אתר התיירות ומדריכי הטיולים הפופולרי Fodor's, חזר עם הרשימה שלו ליעדי טיול שלא כדאי לנסוע אליהם. זאת לאחר הפסקה של שלוש שנים בעקבות הקורונה, שבעקבותיה נכנסו לרשימה גם יעדים שאולי לא היינו מצפים לראות בה.
ב-Fodor's מסבירים כי רשימת ה"No List", לא נועדה לביקורת על היעדים, אלא כהזדמנות לחשוב על ההשפעה שיש לתיירות על המקומות האלה, ועל הצורך לתת להם הזדמנות להתבסס מחדש. חשוב לציין, שמטרת הרשימה היא לא למנוע הגעה ליעדים השונים, אלא לחשוב פעם נוספת האם לבקר בהם או לחכות.
רשימת 10 היעדים חולקה לשלוש קטגוריות: אטרקציות טבעיות שצריכות קצת זמן להתחדש, מוקדים תרבותיים שאין להם משאבים לתמוך בהמונים ויעדים שנמצאים במשבר מים.
יעדי טבע שצריכים להחלים
קו החוף של צרפת והפארק הלאומי קלנקס
צרפת חווה בשנים האחרונות פגיעה קשה בחופים שלה, בגלל שתיירים רבים מגיעים לאזורים אלה ויוצרים מפולות סלעים ששוחקות את האדמה. אטרטה (Étretat) בחבל נורמנדי נאלצה לסגור את המתקן לטיפול בשפכים בשנה שעברה, משום שלא יכלה להתמודד עם כמות המבקרים, שהייתה פי שלושה מאוכלוסיית תושביה. במרסיי, הפארק הלאומי קאלאנק (Calanques) החליט להטיל מכסה של 400 מבקרים, ופתח מערכת הזמנות מכיוון שלא היו לו את האפשרות להכיל השירותים הנכונים לכל ההמונים.
>> לא משהו בכלל: 9 הערים הכי אוברייטד בעולם
>> ראו הוזהרתם: 5 המדינות שבהן הסיכוי הגבוה ביותר שיעקצו אתכם
>> איטליה: "אין שום דבר רע בלהיות עירומה, אבל זה לא הזמן או המקום"
אגם טאהו, קליפורניה
אגם טאהו תמיד היה אטרקציה פופולרית, אבל בעקבות המגפה הוא הפך לקורבן של ההגירה הגדולה. אנשים רבים עברו לגור באזור והחליטו להפוך את בית הנופש שלהם למגורי קבע. זה הוביל להגברת התנועה לאורך האגם והפך את השבילים והחופים לעמוסים עוד יותר.
החשש הגדול ביותר הוא נזקי הזיהום לאגם כתוצאה מפליטת האבק וזיהום הסירות, אשר משנים את צבעו הכחול האייקוני. העיירה עוסקת גם במציאת פתרון למזעור מספר הרכבים על הכביש באזור, אז אם תחליטו ללכת, שקלו לשכור אופניים או להשתמש בשירות ההסעות החינמית.
אנטארקטיקה
לא הייתם חושבים על אנטארקטיקה כעל שופעת תיירים רבים. הסכמים שונים מגבילים את מספר התיירים ואת האזור שבו מותר להם לבקר. מכיוון שאנטארקטיקה היא אחד המקומות הפגיעים ביותר לשינויי אקלים, טביעת הרגל התיירותית הקטנה הזו השפיעה על האזור שכבר היה תחת איום.
חצי האי רשם כמה מעליות הטמפרטורות המהירות ביותר, ואת הירידה הגדולה ביותר של חיות הבר בהיסטוריה. שלבו את זה עם הפחמן השחור שנפלט מספינות ומטוסים כדי להגיע לשם, מה שגורם לשלג להימס מהר יותר ולהשחיר. Fodor's ממליץ שאם בכל זאת תחליטו ללכת, בחרו מפעיל שמודע להשפעה הסביבתית שלו ומוצא דרכים להגביל את טביעת הרגל.
יעדים שיוצפו בתיירים
הנקודות החמות של איטליה
מערכת התעלות של ונציה, המורכבת מ-150 תעלות, היא הקסם הגדול ביותר של העיר ואחת הסיבות לכך שתיירים מגיעים לעיר הצפה הרומנטית הזו. מכיוון שהעיר מוקפת במים, היא חשופה לשיטפונות, במיוחד כשמפלסי הים עולים עקב שינויי אקלים. ננקטים צעדים לשמירה על המערכת האקולוגית של הלגונה, כמו אי מתן אפשרות לספינות שייט גדולות להיכנס למרכז ההיסטורי, ובקרוב ייכנסו לתוקפם דמי כניסה כדי להרתיע תיירות המונית של טיולי יום.
גם חוף אמלפי אינו זר להמונים. העיר הציגה לאחרונה מערכת חדשה ללוחיות רישוי מורשות במהלך עונת השיא שלה כדי להפחית את עומסי התנועה. אנשים עם לוחיות אי-זוגיות או זוגיות יכולים לנהוג רק בימים מסוימים, מה שמגביל את המכוניות בכבישים.
