלנו מרגליים שבורות אז לקחנו מונית, אמרנו מקסימום יצא מחיר מופקע אז מוכרים ילדה אחת ביד 2 כדי לממן. בסוף יצא 9,000 ין, לא היסטרי ביחס למרחק ובכל מקרה הבנות הלכו לישון בלי ארוחת ערב כדי שנאזן את הארנק. סתם, לא באמת, הן בלעו חצי מטוקיו כיאה לשתי מתבגרות שרעבות כל הזמן.
יום נוסף הוקדש לאי המלכותי אודאיבה:נסענו לתחנת שינבאשו ומשם לקחנו את המונו-רייל, רכבת עילית שחצתה את גשר הענן המרהיב, כל הדרך נוף נהדר של המפרץ והעיר. בגדול האי עצמו נהדר, מלא בניינים עם ארכיטקטורה מרתקת וקניונים מגניבים ששווה לראות את העיצוב שלהם. לי היה מפגש מרגש עם רובוטריק בגודל טבעי. כמי שהיה לה בגיל 9 קראש רציני על אופטימוס פריים, התעלפתי מהתרגשות.
כמובן שהלכנו למוזיאון הדיגיטלי, TeamLab או כמו שהבנות שלי קראו לו: הסיבה המרכזית שהסכמנו לבוא איתך ליפן. קניתי 4 כרטיסים ברשת, מייל עם לינק לכרטיסים עצמם הגיע לילה קודם כיאה לאופרציה סודית בקטע מוזר. אם לא היו לי שתי בנות נוער חובבות יקיצה טבעית אז אולי היינו מגיעים לשם בשעה סבירה, רק שלצערי הגענו ב12 ורבע ולכן עמדנו כ-45 דקות בתורבשמש.
המוזיאון פרוס על 2 קומות של מסדרונות רחבים וחללים בגדלים שונים עם קירות שחורים שמקרינים עליהם טבע, צורות וצבעים משגעים,רק שבפנים יש תורים נוספים של 45 דקות למייצגים ספציפיים, כאילו לא עמדתם מספיק קודם.
טיפ של בדיעבד: להגיע או בשעה 9 או בשעה 3. תלבשו בגדים בהירים, התור היחיד שכדאי לעמוד בו הוא לשדה של המנורות, כל השאר מיותר. אם אתם עם ילדים קטנים, לא לפספס את הקומה השנייה יש שם אזור אתלטי.
אם אתם זוג בלי ילדים ממליצה לשקול לעשות לילה ב: Oedo Onsen.
ביום הרביעי עשינו את אחד מהסיורים החינמיים שמודרכים על ידי מקומיים (כמקובל היום בערים שונות בעולם). תיאמתי דרך Tokyo localized לילה קודם בפייסבוק. פגשנו מדריכה מקומית מקסימה, שהובילה אותנו כשעתיים וחצי בנקודות שונות באזור הרג׳וקו, מרכזה של אופנת הרחוב היפנית.
ביקרנו בפארק שינג'וקו גוין (Shinjuku Gyoen), אחד הפארקים היפים בעיר, הכולל גם גן אנגלי וצרפתי, וכן 1,500 עצי דובדבן. נכנסנו למקדש המרכזי וסוף סוף קיבלנו הסבר על המנהגים המסורתיים של היפנים כשהם מבקרים במקדשים. מרתק.
משם צעדנו ללב הפועם של הרג׳וקו ברחוב טקשיטה, ממש ביציאה מתחנת הרג׳וקו. זהו מדרחוב קטן צבעוני ומתוק במיוחד, מלא בחנויות בגדים ואקססוריז, ובדוכני אוכל שמוכרים מגוון קינוחים צבעוניים ומתוקים וחנויות ממתקים (לא לפספס את Totti candy factory shop). אכלנו שם קרפים עמוסים בפירות וקצפות, גלידות, צמר גפן מתוק ומה לא. הקטנה שלי קנתה מלא בגדים שהיא לא תלבש לעולם חוץ מבפורים. פחות מומלץ לבקר בימי ראשון, אז הוא הופך לעמוס במיוחד. טיפ חשוב: להיכנס לרחובות הצדדיים. הגזרה רחבה הרבה יותר מרחוב טקשיטה ולפעמים הרבה יותר מעניינת.
