לפני יומיים הושבע נשיאה החדש של ארגנטינה, חאבייר מיליי, ובנאום המרגש שלו לאומה הוא הבטיח "טיפול הלם והחזרה של ארגנטינה לגדולתה". דמותו הצבעונית של מיליי החזירה למדינה הדרום-אמריקנית זרקור שהחל להתעמעם בשנים האחרונות בשל המצב הכלכלי הרעוע ורמות הפשע הגבוהות. אבל ארגנטינה רוצה להראות לעולם שהיא הרבה יותר מעוד מדינה נשכחת, אלא בורג חשוב בין אומות העולם, עם אחת מערי הבירה המתקדמות והיפות ביותר שצופה לעצמה לשוב לזרוח.
עם הבניינים המפוארים שלה, הארכיטקטורה האירופית ותרבות בתי הקפה, אין זה פלא שבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, מכונה "פריז של דרום אמריקה". לעיר יש היסטוריה של מהגרים אירופים שחיפשו הזדמנויות טובות יותר לחיים, עיצבו אותה והעניקו לה גם את המראה שלה וגם את התרבות המיוחדת, עד כדי כך שלפעמים נראה כי היא כלל לא שייכת לעולם הלטיני.
שילוב העולמות בעיר, יחד עם האופי החם של הארגנטינאים הופך את בואנוס איירס לאחת מהבירות התיירותיות ביותר שחצי כדור הארץ הדרומי, עם כ-10 מיליון תיירים בכל שנה. זה הופך את העיר בעלת 3 מיליון התושבים ליעד קוסמופוליטי כשלכל רובע יש את הסביבה שלו ואת הקסם שלו.
העיר המתוירת בדרום אמריקה
ממוקמת על גדות נהר ריו דה לה פלטה, במרכז-מזרח ארגנטינה, העיר האוטונומית בואנוס איירס (CABA) היא אחת מ-24 הישויות הפדרליות ובירת המדינה. היא העיר הגדולה ביותר בארגנטינה, אחד האזורים המאוכלסים ביותר של דרום אמריקה ובין 20 הערים הגדולות בעולם. היא כל כך גדולה שהיא מחולקת ל-48 מחוזות.
העיר בואנוס איירס נוסדה בשנת 1580 על ידי הספרדי חואן דה גארי, אשר כינה אותה ''עיר השילוש הקדוש''. התיישבות קודמת נרשמה בשנת 1536 על ידי מגלה ארצות האיברי, פדרו דה מנדוזה, אך היא לא נחשבה לעיר באותה תקופה.
כאמור, לבואנוס איירס מגיעים כ-10 מיליון תיירים בשנה, ולכן היא גם העיר הכי מתוירת בדרום אמריקה. יש בה את מספר המסעדות המעוטרות הגבוה ביותר ביבשת, ולא פעם היא גם נכנסה לרשימות היעדים הטובים ביותר בעולם לתיירים בין-לאומיים. בכל פינה חושפת העיר מסורות שעברו בירושה ממספר רב של תרבויות, שכיום באות לידי במורשת הגסטרונומית והתרבותית שלה. בנוסף, הפארקים והכיכרות הרחבות, קווי החוף השמורות הופכים את בואנוס איירס לעיר ידידותית ומלאת חיים.
קלאסיקה אירופית: רובע סן ניקולס
סן ניקולס (San Nicolas), שנקרא גם אל סנטרו, המרכז, הוא רובע העסקים של בואנוס איירס שבו נמצאים רוב מבני הממשלה. סן ניקולס הייתה מהשכונות הראשונות בבואנוס איירס ולכן היא עשירה מאוד בהיסטוריה. עובר בלב סן ניקולס הוא הכביש העמוס ביותר של בעיר – Avenida 9 de Julio. זוהי השדרה הרחבה ביותר בעולם, עם 14 נתיבים ורוחב של 140 מטר. כמה נקודות ציון מעניינות שכדאי להבחין בהן בשדרה כוללות את האובליסק (אל אובליסקו), מבנה בגובה 67 מטרים, בית האופרה Teatro Colon, והבניין היפהפה של שגרירות צרפת.
בהמשך בשדרת פלורידה ישנם כמה מבתי הקפה המפורסמים ביותר בבואנוס איירס, וחנויות הבגדים הטובות ביותר בעיר. זהו אחד מאזורי הקניות הטובים בעיר, במיוחד בתוך Galerías Pacífico, מרכז קניות אלגנטי ומיוחד, עם גג הזכוכית שלו שמזכיר את גלריית ויטוריו אמנואלה השני במילאנו.
בצד המערבי של רובע סן ניקולס נמצאת פלאזה לאוואלה היפה, פארק בין שלושה רחובות הממוקם ליד בית המשפט העליון של ארגנטינה. זהו פארק נחמד להירגע בו והוא פחות צפוף משאר הפארקים הגדולים בעיר. הרחבה נשלטת על ידי הפסל המרשים של חואן לאוואלה, גיבור מלחמת העצמאות בארגנטינה, שעל שמו נקראו הפארק והכיכר.
