"גועל נפש, הכל מריח משתן": הבלוגרים הגיעו לדיסלדורף בגרמניה וחטפו שוק

קו הרקיע המנצנץ של דיסלדורף, שנחשבת כבר שנים ארוכות לאחד המרכזים הכלכליים העשירים והחזקים ביותר בגרמניה וסמל להצלחה תאגידית, סופג לאחרונה תזכורת כואבת ובלתי מסוננת ברשתות החברתיות. סדרת סרטונים גולמיים וביקורתיים במיוחד, שהועלתה על ידי צמד בלוגרי הטיולים העצמאיים Two Mad Explorers, הציתה דיון סוער ברשת כשהיא מציגה ניגוד חריף בין תדמית יחסי הציבור הסטרילית של העיר לבין מה שהם מגדירים כמציאות קשה ומידרדרת ברחובות.

הזוג שעומד מאחורי המצלמה, לוק מאירלנד ונעמי שמגיעה מרקע גרמני ואיטלקי, הצליחו לבנות קהילת עוקבים נאמנה של למעלה מ-350 אלף מנויים ביוטיוב, בעיקר בזכות קו מערכתי הפוך לחלוטין מזה של עולם התיירות הממוסד. הם מסרבים באופן עקרוני לחסויות מסחריות, נמנעים מעריכה קולנועית מייפה או משיתופי פעולה עם לשכות תיירות, ומבטיחים להביא למסך מבט נטול פילטרים על היעדים שבהם הם מבקרים.

>> טובעת באשפה: המשבר התברואתי בסקופיה מחריף – התושבים מכנים אותה "בירת הזבל של אירופה"

>> "לא שווה את ההשקעה": אירופה איבדה את הקסם? סרטון חושף את הצדדים הפחות זוהרים ביבשת

>> "מטונפת, מרושעת ומסוכנת": הישראלים מזהירים מפני היעדים שלא כדי לנחות בהם

בעוד שבתחילת הדרך הם התמקדו במסעות קלאסיים בדרום-מזרח אסיה, בשנים האחרונות התוכן שלהם קיבל תפנית חדה לעבר דוקו-אקטיביזם ופרשנות חברתית נוקבת, הבוחנת מקרוב שינויים תרבותיים, דמוגרפיים ובעיות ביטחון אישי בערים מרכזיות במערב אירופה ובצפון אמריקה. התחנה האחרונה שלהם, בירת מדינת המחוז נורדריין-וסטפאליה, לא מטופלת על ידם כאירוע נקודתי, אלא כמקרה בוחן לתהליך עמוק ורחב בהרבה שעובר על גרמניה כולה.

עיר מפוצלת: המהפך התרבותי של פועלי התעשייה

בניתוח הראשוני שלהם, היוצרים ממסגרים את מצבה הנוכחי של דיסלדורף כהתרחקות מוחלטת מהשורשים ההיסטוריים שלה. הם מציינים כי העיר "הוגדרה בעבר על ידי תעשייה, ייצור וקהילות של מעמד הפועלים שעזרו לבנות את גרמניה המודרנית", וטוענים כי "היום, חלק גדול מהעולם הזה פשוט נעלם".

במקום אותם שורשים, הם מתארים עיר עשירה וגלובלית יותר, המאופיינת בפרויקטים של דירות יוקרה ובשינוי דמוגרפי מהיר במיוחד. הזוג מדגיש בפני הצופים כי "כאן בדיסלדורף, יש כיום כ-40 אחוזים ומעלה של תושבים עם רקע של הגירה, שחיים בעיר של כ-500 אלף איש בסך הכל". בזמן שהם מכירים בכך ש"התומכים רואים בזה סיפור הצלחה רב-תרבותי משגשג", הבלוגרים עצמם בוחרים להתיישר עם המבקרים הטוענים כי השינוי המהיר הביא עמו "שחיקה של המסורות המקומיות, וסימני שאלה הולכים וגדולים סביב סוגיות של שילוב ולכידות חברתית".

