קשתות שיש וקירות מתפוררים: עיר המרפא צקאלטובו הייתה שיא הפאר – היום היא נטושה לגמרי

עם התפזרות הערפל מעל יערות מערב גאורגיה, נחשפת צקאלטובו (Tskaltubo), עיר רפאים עטופת הדר מתפורר. בין עמודי שיש וסדקים מכוסים באזוב נותרו עקבות לחלום ישן: עיר שנבנתה סביב מעיינות מרפא, כפרויקט הדגל של ברית המועצות להבטחת "מנוחה ובריאות לעובד הסובייטי". היום אותה עיר נופש שוקקת בעבר עומדת דוממת, מיושבת בידי כמה עשרות משפחות שחיות בין חורבותיה.

העלייה והנפילה של צקאלטובו התרחשו במהירות מדהימה. מעיינות הראדון החמימים שלה, בטמפרטורה קבועה של כ-35-33 מעלות, היו ידועים עוד מימי המלכים הגאורגים, אך הפיכתה לעיר מרפא מודרנית החלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בשנת 1931 הכריז השלטון הסובייטי בגאורגיה על הקמת מרכז בלניאולוגי בצקאלטובו, מרכז טיפולי סביב המעיינות החמים. בעשורים שלאחר מכן צמחה במקום עיר שלמה: תשעה בתי מרחץ, 22 בתי מרפא, תיאטראות, אולמות קונצרטים ומכון למחקר הידרו-מינרלי. תוכנית האב עוצבה בצורת מעגל סביב המעיינות, ובשנות ה-50 כבר חוברה צקאלטובו בקו רכבת ישיר ממוסקבה. מדי שנה הגיעו לכאן עד 125 אלף מבקרים.

>> "מפרץ המלונות הנטושים": הצצה למקום שהיה בעבר שיא הפאר

>> גן עדן אבוד: העיר הזו הפכה מיהלום ים תיכוני לעיירת רפאים מתפוררת

>> כשההרים דיברו יידיש: בחגורת הבורשט היו שלוש ארוחות, מופע סטנד-אפ ונשמה יהודית - היום המלונות נטושים

חלום הספא הסובייטי

פרויקט הענק של צקאלטובו התבסס על סעיף 119 בחוקת ברית המועצות משנת 1936, שקבע את "זכותו של האזרח למנוחה ולפנאי". עובדים מכל רחבי האימפריה הסובייטית קיבלו מהמדינה פוטיובקה: שובר לחופשת טיפול בת שבועיים. בצקאלטובו הם טבלו באמבטיות מים מינרליים, עברו טיפולי חשמל ותרמותרפיה, ונחו באולמות מפוארים. בתי המרפא עצמם נבנו בסגנון נאו-קלאסי מרשים, עם מדרגות שיש, קשתות, ציורי תקרה ופיסול של דמויות עובדים וחקלאים. גם יוזף סטאלין עצמו ביקר כאן ב-1951, וטבל במרחץ מספר 6, היחיד שפועל עד היום.

בשנות ה-80 מנתה אוכלוסיית העיר כ-21 אלף תושבים, והיא נחשבה לאחד מאתרי הנופש היוקרתיים ביותר של ברית המועצות. אך עם קריסת הגוש הסובייטי בדצמבר 1991, הכול השתנה באחת. מימון המדינה פסק, התיירים נעלמו, ובתי המרפא הנטושים החלו להתפורר. זמן קצר לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת האזרחים באבחזיה ב-1992, הוזרמו לצקאלטובו גלי פליטים, כ-10,000 מגורשים גאורגים שנמלטו מאזור סוחומי. הם יושבו בבנייני האבן העצומים של העיר, שעד אז נועדו לעובדי התעשייה ולבני האליטה הסובייטית. מה שהחל כפתרון זמני נמשך שלושה עשורים.

"אני חי כאן כבר כמעט חצי מהחיים שלי", מספר אלג'וג'ה קובליני, בן 65, שנמלט מאבחזיה עם משפחתו בשנת 1992 והתיישב באחד המוסדות הוותיקים בעיר, שנבנה עוד ב-1931. "לא תיארנו לעצמנו שזה יהיה קבוע, אבל זה הבית שלנו עכשיו". באותה תקופה גרו מאות משפחות בכל מבנה. בבית המרפא רכניגזלי, שנפתח ב-1954 לטיפול במחלות לב, התגוררו 500 משפחות. "כשהייתי ילדה המקום היה מלא ילדים", נזכרת אירינה בונדרבי בת ה-39, שחיה באותו בניין מאז ילדותה. "היום נותרו רק שלוש משפחות". ילדיה, סאבה בן השש וניה בת השלוש, הם כמעט היחידים שמשחקים במסדרונות הענק הריקים.

גם בבית המרפא מטלורג, שנבנה ב-1957 עבור עובדי פלדה, נותרו רק 13 משפחות. "פעם גרו כאן 700 משפחות", אומר מינדאדזה גוראו, שחי שם עם אשתו זה שלושים שנה. "עשינו הכול כדי לשמור על המקום, אבל הוא מתפרק". שכנתם, טניה יאן בת ה-60, מוסיפה: "לא הציעו לנו שום פתרון חלופי. אני לא יודעת מה יקרה איתנו".