הלב הפוליטי הפועם: רובע מונסראט
רובע המונסראט (Barrio of Montserrat), הידוע גם בשם מיקרוסנטרו (Microcentro) או המרכז הקטן, היא שכונה עשירה מבחינה תרבותית שיושבת במרכז בואנוס איירס. במהלך שנות ה-50, מונטסראט הייתה מקום מועדף על האמנים ועל קהילת הטנגו, בשל דמי השכירות הזולים. נקודת הציון המרכזית של מונטסראט היא פלאזה דה מאיו (Plaza de Mayo), הלב ההיסטורי והפוליטי של העיר.
פלאזה דה מאיו היא האתר העיקרי של הפגנות פוליטיות ואזור מחסה לחסרי בית ומפגינים שלעתים קרובות ישנים כאן בלילה. שניים מציוני הדרך שאסור לפספס כאן הם הארמון הנשיאותי המכונה הבית הוורוד, הקאסה רוסדה (Casa Rosada), והקתדרלה מטרופוליטנה, שראשיתה בתקופה הקולוניאלית המאוחרת.
המקום החם של בואנוס איירס: רובע פלרמו
פאלרמו (Palermo) היא השכונה הגדולה והטרנדית ביותר לתיירים בבואנוס איירס, מלאה במסעדות, בוטיקים, ברים ומועדונים. המחוז מחולק לכמה אזורים קטנים וייחודיים: פלרמו צ'יקו, פאלרמו הוליווד ופלרמו סוהו. פאלרמו הוליווד קיבל את שמו בשל הריכוז של אולפני הפקות טלוויזיה וקולנוע, חלקן מוכרות לקהל הישראלי. תת-שכונה זו היא ביתם של מסעדות ומועדונים מפוארים, ולכן היא די תוססת בלילה. נראה שפאלרמו הוליווד היא החלק של העיר שאף פעם לא ישן, במיוחד לא בסופי השבוע.
פאלרמו צ'יקו (פאלרמו הקטנה) הוא אזור אקסקלוסיבי למדי עם ארמונות שהפכו לשגרירויות ובנייני דירות יוקרתיים. חלק מהאליטה העשירה של בואנוס איירס גרה כאן. הרובע שוכן על 350 דונם של פארקים ואגמים, כך שזו תת-שכונה נהדרת לבקר בה אם תרצו להימלט מההמולה של בואנוס איירס.
פאלרמו סוהו היא לב ליבה של פאלרמו האופנתית, המפורסמת בזכות הבוטיקים היוקרתיים ובתי הקפה המגניבים שלה. רבים מבתי המעמד הבינוני כאן צבועים בצבעי פסטל המעניקים לאזור משיכה ציורית ואומנותית. פאלרמו סוהו היא שכונה נחמדה ובוהמיינית עם המון מסעדות, ברים, חנויות ומלונות בוטיק קטנים. תיירים רבים אוהבים להישאר כאן בגלל האווירה החופשית והקלות להתנייד ממנה לרחבי העיר.
בין חדש לישן: רובע פוארטו מאדרו
עולמות מתנגשים ברובע פוארטו מאדרו (Puerto Madero). גורדי שחקים נוצצים מאחורי הדשא של שמורת טבע, כשהבניינים רבי הקומות הם חלק מאזור הנמל שהוזנח בעבר ועבר תהליך דרמטי של מודרניזציה. האזור הזה מלא כעת במסעדות מפוארות במחסנים משופצים. ציון הדרך המרשים ביותר בפוארטו מאדרו הוא Puente de la Mujer, גשר להולכי רגל המשתרע על פני המים באזור רציף 3. הגשר מייצג זוג רוקד טנגו, כשהתורן הלבן מסמל את הגבר והעיקול של הגשר את האישה.
חגיגה של צבע: רובע לה בוקה
שכונת לה בוקה (La Boca) היא אולי השכונה הצבעונית והציורית ביותר מבין 48 הרבעים של בואנוס איירס. לה בוקה, השוכנת בשפך נהר ריאצ'ואלו, הייתה נקודת הכניסה העיקרית של האיטלקים שהיגרו לארגנטינה בסוף המאה ה-19. מכיוון שכמעט כל אוכלוסיית לה בוקה הייתה ענייה, הבתים נבנו כמעט אך ורק מחומרים שנמצאו במספנה, כמו גרוטאות מתכת ועץ מהספינות הישנות. כדי להפוך אותן למושכות יותר, צבעו התושבים את החזיתות בצבעים עזים, עם שאריות הצבע מהנמל.
עם הזמן הבתים הצבעוניים התבלו והוחלפו בבנייני דירות משעממים. אבל בשנת 1960, בניטו קווינקלה מרטין, אומן מקומי, החליט ליצור מחדש קהילה קטנה של בתים מסביב לרחוב קמיניטו, נאמנה לאופיה של לה בוקה הישנה. למרות שקמיניטו אינו רחוב אותנטי, הוא בכל זאת מהווה ייצוג נהדר לדרך בה חיו המהגרים בשכונה, והוא מוקד לאומנים, רקדני טנגו ורוכלי רחוב.