הנוף משגע, התיירים פחות: עונת השלכת התחילה – ולמקומיים בניו אינגלנד כבר נמאס

מדי סתיו, רגע לפני שהחורף המושלג משתלט על צפון-מזרח ארצות הברית, אזור ניו אינגלנד עוטה על עצמו את אחת מהתפאורות המרהיבות בתבל. מפסגת הר מונאדנוק שבניו המפשיר ועד לעמקים הציוריים של ורמונט ומסצ'וסטס, מרבדים עצומים של עצים נצבעים בגווני אדום עמוק, כתום וזהב. השנה, כך מספרים מומחים מקומיים, מדובר באחת מעונות השלכת העוצמתיות והמרהיבות שנראו באזור זה שנים, חוויה שונה לחלוטין מגווני החום העמומים והנשירה המוקדמת של השנה שעברה. "העונה הזו פשוט מדהימה", מספר ג'ים סלייג, כתב השלכת של המגזין Yankee. "בשנה שעברה היה לנו בעיקר חום ונשירה והכל נגמר מוקדם. השנה הצבעים בוהקים. יש שלכת בכל מקום, אבל אף אחד לא פורס שטיח אדום ומספק חוויה כזו כמו ניו אינגלנד".

>> סירופ מייפל, שלכת ושנאת ישראל: כך הפכה ניו אינגלנד הפסטורלית לחזית של ה-BDS

>> כתום חזק: הסתיו בניו אינגלנד הוא היפה ביותר בעולם

>> עוד רגע זה מתחיל: המקומות בארץ שנראים בסתיו כמו בחו"ל

גם המטיילים שגודשים את המסלולים לא נותרים אדישים: "זה מדהים לחלוטין", שיתף מטייל שהגיע להר מונאדנוק מקליפורניה. "אצלנו יש בעיקר עצי מחט ירוקי-עד, ואני אף פעם לא זוכה לראות משהו כזה". אלא שמתחת לתמונה היפה הזו הרוחות סוערות, ולצד מיליוני המטיילים שנוהרים לאזור, התפתחה בשנים האחרונות תופעה פחות פוטוגנית: תושבי העיירות השקטות פשוט כבר לא מסוגלים לשאת את עומס התיירים והמשפיענים שמציפים את ביתם.

"מגיעים חמושים בסלפי-סטיק ורעב ללייקים"

מוקד החיכוך המרכזי הפך להיות פומפרט (Pomfret) שבמדינת ורמונט, עיירה כפרית שקטה שבימי שגרה מונה מעט יותר מ-900 תושבים. אלא שבמהלך שבועות השלכת, האוכלוסייה בה מזנקת באלפים. בעבר אירחו בתי הארחה המקומיים צלמי טבע שקטים ומטיילים שבאו ליהנות מהאוויר הצלול. כיום, לעומת זאת, העיירה מוצפת בכוכבי רשת ויוצרי תוכן שמגיעים חמושים בסלפי-סטיק, כוס "פאמפקין ספייס לאטה" ורעב בלתי נשלט ללייקים. מייק דוטן, תושב המקום שמשפחתו מתגוררת באזור עוד מהמאה ה-18, הסביר בשיחה עם ה"בוסטון גלוב" כי התנהלות המבקרים היא שהובילה למצב הנוכחי: "הזן החדש הזה של המבקרים, ה'טיקטוקרים', הוא הסיבה מאחורי הצעדים הדרסטיים שננקטו".

הסיבה העיקרית למסת המבקרים בפומפרט היא דרך קלאודלנד (Cloudland Road) וחוות סליפי הולו (Sleepy Hollow Farm) השוכנת בה. תמונות של החווה האדומה והפוטוגנית, המוקפת גבעות ירוקות ועצי שלכת בצבעים בוערים, הפכו לוויראליות בטיקטוק ובאינסטגרם. התוצאה: נחילים של משפיענים שמגיעים לצלם את ה"פריים המושלם", תוך שהם משאירים אחריהם הרס ונזק לתשתיות המקומיות.