הבטחות של שיקום מול קירות שנשברים 

מאז 2013 מנסה ממשלת גאורגיה למכור את המבנים הנטושים למשקיעים פרטיים. במסגרת פרויקט "חיים חדשים בצקאלטובו", שהוכרז ב-2022, הוצעו למכירה 14 מבנים בבעלות המדינה בסכום כולל של 50 מיליון לארי (כ-59 מיליון שקל), במטרה להפוך את העיר ליעד ספא בין-לאומי. חלק מהמבנים שופצו, בהם בית המרחץ מספר 6 ובית המרפא "טביליסי", אך אחרים נותרו הרוסים. כך למשל בית המרפא "משחטה", שנמכר ב-2015 למשקיע מאיחוד האמירויות בתנאי שיוסב למלון חמישה כוכבים, אך חזר לבעלות המדינה ב-2023 לאחר שהיזם לא עמד בהתחייבויותיו.

בחודש ספטמבר 2023 נמכר אחד המבנים האחרונים שבהם עוד חיות משפחות פליטים, זה של משפחות קובליני ובכרדזה, לחברה קטרית תמורת 2.6 מיליון לארי, עם התחייבות להשקעה של פי שלושה בתוך חמש שנים. "כבר היו מקרים שקונים לא קיימו את ההבטחות שלהם", אומר גיאה בכרדזה, שגר במקום עם אשתו ועם תריסר חתולים. "אולי זה יקרה שוב".

>> הפכה לגיהינום: נפילתה של אקפולקו – "פנינת האוקיינוס השקט"

>> סוף עצוב: כך נראית היום "לאס וגאס האירופית"

>> אזור אסון: המקום שהיה נווה מדבר הפך לנטוש

בין חזונות הפיתוח למציאות בשטח מתקיים מתח עמוק. מצד אחד הממשלה מדברת על תחייה תיירותית ועל "עיר מרפא בין-לאומית"; מצד שני, תושבי החורבות נאלצים להתמודד עם אי-ודאות יומיומית. חוקרת האדריכלות הפוסט-סובייטית זוזנה לין-איוואנייקו מזהירה כי "הדגשת פאר העבר הסובייטי תוך התעלמות מתפקידם של בתי המרפא כבתים לפליטים מוחקת פרק חשוב בהיסטוריה המקומית". לדבריה, המבנים הללו אינם רק אנדרטאות לאדריכלות סוציאליסטית, אלא עדות חיה לסבל, להסתגלות ולעמידה האיתנה שלהם לאורך השנים.

כשהפאר דועך, האנשים נשארים

בעשור האחרון חזרה צקאלטובו למפת התיירות, אך הפעם לא בזכות טיפולים רפואיים אלא בזכות "תיירות ההריסות". צלמים, בלוגרים ומטיילים מכל העולם מגיעים כדי לצלם את אולמות התיאטרון המתפוררים, הבריכות היבשות וחצרות הארמונות המוזנחים. בית המרפא "מדאה" הפך ליעד פופולרי לצילומי חתונה ולצילומי קולנוע. "למרות שהוא נחשב נטוש, המקום לא הפסיק לפעום", כתבה אחת המבקרות. "הוא הפך למקום מפגש, לרקע לצילומי אינסטגרם, לזיכרון חי".

אך מה שנראה בעיני מבקרים כ"נוף רומנטי של חורבות", הוא עבור הדיירים מציאות יומיומית. רבים פירקו במהלך השנים חלקים מהמבנים כדי להשתמש בעץ ובמתכת לחימום. אחרים מצאו דרכים יצירתיות לשרוד, כמו דיירי המטלורג, שמציעים סיורים בתשלום סמלי לתיירים ומתחזקים כך את המבנה.

השקעות זרות עוררו גם תקווה וגם חשש. בשנת 2019 הבטיח המיליארדר והפוליטיקאי לשעבר בידזינה איוואנישווילי לרכוש ולשקם את כל 22 בתי המרפא, אך התוכנית נגנזה בשל מחלוקות פוליטיות. מאז נרכשו כמה מהמבנים על ידי משקיעים ממדינות שונות, קטר, מצרים ורוסיה, שהבטיחו להקים מלונות פאר. המקומיים חוששים כי התוכניות הללו ימחו את אופיה הייחודי של העיר: "אם ימכרו הכול למשקיעים פרטיים, לא יישארו כאן מרחבים ציבוריים", אומר היסטוריון מקומי. "הבניינים אולי יהיו יפים שוב, אבל הם כבר לא יהיו של האנשים".

ובכל זאת, יש גם סימני חיים מחודשים. בית המרחץ מספר 6 ממשיך לפעול, מציע טבילות במים המינרליים וטיפולים חשמליים. הפארק המרכזי עובר שיקום הדרגתי, ומלונות "צקאלטובו ספא ריזורט" ו"פרומתאוס" כבר מארחים מבקרים. סמוך לעיר נמצאת מערת פרומתאוס, אתר טבע עצום של נטיפים, שמושך תיירים רבים.

ועדיין, הניגוד בין העבר המפואר להווה השברירי נשאר בולט. מתוך 22 בתי המרפא המקוריים, רק מעטים שוקמו באמת. פחות מחמישים פליטים עדיין מתגוררים בחלק מהמבנים, ממתינים לגורלם. בזמן שהממשלה מפרסמת ברושורים נוצצים על "בריאות, יוקרה והתחדשות", הקירות המטים לנפול עדיין מספרים סיפור אחר, סיפור על עקשנות, על אובדן, ועל חיים שנמשכים בתוך החורבות.