טייסת חושפת: זה מה שקורה בתא הטייס בזמן טיסות ארוכות
גם כשטיסה על מצב אוטומטי, כל הנוסעים ישנים ונשאר עוד הרבה זמן עד לנחיתה - לטייסים יש לא מעט דברים לעשות. צריך לבדוק את מזג אוויר, לנהל את צריכת הדלק, לוודא שאין תקלות ולהתכונן להגעה לנמל היעד. וכן - גם לנוח קצת, אבל תחת כללים ברורים. זה מה שקורה מאחורי הדלת הסגורה


אדווה אמיר, בת 31, גרה בהוואי ועובדת כטייסת בחברת התעופה הבין-לאומית הוויאן איירליינס (Hawaiian Airlines). בפודקאסט שלה, "הטייסת", חושפת אמיר את אחורי הקלעים של עולם הטייסים ומסבירה על הדברים שלא ידענו שקורים בזמן שאנחנו טסים באוויר.
והפעם: מה קורה מאחורי דלת הקוקפיט (תא הטייס) לאחר שהיא נסגרת? האם מישהו ישן שם, מי באמת מטיס את המטוס בלילה, איך נמנעים מסופות, ואיך בכלל יודעים מה מזג האוויר באמצע האוקיינוס? והשאלה ששואלים הכי הרבה - מה לעזאזל הטייסים עושים בתא הקטן כל הזמן?
אז זה לא סוד שהאוטו-פיילוט (הטייס האוטומטי) מטיס את רוב רובה של הטיסה. ברוב המטוסים המסחריים אפשר לחבר את האוטו-פיילוט כבר כמה דקות אחרי ההמראה, ובמקרים מסוימים בכלל לא צריך לנתק אותו עד רגעים לפני הנחיתה, אם בכלל.
שלב הקרוז, השיוט באוויר, כמעט תמיד מתבצע עם אוטו-פיילוט. אבל זה לא אומר שאנחנו נשענים אחורה עם הקפה ומרימים רגליים, ממש לא. גם כשהמטוס "מטיס את עצמו", יש לנו עבודה ובעיקר הרבה אחריות.

דבר ראשון: מזג האוויר. מסלול הטיסה יכול להשתנות כי יש בו כיסי אוויר ולפעמים אנחנו צריכים לסטות סביב סופות רעמים רציניות יותר. יש גם פעמים שסטייה תהיה כתוצאה מאזורים סגורים שאסור לטוס בהם. למשל
כשאת טסה מעל 500 מייל לשעה מזג אוויר יכול להשתנות מאוד מהר. אחד התפקידים המרכזיים שלנו בכל שלבי הטיסה, ובטח בקרוז, הוא להימנע ממזג אוויר בעייתי.
אנחנו יכולים לבקש מהפקח לשנות גובה כדי להימנע מסופות. למשל, לרדת מ־38,000 ל־36,000 רגל, או לטפס ל־40,000, כמובן אם תנאי הטיסה, ביצועי המטוס והפיקוח האווירי מאפשרים את זה. לפעמים שינוי יחסית קטן בגובה יכול לעשות הבדל מאוד גדול. יכול להיות שב־38,000 רגל כולם מרגישים כאילו הם בתוך מערבולת, וכמה אלפי רגל מתחת הטיסה חלקה לחלוטין.
היום אנחנו מסתמכים המון על תוכנות באייפד שלנו, שמחוברות לווי-פי מיועד של הקוקפיט שנותנות תמונת מזג אוויר מעודכנת, גובה עננים, עוצמות מערבולות אוויר, מהירות וכיוון רוחות, תנועה של סופה. אבל גם עם כל הטכנולוגיה האחריות היא שלנו. אנחנו כל הזמן מנתחים, משווים, מדברים בינינו, שואלים מטוסים אחרים בסביבה ומקבלים החלטה משותפת.
דבר שני: מעקב ובקרה. גם אם אנחנו מעל האוקיינוס, באמצע שום מקום, בלי אף מטוס באופק, דברים יכולים להשתנות בשנייה. בקרוז אנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק של מערכת הבקרה האווירית. אנחנו מנטרים מערכות הידראוליקה, חשמל, מיזוג ואוורור, דיחוס, דלק לאורך כל הטיסה. בשונה מהעבר, הרבה מהדברים היום דיגיטליים, מה שמאוד מייעל את התהליך, אבל האחריות להבין, לנתח ולהחליט היא עלינו.

דבר שלישי: ניהול דלק. לכל אורך הטיסה אנחנו מסתכלים על אין-סוף נתונים כדי לוודא שהמטוס מתפקד כמו שצריך. ניהול דלק זה עולם בפני עצמו. אנחנו בודקים צריכה בפועל מול תכנון, כלומר, עוד לפני שהמראנו יש תוכנית טיסה שמעריכה כמה דלק אנחנו אמורים לצרוך בכל שלב בדרך וכמה אמור להישאר לנו בנקודות שונות לאורך המסלול.
כך, במהלך הטיסה אנחנו בעצם שואלים שוב ושוב: איפה אנחנו עכשיו? כמה דלק תוכנן שיהיה לנו בנקודה הזאת? וכמה באמת יש לנו? אם אנחנו רואים שאנחנו צורכים קצת יותר מהמתוכנן, זה לא אומר מיד שיש בעיה. אולי הרוחות שונות ממה שחזו, אולי נאלצנו לטוס במסלול קצת יותר ארוך, אולי שינינו גובה, או שמזג האוויר גרם לנו לסטות מהנתיב. מה שמעניין אותנו הוא בעיקר המגמה. אנחנו מקבלים הרבה רזרבות של דלק, אבל יותר דלק ממה שצריך אף פעם לא יכול להזיק.
דבר רביעי: מנוחה. בטיסות ארוכות במיוחד יש גם מה שנקרא “מנוחה מבוקרת", וזה חלק מאוד חשוב מניהול הטיסה. בטיסות ארוכות, של מעל שבע או שמונה שעות, אנחנו נהיה צוות של שלושה טייסים. אחד הטייסים יוצא לאזור מנוחה ייעודי כדי לחזור רענן יותר לשלבים הקריטיים של הטיסה.
דבר חמישי: הקבינה. בזמן קרוז אנחנו בקשר רציף עם צוות הדיילים. ברוב הזמן הכל רגיל ושקט, אבל אם יש אירוע רפואי, נוסע בעייתי או משהו חריג, אנחנו חייבים להיות בתקשורת רציפה עם הדיילים והדיילות כי הם העיניים שלנו בקבינה.

דבר אחרון: בריף. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו עושים בזמו הקרוז, בעיקר לקראת סוף הטיסה, זה לקבל תמונת מצב עדכנית של השדה בו אנחנו ננחת. אנחנו רוצים להבין בדיוק מה מחכה לנו שם למטה. נבין גם מה אורך המסלול, מה המרחק הזמין בפועל, איזה מסלול פעיל, מה הרוח, האם יש מסלול רטוב? ועוד ועוד. כל הפרטים האלה משפיעים על מהירויות הנחיתה שלנו ועל החישובים שאנחנו עושים. אלה מספרים מדויקים, אין פה בערך. הבריף הוא רגע של סנכרון מלא. שנינו יודעים בדיוק מה הולך לקרות ואין הפתעות.
לעוד סודות וסיפורים מעניינים על טיסות וטייסים, אתם מוזמנים להאזין לפודקאסט "הטייסת" או לעקוב אחרי אדווה אמיר באינסטגרם.