תושבי האזור מספרים על התנהגות שחוצה כל גבול. בין היתר דווח על תיירים שפרצו לשטחים פרטיים, הקימו תאי הלבשה ניידים בחצרות של תושבים כדי להחליף לוקים לצילומים, גנבו עגבניות משדות חקלאיים, והטיסו רחפנים במרחק נגיעה מבני משפחה שישבו לארוחת ערב בחצר. במקרה חריג אחר, תיירת אף החנתה את רכבה באופן לא חוקי בשביל גישה פרטי והשתמשה במחסן הגינה של אחד התושבים כחדר שירותים.

מעבר לפגיעה קשה בפרטיות, התופעה יצרה סכנה בטיחותית ממשית. דרכי העפר והחצץ הצרות של העיירה נסתמות לחלוטין על ידי מאות מכוניות פרטיות ואוטובוסים של קבוצות מאורגנות. התושבים חוששים כי במקרה חירום, כוחות הצלה, אמבולנסים וכבאיות פשוט לא יוכלו לעבור בדרכים החסומות.

כדי למגר את הבלגן, התאגדו תושבי האזור, גייסו כספים דרך קמפיין מימון המונים (Save Cloudland Road), ופנו לרשויות. בתגובה, החליטו במועצת העיירה פומפרט ובסטוק הסמוכה לנקוט צעד דרמטי: סגירת דרכים מרכזיות לתנועת כלי רכב שאינם שייכים לתושבי המקום במהלך שיא העונה (מ-23 בספטמבר עד 14 באוקטובר), לצד הצבת תמרורים, מחסומים ואיסורי חניה קפדניים.

אלא שגם הצעדים הדרקוניים הללו לא עצרו לחלוטין את הזרם. בטוויסט אירוני, סגירת הדרכים והסיקור התקשורתי הנרחב סביבה רק הגבירו את הסקרנות ברשתות החברתיות ומשכו לאזור תיירים נוספים שניסו למצוא דרכים עוקפות להגיע לחוות המפורסמת. בנג'מין בריקנר, יו"ר מועצת העיירה פומפרט, הבהיר כי המטרה אינה להילחם בתיירות באופן כללי, אלא להחזיר את השפוי: "התקווה היא שתהיה ירידה בעניין ובמודעות הציבורית לבית הספציפי הזה, וכך נוכל בסופו של דבר לחזור לשגרה ולא נסבול מהתפרצות מחודשת של הבעיות שניסינו לפתור".

למרות הכעס המוצדק, היחסים בין התושבים לתיירים נותרו מורכבים. עונת השלכת, שנמשכת בין שבועיים לשלושה בלבד, מהווה צינור חמצן כלכלי קריטי עבור בעלי עסקים, מסעדות ובתי מלון באזור. "זה היה תוהו ובוהו, אבל אנחנו אוהבים את התוהו ובוהו הזה", מודה ג'ים קלי, מנהל לשכת המסחר בוודסטוק הסמוכה.

כלכלנים מסבירים כי החיכוך הנוכחי נובע בעיקר מהריכוזיות החריגה של התיירים בנקודה אחת ובחלון זמן קצרצר. "זו עונת שיא השלכת, ויש הרבה קהילות שבהן יש עומס תנועה כבד ואנשים שחונים במקומות אסורים, ובעקבות כך הרבה תסכול מקומי", מסבירה ג'אדה לינדבלום, כלכלנית מאוניברסיטת ניו המפשיר. "אבל המציאות היא שמדובר בחלון הזדמנויות של שבועיים-שלושה בלבד ברוב המקומות".

כדי למנוע את קריסת התשתיות בשבועות אלו, גורמי תיירות וכלכלנים באזור מנסים כעת לקדם אסטרטגיה של גיוון: עידוד המטיילים להגיע לאורך כל ימות השנה, לגלות פינות פחות מוכרות בניו אינגלנד, וליהנות מהיצע רחב יותר של אטרקציות ולא רק מרדף אחר תמונה אחת בטיקטוק. "מנקודת מבט של פיתוח כלכלי, החשיבות של התיירות יכולה להיות באיזון התנודות הללו, כך שיהיו מבקרים שיגיעו במועדים נוספים במהלך השנה, אולי בעונות מעבר שבהן הם לא נהגו לבקר בעבר", מסכמת לינדבלום. עד שזה יקרה, תושבי העיירות הקטנות ימשיכו לתמרן בין ההכנסה החיונית מהתיירות לבין המאבק על הבית.