נגד כל הסיכויים: כרייסטצ'רץ' נחרבה כמעט לגמרי – ואז הצליחה לעבור מהפך מדהים
רעידת האדמה ההרסנית של 2011, הותירה 185 הרוגים, הרסה למעלה מ-80 אחוז מהמבנים, פגעה בקהילה ובתשתיות ושינתה את פניה של כרייסטצ'רץ' לבלי הכר. בשנים שחלפו מאז האסון, העיר עברה תהליך שיקום מקיף שהפך אותה לסמל של עמידות, עם תשתיות חדשות, אדריכלות חדשנית ואומנות רחוב שצומחות בין הצלקות


כרייסטצ'רץ', "עיר הגנים" של ניו זילנד, הייתה ידועה בנופי הנחלים השקטים, גני הבוטניקה המטופחים והאדריכלות הגותית היפהפייה שלה, סמלים למורשת האנגלית החזקה של העיר. אולם ב-22 בפברואר 2011, רעידת אדמה עוצמתית בעוצמה של 6.3 פגעה בעיר והשאירה אותה בחורבות.
על אף שכרייסטצ'רץ' חוותה כבר רעידה חזקה יותר בספטמבר 2010 בעוצמה 7.1, דווקא העומק הרדוד והקרבה של רעידת האדמה לפני השטח גרמו להרס חסר תקדים, עם אובדן חיי אדם ושינוי בלתי הפיך בנוף העירוני ובנפש התושבים. באותו יום טראגי חוותה העיר את ההרס הקשה ביותר, שהוביל אותה למסע ההתאוששות ובנייה מחדש כעיר מודרנית ומלאת חיים.

היום שבו האדמה רעדה
בדיוק בשעה 12:51 בצהריים, שעת ארוחת הצהריים ביום שלישי חמים, החיים בעיר הפכו לסיוט. רעידת האדמה, שהתרכזה במרחק של 10 ק"מ מדרום מזרח למרכז העיר ובעומק של 5 ק"מ בלבד, פגעה בעוצמה שחרגה מעוצמתה. תאוצת הקרקע שנמדדה הייתה אחת הגבוהות ביותר שנרשמו באזור עירוני, מה שגרם לבניינים להתנדנד באלימות, ליסודות להיסדק ולמבנים להתמוטט בתוך שניות.
הרגעים הראשונים לוו ברעשים אדירים, צרחות של אנשים וקולות הרס של בטון מתנפץ. קווי חשמל נקרעו וזרעו חשיכה רחבה בעיר. צינורות מים וביוב נשברו, ושפכים מזוהמים פרצו דרך הרחובות הסדוקים. כבישים נסדקו והתרוממו, והפכו למכשולים מסוכנים. אזור העסקים המרכזי, שבדרך כלל שוקק במשרדים, קניות ותיירים, ספג את המכה הקשה ביותר.



שני בניינים מרכזיים התמוטטו והיוו את המוקד לרוב 185 ההרוגים. הראשון הוא בניין קנטרברי טלוויז'ן (CTV), מבנה בן שש קומות ברחוב מדראס שהתמוטט במהירות ולכד מעל 100 אנשים מתחתיו. האש שפרצה בעקבות פיצוץ קווי גז וחומרי משרד הקשתה על פעולות ההצלה. בין 115 ההרוגים היו תלמידים בין-לאומיים רבים מבית הספר לשפות King's Education, לצד תושבים ותיירים. המקרה הפך לסמל המרכזי של האסון.
המבנה השני היה בניין פיין גולד (PGC), מבנה משרדים ברחוב קיימברידג' טרס שהתמוטט גם הוא חלקית, והביא למותם של 18 אנשים. כוחות ההצלה עבדו ימים ולילות כדי לאתר ניצולים, חילצו כמה מהם בנס, אך לחלק זה היה כבר מאוחר מדי.



