"ממש מחכים לתיירים הישראלים": הטיסות למרוקו חזרו - והמקומיים רוצים שנגיע
עם חידוש הטיסות הישירות למרקש, חברות התיירות החזירו את הטיולים המאורגנים ובענף מעריכים שכ־20 אלף ישראלים יבקרו במרוקו עד סוף השנה. לצד מרקש וקזבלנקה, יש גם דרך אחרת להכיר את המדינה: ברכיבה, בג׳יפים, במפגש עם משפחות מקומיות ועם הקהילה היהודית. "אנחנו רואים שיש ביקוש, ומצפים שהוא יגדל"


כמעט שלוש שנים אחרי שהטיסות הישירות בין ישראל למרוקו נעצרו, אחרי 7 באוקטובר, הישראלים מתחילים לחזור למדינה הערבית. באוגוסט חודש הקו הישיר בין תל אביב למרקש, וכיום פועלות שלוש טיסות ישירות בשבוע שמופעלות על ידי חברות ישראליות.
בשלב הזה, היקף התיירות הישראלית למרוקו עדיין נמוך בעיקר בגלל מספר הטיסות המצומצם, אך לפי צפי הטיסות הקיים, עד סוף השנה יוכלו לטוס ישירות למדינה עד כ־20 אלף ישראלים. זה עדיין רחוק מהמספרים שנרשמו לפני המלחמה, כ־100 אלף, אך הביקוש הראשוני מעיד על פוטנציאל לחזרה למספרים האלה.
לדברי ישי מולד, מנהל מחלקת האקטיב בקבוצת איסתא ספורט, הטיסות הישירות הקיימות כבר מתמלאות עד אפס מקום, ובמקביל יש ישראלים שמגיעים למרוקו גם דרך יעדי ביניים. "אנחנו רואים שיש ביקוש, ומצפים שהוא רק ילך ויגדל", הוא אומר.

עבור אורי אטיאס, מדריך טיולים למרוקו, בחברת אקו טיולי שטח מקבוצת איסתא ספורט, החזרה היא קודם כל אישית. אטיאס נולד להורים ילידי מרוקו, גדל בבית שבו דיברו מרוקאית ומלווה קבוצות במדינה כבר יותר משלושה עשורים. "מבחינתי, לחזור למרוקו זה כמו לחזור הביתה", הוא אומר. "אני מדבר מרוקאית כמו עברית ויש לי שם המון חברים. אני מדריך בהרבה יעדים בעולם, אבל מרוקו היא המועדפת עליי. זה הרבה מעבר לטיול. אלה האנשים, הריחות, הטעמים והאווירה, שאין להם מקבילה בכל העולם".
בתוך כך, באפריל הקרוב הוא יחזור למרוקו עם קבוצה של אקו, אחרי כשלוש שנים וחצי שלא ביקר במדינה. "כשאני לוקח איתי קבוצה, מבחינתי הם לא ממש יוצאים איתי לטיול, אלא מתארחים אצלי בבית. אנחנו לא רואים את מרוקו מלמעלה, אלא נכנסים פנימה. מגיעים למשפחות, לבתי ספר ולכפרים, אוכלים בבתים של אנשים שאני מכיר באופן אישי, יושבים לארוחת קוסקוס או טאג׳ין ושותים תה מרוקאי בשולחן שבו המשפחה עצמה אוכלת".
אומנם משפחה כבר אין לו במדינה, אבל מבחינתו הקשר נשאר משפחתי. "החברים הם כמו משפחה, גם היהודים וגם המוסלמים. כשמארחים אותי בצאת צום רמדאן, בחתונות או באירועים משפחתיים, אני אחד מבני הבית".
הגעגוע, לדברי אטיאס, קיים גם בצד המרוקאי. בשנים שלפני המלחמה נבנה סביב התיירות הישראלית מערך של מסעדות כשרות, בתי מלון, חברות ג'יפים, נהגים ומדריכים, שעבור חלקם הפסקת התנועה מישראל הייתה מכה משמעותית בהכנסות. "יש הרבה עסקים במרוקו שממש מחכים לתיירים הישראלים. זה מקור החמצן שלהם. היו חברות שהוציאו טיולי ג'יפים לישראלים פעמיים ושלוש בחודש, ופתאום זה נגדע. אני לא חושב שהיחס שלהם לישראלים השתנה. הם מחכים שהקבוצות המאורגנות יחזרו".

באיסתא אקטיב מציעים לגלות את מרוקו גם על אופניים, בטיול שמשלב מעבר בין הערים, הכפרים והנופים של הרי האטלס. "בפעם הראשונה שהגעתי למרוקו לא באתי עם הרבה ציפיות, וגיליתי מקום מאוד אותנטי", מספר מולד. "אתה עובר בכפרים ופוגש אנשים שחיים בצורה מאוד שונה מאיתנו. גם אנשים מאוד ציניים מגיעים למקומות האלה ומתאהבים בפשטות, ביופי ובשק".
המשיכה למרוקו, אומר מולד, רחבה הרבה יותר מסוג אחד של מטיילים. יש מי שמגיעים בשביל הנופים והמרחבים של הרי האטלס, אחרים רוצים להיכנס לכפרים, לפגוש את האנשים ולראות מקרוב אורח חיים שונה לגמרי מזה שהם מכירים, ויש גם מי שעבורם הנסיעה היא חזרה לסיפור המשפחתי. "יש אנשים שמגיעים לטיול שורשים, רוצים להגיע לכפר שממנו המשפחה הגיעה או לקברים של רבנים. זה יעד שמצליח לחבר בטיול אחד בין טבע, תרבות והיסטוריה שמבחינת הרבה ישראלים היא גם היסטוריה אישית".