קורנוול, אנגליה
חופי קורנוול (Cornwall) הם אחת האטרקציות הטובות ביותר במחוז האנגלי הזה, אבל רשויות התיירות של קורנוול החלו להרים דגלים אדומים על תיירות היתר שלה לפני ארבע שנים, כשהחליטו להפסיק לקדם את קו החוף שלה בחוברות ובקמפיינים מקוונים. זה אפילו הרחיק לכת עד לכך שהרשויות המקומיות ממש ביקשו להתרחק מהחופים.
מלבד החופים המאוכלסים יתר על המידה, התושבים אומרים שלאזור אין תשתית לתמוך במספר ההמונים, עם כבישים צרים, חניה מוגבלת ועודפי זיהום ואשפה. מקומות הלינה אפילו מגבילים את מספר הימים שהם מאפשרים לתיירים ללון אצלם, כדי לשמור על רמות מחירים שפויות מכיוון שהשכרות לטווח קצר מייקרות את המחירים.
אמסטרדם, הולנד
כאשר מספר התיירים באמסטרדם שווה למספר התושבים בכל המדינה, יש צורך באסטרטגיה כדי להבטיח שההמונים לא יהיו כל כך מבודדים לאזור אחד. לכן מועצת התיירות של הולנד התאימה מחדש את קמפיין השיווק שלה והתמקדה בקידום אזורים שונים ופילוח תיירים לזמנים שונים.
צעדים קטנים ננקטו כדי להפחית קהל והתנהגות לא מסודרת, כמו הזזת אופציות צילום פופולריות, איסור על אופני בירה (אטרקציה תיירותית רכובה של תיירים ששותים בירה) והגבלת מספר האנשים המגיעים לנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם.
תאילנד
תאילנד משכה מספר עצום של מבקרים, עם כמעט 40 מיליון תיירים שמגיעים מדי שנה טרום-המגפה, אשר גבו מחיר כבד מציוני הדרך הטבעיים שלה. לשכת התיירות מקווה להתמקד פחות במספר המבקרים ויותר במטיילים ברמה הגבוהה ביותר, והוסיפה אמצעים להגנה על משאביה, כגון סגירת פארקים לאומיים למשך חודש אחד בשנה כדי שאלה יוכלו להתאושש.
המפרץ הפופולרי של מאיה ביי, ראה סגירות קבועות במהלך השנים האחרונות עקב נזקים אקולוגיים של המוני התיירים, בעוד שהאי קו-טאו הטמיע לאחרונה דמי שימוש לתיירים, שנועדו לשימור הטבע במקום.
יעדים הסובלים ממשברי מים
מאווי, הוואי
לאיים לא תמיד יש גישה יעילה למים, וזו הסיבה שמחוז מאווי (Maui) נאלץ להכניס הגבלות על תושבים לשימוש במים לא חיוניים. הגבלות אלו לא נאכפו באתרי הנופש בדרום ובמרכז מאווי, הכוללים בריכות רבות, מדשאות מטופחות ומגרשי גולף.
חלוקה לא אחידה זו של מים בין תושבים לאתרי תיירות הובילה לסכסוכים וטינה, במיוחד מכיוון שיוקר המחיה מוגבר על ידי עלייה בשכירות לטווח קצר. זה גם גורם ליותר תושבים להפוך לחסרי בית, וזו הסיבה שחלק מהמקומיים קראו לתיירים להפסיק להגיע.
פרשת המים של דרום אירופה
קו פרשת המים האירופי עובר באירופה מחצי האי האיברי (מחולק על ידי ספרד ופורטוגל) עד לרוסיה וחשוב לפיזור המים באזורים אלו. מכיוון שחצי הכדור הצפוני חווה את אחת הבצורות הקשות ביותר השנה, הוא ייבש נהרות ועזר ליצור תנאים יבשים שהשפיעו על 65 אחוזים מאירופה.
נהרות הריין והדנובה סבלו ממפלסי מים נמוכים שהשפיעו על הפלגות בנהר, שם נוסעים התלוננו על מסלולי טיולים שונים ועל צורך לנסוע באוטובוסים בין נמלים מסוימים. באזורים אחרים, קיבולת מאגרי המים בספרד היא עד 11 אחוזים; במחוזות צפון איטליה אין מספיק מים לגידול מזון; ואיי יוון מנסים למצוא את האיזון בין דרישות המים של החקלאות והתיירות, שכן הם מסתמכים על יבוא מים.
המערב האמריקאי
אגם מיד (Mead) על גבול אריזונה-נבדה נמצא בלחץ גדול, כשהבצורת משפיעה מאוד על מפלס המים שלו. אריזונה ונבאדה יישמו בשנה הבאה הגבלות מים שכן מפלס המים צפוי להיות פחות מ-320 מטר מעל פני הים בשנה הבאה (רמת מחסור ברמה 2). אם אגם מיד ירד מתחת לגובה 270 מטר, המצב יהפוך לקשה עוד יותר, וזה ישפיע על סכר הובר המייצר הידרואלקטריות, המשרת מיליוני אנשים בקליפורניה, אריזונה ונבאדה.
גם אגם פאוול (Powell) ביוטה ואריזונה מתמודד עם מפלס מים מדולדל. תיירים המבקרים בפארק הלאומי ציון ביוטה משתמשים בכמות מים כפולה מאשר תושב ממוצע בלאס וגאס. כשהמים מתייבשים, מערכות אקולוגיות מדבריות ומשפחות מעוטות הכנסה הן הנפגעות ביותר.