כמו "פסטיבל של זבל": ליברפול נאבקת בתואר "העיר המלוכלכת ביותר באנגליה"

בעיני העולם שבחוץ, ליברפול היא מרכז שוקק של מוזיקה, היסטוריה ימית וספורט ברמה עולמית. אך מתחת למעטה התרבותי המלוטש, סערה קשה מתחוללת סביב מצבם של רחובות העיר. עשרות שנים לאחר שסופר המסעות המפורסם ביל ברייסון ציין כי ההגעה לליברפול מרגישה כמו נוכחות ב"פסטיבל של אשפה", נתונים חדשים, תסכול מקומי ואין-ספור דיווחים ברשתות החברתיות מצביעים על כך שהעיר עדיין נאבקת להשתחרר מהתדמית המוזנחת שדבקה בה.

שביעות הרצון של הציבור מניקיון הרחובות בליברפול צנחה לשפל כל הזמנים של פחות מ-40 אחוז, נתון הנמוך בהרבה מהמדד המקובל ברשויות המקומיות בבריטניה, העומד על 61 אחוז. הערכה שנערכה לאחרונה ב-300 אתרים ברחבי העיר חשפה מציאות עגומה: בעיית הלכלוך והגרפיטי של ליברפול גדולה כיום פי שלושה מהממוצע הארצי, כאשר רק בשנה האחרונה קיבלה המועצה המקומית יותר מ-20 אלף קריאות ודיווחים על השלכת פסולת בלתי חוקית. המשבר עורר דיון נוקב ברשת ומחוצה לה, והפך מתלונות נקודתיות של תושבים למשבר תדמיתי בקנה מידה מלא עבור העיר, שנחשבת ליעד תיירותי בין-לאומי.

השער לעיר מלא בפיח

הדיון הציבורי קיבל תנופה מחודשת בעקבות שורה של מחאות מצד פעילים מקומיים בולטים. חשבון המדיה החברתית הפופולרי Liverpool1207, המתעד את חיי היום-יום במרכז העיר, הגדיר לאחרונה את הרחובות כ"מלוכלכים, בלויים, מוזנחים ומכוערים", והאשים את בכירי המועצה בכך שהם עוצמים עיניים מול ההידרדרות.

סיורים עצמאיים במרכז העיר מציגים תמונה מתסכלת עבור תושבים ותיירים כאחד. תחנת הרכבת לים סטריט וכיכר סנט ג'ורג', השערים המרכזיים שדרכם מגיעים המבקרים לעיר ברכבת, מתוארים לעיתים קרובות ככאלה המלאים בכתמי מסטיקים, אשפה מפוזרת ושכבות של לשלשת ציפורים. בית העירייה ההיסטורי וכיכר ויליאמסון סובלים גם הם מבעיה דומה, עם דיווחים על שכבות עבות של פיח, בדלי סיגריות וזכוכיות מנופצות.

למרות שחלק מהתושבים מציינים כי צוותי הניקיון של שעות הבוקר המוקדמות מצליחים לקרצף את אזורי המסחר לאחר סופי שבוע עמוסים, ההשוואה למרכזים עירוניים גדולים אחרים בבריטניה נותרת לרעתה של ליברפול. נוסעים קבועים בעיר הביעו ייאוש מהמצב היומיומי, וטענו כי ערים כמו לונדון, ברמינגהאם ומנצ'סטר נראות נקיות בהרבה באופן שוטף.

הפרברים נדחקים לשוליים

בעוד שמרכז העיר סופג את עיקר הביקורת מצד תיירים, מומחים ומנהיגים קהילתיים טוענים כי המשבר האמיתי נמצא דווקא בפאתי ליברפול. תחקיר תיעודי שבוצע לאחרונה על ידי היוטיובר המוכר ItsDraay ביקש לבדוק האם ליברפול אכן ראויה לתואר "העיר המלוכלכת ביותר באנגליה". הממצאים שלו הדגישו פער עצום בין אזורי התיירות המתוחזקים בכבדות לבין הפרברים המוזנחים. באזורים כמו קנזינגטון, המתמודדים עם שיעורים גבוהים של עוני, אבטלה ועוני ילדים, משבר הלכלוך הופך ממטרד אסתטי למפגע סביבתי ובריאותי חמור.

