אחת ולתמיד: "מח של ציפור" זה עלבון או מחמאה?
מה ההבדל בין טווס לפרארי, האם אפשר להזדווג בשמיים ולמי יש את המשקפת הכי גדולה? לגידי גולדשטיין, מחבר הספר "הגידו כן לציפור", יש את כל התשובות. "הספר מאגד עשרות מאמרים שפורסמו עם השנים, בהם שיתפתי בחוויה החודשית של טיול עם חבורת משוגעים כמוני, נשואי קדחת הצפרות"
גידי גולדשטיין, מחבר הספר "הגידו כן לציפור", מעיד על עצמו שהוא אדם רגיל בתכלית. "אין לי קורות חיים מרשימים במיוחד, ואם הייתם פוגשים אותי ברחוב, סביר שלא הייתם מנחשים שיש לי סיפור לספר", הוא אומר.
יחד עם זאת, גידי מציין שלפני כארבעים שנה הוא "נפל" לצפרות, ומאז נדבר בחיידק. "האהבה לטבע הובילה אותי לאהבה לבעלי חיים, שהובילה לאהבה לציפורים, שהובילה בסופו של דבר לכתיבה", הוא אומר. "עשרות מאמרים שפורסמו עם השנים, בהם שיתפתי בחוויה החודשית של טיול עם חבורת משוגעים כמוני, נשואי קדחת הצפרות".
לאחרונה לקח את המאמרים שכתב לאורך השנים ואיגד אותם לספר. על פי גולדשטיין, הספר הוא אינו מדעי, אינו לימודי ואין בו עלילת מתח. מה יש בו? "תיאורים של ציפורים מרתקות, כאלו שישנות תוך כדי טיסה וכאלו שצוללות על טרפן במהירות של 400 קמ”ש. תיאורים של אנשים מוכנים לקום עם שחר, לצאת לטבע, ולהמתין בסבלנות אין-קץ לרגע שבו ציפור שיר תואיל לעמוד שנייה אחת על אותו ענף בלי לדלג ממנו בדיוק כשהמשקפת מפוקסת".
גולדשטיין מציין שאת הסבלנות והאהבה לציפורים הוא נאלץ לרכוש עם השנים. "היא לא הייתה שם בהתחלה", הוא אומר. "גיליתי שמה שלומדים בשטח, בטבע, והעובדה שלא תמיד מקבלים מה שמצפים לו, מתגלה גם כשיעור חיים לא רע בכלל". הוא מוסיף: "מעל הכל, יש סיבה אחת עיקרית לאהבה בת ארבעת העשורים הזאת: כמה טוב לצאת לטבע, לנשום אוויר צח, ולצפות ביופי ברואיו המעופפים".