היום האחרון הוקדש לביקור ברובע העתיק אסאקוסה על רחובותיו הצרים והחביבים סביב מקדש סאנסוג'י Sensoji Temple: מקדש בודהיסטי שנבנה במאה ה-7 לספירה, מה שהופך אותו למקדש העתיק ביותר ביפן. זה המקום להגיע אליו ולדמיין איך טוקיו נראתה מזמן מזמן. יש מלא חנויות מסורתיות, בניינים נמוכים, סמטאות צרות והמקדש בהחלט בין היפים שראינו. שער הכניסה Kaminarimon, נבנה לפני יותר מאלף שנה. כבוד.
את הערב בילינו בשיבוייה, תפסנו שולחן חלון בבית הקפה Hoshino Coffee, וצפינו במעבר החציההכי מפורסם והכי עמוס בעולם למשךשעה שלמה. אי אפשר שלא להתלהב מלראות 3,000 איש חוצים כביש מחמישה כיוונים שונים במקביל. וזה עוד יותר מגניבכשלועסיםפנקייקבמקביל.
מה אכלנו בטוקיו?
לגבי אוכל בטוקיו,שתי מילים לי בשבילכם חברים,שימו אותם במנוע חיפוש ותודו לי אחר כך: yakiniku ו-Kushikatsu. אין בעד מה.
להלן כמה מבתי הקפה הנושאיים שהיינו בהם ושילמנו מחירים הזויים על דוגמיות של מזון:
הזוכה הגדול עם העיצוב הכי צבעוני ומרשים, ממש סניף של דיסני :Kawaii monster cafe. רק שהתפריט דל למדי ומתאים לחובבי צבעי מאכל.
מקום שני בציון צמוד, בחוויה הכי מוזרה ומדליקה לארוחת ערב: lock out, הבנות עפו על זה, אכלנו בתוך תא מאסר שהובלנו אליו באזיקים ויש להם תפריט שתייה של משוגעים. כל שעה עגולה יש טיפול בפחד על ידי ליצנים רצחניים שקופצים עליך בעודךלועס.
פחות מרשים אך עדיין כייפי: Allice, אליסבארץ הפלאות,בלי הרבה רוח וצלצולים אבל האוכל בו היה הכי סביר. המלצרית שרה לנו בזמן שהיא ערבבה את הסלט בשולחן, עבדה כל כך קשה על שלוש חתיכות של חסה. חמודה.
דבר אחד שלא הספקנו לאכול זה את הפיצה עם הכוכב מישלן PST Roppongi, אז מי שמצליח שיעדכן אם טעים.
שלושה טיפים לסיום
- תנועה עם מזוודות: מאחר וביקור איכותי ביפן אומר מעבר מעיר לעיר מצד אחד של האי לצד השני, יש פה שירות משלוח מזוודות ללוקיישן הבא שלכם כדי שלא תיגררו איתן בתחבורה הציבורית וזהלא פחות מגאוני. גם המחיר הוגן (תלוי בגודל) וצוות המלון מסייע במילוי הטפסים והזמנת השירות. יש לקחת בחשבון שהציוד מגיע ליעד רק ביום למחרת.
- גוגל מפות לא תמיד מעודכן. מוזיאון בשיפוץ היה רשום כפתוח ותחנות אוטובוס צפופות מתערבבות אחת עם השנייה.
- תקפידו לא ליהנות ובטח לא להתרגל לאסלות היפניות, אחרת יהיה לכם קשהלחזור לאסלה ישראלית לא מחוממת וללא ציוצי ציפורים ברקע.