מעבר למבנים אלה, רבים נהרגו בדרכים אחרות: מפולות סלעים מהרי פורט הילס, הרים וולקניים עתיקים שמקיפים את העיר, שהרסו כלי רכב ופגעו גם בהולכי רגל. שני אוטובוסים נפגעו בעוצמה על ידי נפילת אבנים ברחוב מדראס, תוך שהם גובים מספר קורבנות. האסון היה בלתי צפוי ורחב היקף, כאשר כל תושבי העיר חווה טראומה במידה כזו או אחרת.
בין ההרוגים היו גם שלושה צעירים ישראלים. עופר מזרחי, בן 23 מראשון לציון, נהרג מנפילת אבנים מבניין כשהיה ברכב עם חברים. חיפוש נואש אחר גבי אינגל ועופר לוי, שניהם בני 22, הובל על ידי משפחותיהם והקהילה הישראלית. למרות מאמצי חיפוש רבים של צוותים מקומיים ובין-לאומיים, מותם של השניים אושר לבסוף.
עיר שלא ניתנת לזיהוי
היקף ההרס היה חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית של ניו זילנד. הקתדרלה האייקונית של כרייסטצ'רץ', סמל העיר במשך מעל 130 שנה, ניזוקה קשות, ונותרה כמבנה חרב. כ-80 אחוז מהמבנים באזור המרכזי נהרסו או הוכרזו כבלתי ראויים למגורים ונידונו להריסה. מרכז העיר, שהיה בעבר שוקק, הפך לאזור חסום ומסוכן שסגור לתנועה למעלה משנתיים.
נזק קשה נוסף היה תופעת ה"ליקוויפקציה", כאשר רעידת האדמה גרמה לאדמות החול הרוויות מים, בעיקר בשכונות המזרחיות שנבנו על שטחים שיובשו, לאבד את יציבותן ולהתנהג כנוזל. גייזרים של בוץ יצאו מתוך האדמה, כיסו רחובות, גנים ובתים. הבוץ, שבאזורים מסוימים הפך לבורות עמוקים, הפך אלפי בתים לבלתי ראויים למגורים. יסודות הבתים נסדקו, מבנים נטו וכבישים נהרסו.


עבור תושבי האזורים שסווגו כ"אזורים אדומים" במזרח העיר, העתיד היה לא ברור. הקרקע מתחת לבתיהם הייתה בלתי יציבה מדי ויקרה מדי לתיקון. הממשלה הניו זילנדית נאלצה להכריז על כ-8,000 נכסים כבלתי ראויים למגורים, ורכשה אותם מהבעלים לפי שוויים טרום הרעידה. החלטה זו הובילה לפינוי קהילות שלמות, פיזור שכונות והפיכת שטחים נרחבים וריקים מאדם. האובדן הכבד, לא רק של בתים, אלא של קהילות ושל אורחות חיים, היה עצום ועדיין מורגש היום. תביעות הביטוח הסתכמו במיליארדי דולרים, והאסון נחשב לאחד מהיקרים ביותר בעולם.


באופן טבעי בכרייסטצ'רץ' הוכרז מצב חירום לאומי, וצוותי הצלה מכל העולם (אוסטרליה, בריטניה, ארה"ב, יפן וסינגפור) הגיעו לעיר עם ציוד מיוחד ומומחיות. התושבים פתחו את בתיהם לנפגעים, ואלפי מתנדבים סייעו בניקיון, סיוע ותמיכה בשירותי החירום. "צבא החקלאים", התארגנות ספונטנית של חקלאים ומתנדבים מהפריפריה, הגיע עם טרקטורים וכלים כבדים לסייע בפינוי וניקוי, וכך החל מסע ארוך לצמיחה מחדש.
עיר חדשה מהיסודות
תהליך השיקום לא היה רק החלפה של מה שאבד, אלא הזדמנות להמציא את העיר מחדש. צוות השיקום והתשתיות SCIRT הוקם כדי לנהל את משימת השיקום העצומה, שכללה תשתיות חיוניות, בניית מעל 600 ק"מ של צנרת ביוב, החלפת 800 ק"מ של צנרת מים, וייסוד 144 גשרים חדשים ויותר מ-1,000 ק"מ של כבישים. כל זה היה שיקום מהיסוד, מהקרקע.
מתכנני ערים ואדריכלים ניצלו את ההזדמנות ליצור עיר חזקה יותר, שממוקדת באנשים. הם שמו דגש על עמידות לרעידות אדמה, מרחבים ירוקים, ונתיבי הליכה ורכיבה על אופניים. מבנים חדשים נבנו תוך שילוב טכנולוגיות הנדסיות מתקדמות לעמידות עתידית, ובין המבנים המעוררי השראה גם ה"קתדרלה מקרטון", שתוכננה על ידי האדריכל היפני שיגרו באן, ובנויה מצינורות קרטון, עץ ופלדה. המבנה, שקיבל את פרס פריצקר היוקרתי ב-2014, שימש כמקום פולחן סימבולי ויצירתי במשך שנים, ועדיין צפוי להישאר פתוח לפחות עד 2027.