השינוי הדמוגרפי הזה עומד במרכז הסיור של בני הזוג בשכונות פנימיות כמו אוברבילק (Oberbilk), שם הם מצביעים על האופן שבו הזהות הוויזואלית של המסחר המקומי השתנתה לחלוטין. כשהם עומדים מחוץ לחנות בגדים, הם מבחינים בכיפוף מוחלט של האופנה המקומית המסורתית ואומרים כי "כל בובת ראווה בחנות הזו לובשת חיג'אב".

התיעוד מציג רצף של שלטים בשפה הערבית בלבד, מספרות בסגנון המגרב, וחנויות למכירת סיגריות אלקטרוניות וטלפונים ניידים. בעוד שחלקם הגדול הם עסקים לגיטימיים המשרתים את הקהילה, הבלוגרים לא היססו להציף את החשדנות המקומית לגבי הריכוז הגבוה של העסקים האלה, וטענו בבוטות כי "רבות מחנויות הטלפונים והווייפ האלה הן פשוט מכבסות כספים. ממש חזית להלבנת הון ושליחת כספים בחזרה למדינות המקור".

שתן, סמים ופשיעה: המציאות מאחורי שער הכניסה לעיר

עבור תיירים שמגיעים לדיסלדורף, המפגש הראשוני עם העיר רחוק מלהיות זוהר, מציאות אותה תיעדו בני הזוג בגועל מופגן בסמוך למוקדי התחבורה המרכזיים. במהלך צילומים באזור תחנת הרכבת המרכזית ומסוף האוטובוסים הסמוך, הביע לוק זעזוע עמוק מהמצב התשתיות, כינה את המחזה "מגעיל" והצהיר: "זה מה שגרמניה הפכה להיות באמת בשנת 2026".

היוצרים מתארים סביבה של הזנחה עירונית קשה, וטוענים כי האזור מריח כמו "שירותים תחת כיפת השמיים. זה גועל נפש. הכל פה מריח משתן ומלא באשפה ובשברי זכוכיות. אם אתה תייר שמגיע לכאן, המקום הזה מייצר רושם ראשוני נורא", הזהיר לוק את צופיו, והוסיף כי הנוחתים בעיר "נפגשים מיד עם נחילים של הומלסים, מסוממים ואנשים שמקבצים נדבות". בני הזוג אף הרחיקו לכת ותייגו את הרחובות המרכזיים הללו כ"אזורי סכנה מוחלטים (No-go zones)" לאחר רדת החשיכה, כשהם ממליצים למטיילים "לבלות כמה שפחות זמן באזור הזה בשעות הלילה".

במקביל לביקורת על המרחב הציבורי, השניים מנצלים את הבמה כדי לטעון כי תוצאות השילוב של מהגרים במדינה משתנות בצורה קיצונית בהתאם לרקע התרבותי ממנו הם מגיעים. כנקודת השוואה, הם מציגים את הקהילה היפנית המפורסמת של דיסלדורף, אחת הקהילות הגדולות ביותר של אזרחים יפנים באירופה, אל מול קבוצות מהגרים אחרות בעיר. "הגירה היא לא מקשה אחת, וצריך לזכור את זה", טענה נעמי במהלך הסרטון, והוסיפה כי "לא כל תרבות מתאימה באותה מידה לתרבויות אירופיות אחרות". כדי לגבות את טענתם, השניים הציגו נתוני פשיעה מקומיים משנת 2023, וביצעו השוואה חדה: בעוד שהקהילה היפנית כולה בעיר נקשרה בשנה זו לשתי עבירות פליליות בלבד, קבוצות ספציפיות מצפון אפריקה, כמו אזרחים אלג'יראים בגרמניה, היו מעורבות לדבריהם ב"משהו כמו 7,700 עבירות פליליות" באותה תקופה.

עבור עיר שמתגאה בחנויות היוקרה של שדרת קניגסאלה (Königsallee) וביציבות כלכלית, הביקורת הנוקבת של הזוג מצליחה לגעת בעצב רגיש במיוחד. כשהם עוברים תחת רשת של מעברים תת קרקעיים מכוסים בגרפיטי ובסמטאות הרובע המגרבי, בני הזוג מסכמים בנימה פסימית כי "זו לא הגרמניה שאני זוכרת מהילדות".