במהלך עבודת שטח בקנזינגטון, המחסור בתשתיות בסיסיות בלט מיד לעין, כאשר רחובות שלמים באזורי המגורים נותרו ללא פחי אשפה ציבוריים. עוברי אורח דיווחו כי הצטברות מתמדת של זכוכיות מנופצות ובקבוקי פלסטיק מהווה איום מתמשך על חיות הבר המקומיות ופוגעת בגאווה הקהילתית.

חבר המועצה מטעם המפלגה הליברל-דמוקרטית, כריס בראון, שהוא גם חבר ברשות המקומית למיחזור ופסולת במרזיסייד, אישר את הטענות על הכשלים בפרברים. בראון ציין כי בעוד שלמרכז העיר יש מערך ניקיון חזק שמטרתו לנהל אירועי תיירות גדולים, השטח העירוני הרחב יותר סובל מהזנחה קשה. הוא הדגיש כי הרגלי הצריכה המודרניים גורמים לכך שאנשים מייצרים יותר פסולת מאי פעם, ואם התשתית אינה קיימת, הפסולת מגיעה בסופו של דבר למדרכות.

שורש הבעיה עשוי להיות תרבותי לא פחות מאשר מוסדי. פרשנים העוסקים במורשת המקומית מצביעים על סתירה פסיכולוגית מוזרה הטבועה בזהותה של העיר. מחד, קיימת נאמנות היסטורית ועזה מאוד לליברפול, מאידך, מדובר בתרבות שבה אנשים ממהרים לבקר את הרשויות, אך איטיים מאוד בכל הנוגע לאכיפת הסדר והניקיון בתוך הקהילות שלהם עצמם.

ויקי אוסאינדה, מייסדת קבוצת המתנדבים הקהילתית Litter Clear Volunteer, החלה לגייס תושבים לאחר שההליכה היומית שלה לעבודה ברחוב גרייט הומר הפכה למדכאת מדי עבורה. היא ציינה כי המראה של אשפה מצטברת, פיח וכתובות גרפיטי בלתי פוסקות פגע באופן אקטיבי ברווחה הנפשית של התושבים, מה שהניע אזרחים מן השורה לקחת את ניהול הפסולת לידיהם.

תוכנית הניקיון במיליוני פאונד

בתגובה לביקורת הגוברת, מועצת העיר ליברפול הגנה על פעולותיה ובמקביל הכריזה על השקעה כספית משמעותית. הרשות המקומית התחייבה לאחרונה להקצות 7.5 מיליון פאונד לטובת פארקים, שטחים ירוקים ושירותי אחזקת רחובות, כולל פינוי אשפה וניקוי רחובות. כחלק מתקציב זה, המועצה מרחיבה את צוות שטיפת הרחובות שלה ב-300 אחוז, תוך הכנסת תריסר יחידות שטיפה בלחץ גבוה שיתמקדו באזורים בעלי תנועה רבה.

בנוסף לכך, מבני הניהול והאחריות עברו שינוי מקיף. המועצה התנתקה לאחרונה משותפויות עם חברות פרטיות למחצה, והחזירה את שירותי ניקיון הרחובות והמיחזור לניהול פנימי מלא של העירייה. גורמים רשמיים מקווים כי צעד זה יאפשר פיקוח ישיר טוב יותר ואכיפה קשוחה יותר. העירייה אימצה גם מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבירות סביבתיות, בשיתוף פעולה עם החברה לאכיפה וחקירות פסולת (WISE). פקחי איכות הסביבה מסיירים כעת ברחובות ומחזיקים בסמכות לרשום קנסות מיידיים של 150 פאונד על השלכת פסולת ו-100 פאונד על אי-איסוף צואת כלבים.

עם זאת, ברשויות המקומיות מדגישים כי מעורבות המועצה יכולה להגיע רק עד גבול מסוים. דובר מטעם מועצת העיר ליברפול הדגיש כי הצוותים מנקים ללא הרף פסולת שהושלכה על ידי אנשים חסרי אחריות, וטען כי אם האזרחים יגלו אחריות אישית וישתמשו בפחים או במרכזי המיחזור, ניתן יהיה להפנות כספי מיסים חיוניים בחזרה לשירותים ציבוריים חיוניים אחרים.