גורלה של הקתדרלה האייקונית הוא עדיין נושא לדיון סוער ומתמשך במדינה. ב-2017 הוחלט להקים מחדש את המבנה, תוך התחייבות תקציבית ראשונית של 15 מיליון דולר ממיסים ו-10 מיליון מהעירייה. אולם העלויו התנפחו מ-104 מיליון דולר ל-248 מיליון עד 2024, והעבודה הופסקה. לאחרונה הוצגה תוכנית חדשה לשיקום בשלבים, עם מטרה לפתוח את השלב הראשון עד 2030. התוכנית כוללת שיקום המבנה המרכזי, המגדל והקיר המערבי ליצירת אולם שיכול להכיל עד 700 איש, ומטרתה לפתוח את הדרך להשקעות פרטיות נוספות בשדרות הקתדרלה.
גם מלון נואה (Noah) בניין בן 14 קומות, ששימש בעבר בית מלון יוקרתי שאירח מפורסמים מהנסיך צ'ראלס, הנסיכה דיאנה, השאה הפרסי ואלטון ג'ון, נהרס ברעידה ונשאר בשיממון עקב סכסוך ביטוחי ממושך. לאחרונה, חברת Mainland Capital רכשה את הנכס ומשקיעה כ-150 מיליון דולר בשיפוץ יסודי, לשם הפיכתו למלון שרטון מפואר, הראשון מסוגו באי הדרומי. המלון יכלול בר על הגג בשם "נואה", כמחווה להיסטוריה העשירה שלו, וצפוי להיפתח במחצית 2027. המבנה עמד ברעידה בזכות תכנון בטיחות מוקדם במיוחד משנות ה-70, עוד כשנועד המבנה לשמש בית חולים בשעת חירום.
הטבע הרס והאדם בנה
14 שנים אחרי האסון, והצלקות עדיין נראות בכרייסטצ'רץ', במיוחד בשטחים הפתוחים ובשרידי מבנים, אך הסיפור המרכזי הוא של התחדשות. העיר אימצה את סיפורה, שילבה אותו בזהותה, ולא ניסתה לטשטש אותו. התיירות, שצנחה לאחר הרעידות, חזרה בעוצמה. המבקרים כבר לא רק עוברים דרכה לאלפים הדרומיים או לקווינסטאון, אלא נשארים לחקור את העיר עצמה. אתרים כמו אנדרטת "185 הכסאות הריקים", שכל כיסא בה מייצג קורבן אחר, מהווים זיכרון חזק לאותו יום קשה. סיורים מודרכים מספרים את סיפור הרעידה, תהליך השיקום והישרדות התושבים.

החיים התרבותיים בעיר פורחים, לעיתים בדרכים מפתיעות. הארכיטקטורה הזמנית שצמחה אחרי האסון, שכוללת מרכזי קניות במכולות שינוע ועסקים זמניים, תרמה לתחושת חדשנות וקהילתיות, שרוחם ממשיכה עד היום. אומנות הרחוב, שהייתה בעבר שולית, הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני, וקירות מחודשים מקשטים בצבעוניות וחיים את הרחובות.
המרחבים הירוקים, כמו הפארק הגדול היילי והגנים הבוטניים המשוחזרים, נשמרים כנקודות מפלט שקטות מההמולה העירונית. הפרויקט להרחבת טיילת נהר אבון יצר מסלולי הליכה ורכיבה יפים שמחברים חלקים שונים של העיר. מערכת החינוך, שמרכזה בכלכלה המקומית, חזרה למעמדה, עם אוניברסיטאות ובתי ספר שמושכים תלמידים מכל רחבי ניו זילנד והעולם.