הקרב על קו החוף: ביוון הציגו תוכנית כדי להילחם בתיירות היתר – ועוררו סערה

לאחר עשורים של התרחבות תיירותית בלתי מבוקרת, ממשלת יוון מנסה לבסס מודל פיתוח מקיף וחדש במטרה לרסן את תופעת תיירות היתר, להגן על איים פגיעים ולהפחית את טביעת הרגל הסביבתית של הענף. עם זאת, "מסגרת התכנון המרחבי המיוחדת לתיירות" שנחשפה לאחרונה הציתה במקום זאת חזית פוליטית וכלכלית רב-כיוונית. עם תום תקופת השימוע הציבורי האחרונה, מצא את עצמו המשרד לאיכות הסביבה והאנרגיה לחוץ בין תעשיית מלונאות שנלחמת במגבלות לבין מתכנני ערים המזהירים כי התוכנית מפקירה בשקט את המדינה לפיתוח המוני.

התוכנית, שהוצגה על ידי משרדי התיירות והסביבה והאנרגיה, משמשת ככלי תכנון לטווח ארוך שנועד לאזן בין צמיחה כלכלית לבין הגנת הסביבה. יוזמה זו מהווה תיקון מוסדי קריטי, שכן ליוון לא הייתה תוכנית מרחבית מתפקדת עבור מגזר התיירות מאז שמועצת המדינה, בית המשפט המנהלי העליון במדינה, ביטלה תוכנית קודמת משנת 2009 בשל פגמים פרוצדורליים. אבן הראשה של התוכנית היא סיווגן של 1,035 היחידות המוניציפליות של יוון לחמש קטגוריות פיתוח נפרדות, דירוג שנקבע באופן דינמי על ידי מדידת הלחץ התיירותי, ובספציפיות: היחס בין מיטות לבין שטח הקרקע המקומי והאוכלוסייה הקבועה.

>> מעבר לפינה: הישראלים מחשבים מסלול מחדש - ומגיעים לווילות יוקרה ביוון

>> המבוקש, המפתיע והלא מוערך: מומחים חושפים יעדים לקיץ

>> שעה וחצי מאתונה, חצי מחיר ממיקונוס: גילינו את האי אוויה – ככה נראית "יוון של פעם"

תוכנית חמשת המפלסים והמגבלות החדשות על קו החוף

מודל חמשת המפלסים החדש משרטט מפה היררכית קשיחה של המדינה על פי רמת הרוויה התיירותית שלה. תחת המפלס הראשון, אזור A המוגדר כאזור של פיתוח מבוקר, בודדה הממשלה 18 יחידות מוניציפליות רוויות במיוחד שבהן הלחץ על התשתיות והסביבה הגיע לקו האדום. אזור זה כולל את סנטוריני (Santorini), ובפרט את אויה (Oia), את מיקונוס (Mykonos), העיר קורפו (Corfu Town), לאגנאס (Laganas) שבזקינתוס (Zakynthos), ארמפולי (Ermoupoli) שבסירוס (Syros), מזרח קוס (Kos), דרום טינוס (Tinos), מחוז הרקליון (Heraklion, מאליה (Malia), ונאה קידוניה (Nea Kydonia) שבחאניה (Chania) בכרתים.

באזורים אלו העדיפות המוחלטת היא שדרוג, מודרניזציה ושינוי ייעוד של מתקנים קיימים, ולא הקמת חדשים. כדי לבנות מלון חדש מחוץ לתוכניות המתאר העירוניות באזור A, יזמים יידרשו להבטיח מגרש עצום המשתרע על פני לפחות 16 דונמים, כאשר באיים המשויכים לקטגוריה זו מוטלת תקרת קיבולת קשיחה האוסרת על הקמת יחידות אירוח חדשות שיעברו את הרף של 100 מיטות.

המפלס השני, אזור B, מוגדר כאזור מפותח שבו קיימת פעילות תיירותית נרחבת אך הוא טרם הגיע לנקודת הרוויה הקריטית. כאן מעודדת התוכנית השקעות לשדרוג הקיים ופיתוח צורות תיירות אלטרנטיביות, תוך אכיפת דרישת מגרש מינימלית של 12 דונמים לבנייה מחוץ לתוכנית המתאר ותקרת קיבולת גמישה יותר של עד 350 מיטות באיים המשויכים לקטגוריה. שלושת המפלסים הנותרים מציגים מסגרת מקלה משמעותית המכוונת לפיזור גיאוגרפי של התיירות. אזור C מייצג אזורים מתפתחים שבהם התיירות אינה דומיננטית בכלכלה המקומית, מה שמאפשר גודל מגרש מינימלי של שמונה דונמים בלבד מחוץ לתוכנית המתאר וכללים גמישים לפיתוח תשתיות חדשות.

אזור D מכסה אזורים בשלבים ראשוניים של צמיחה תיירותית, שבהם מעודדים מודל של תיירות רכה ומקומית המחוברת לזהות המסורתית ולייצור המקומי, תחת דרישת שטח של שמונה דונמים. המפלס החמישי, אזור E מיועד לתמיכה בפיתוח מיוחד ומתמקד בכבדות בתיירות נושאית נישתית כגון טרקים בהרים, ספורט חורף, תיירות מרפא וספא, צלילה, תיירות ימית, אקוטוריזם ואגרוטוריזם, כאשר גם בו רף השטח נקבע על שמונה דונמים אך הדגש מושם על התאמת המיזם להתמחות הנושאית הספציפית.

בתוך מפלסים אלו, התוכנית מחילה בידול מיוחד לאיים המבוסס על גודלם, למעט כרתים (Crete) ואוויה (Evia). האיים הגדולים, ששטחם מעל 250 קילומטרים רבועים, נתפסים כבעלי כושר נשיאה גבוה ותשתיות מפותחות ומותר בהם פיתוח מאסיבי יותר בכפוף למחקרים מיוחדים. מעבר לחלוקה לאזורים, המסגרת מציגה איסור מיידי על כל בנייה פרטית חדשה בטווח של 25 המטרים הראשונים מקו החוף, למעט פרויקטים של תשתית ציבורית ונגישות, וכן מתווה קו מנחה מייעץ לחזרה לשימוש במי ים בבריכות שחייה של אתרי נופש כדי להתמודד עם מחסור מקומי חמור במים.

פרצות תאגידיות והשטח המת של השכירות לטווח קצר

למרות רטוריקת הקיימות הממשלתית, הטיוטה הנוכחית איחדה קבוצות אינטרסים מנוגדות בחזית התנגדות משותפת. גופי המלונאות והאירוח המרכזיים מזהירים כי המגבלות הרוחביות ישתקו את הצמיחה וייצרו אי-ודאות בהשקעות. לטענתם, תקרות המיטות שרירותיות ואינן מתחשבות בכך שכושר נשיאה של יעד הוא דינמי, ומשתנה לטובה ככל שמושקעים תקציבים ציבוריים בתשתיות מים, אנרגיה, כבישים ופסולת. בנוסף, הם מוחים נגד ההיטל הסביבתי החדש, שמצטרף למסי הלינה והחוסן האקלימי הקיימים.

מנגד, מתכנני הערים ומהנדסי התכנון המרחבי טוענים כי התוכנית ירוקה "על הנייר" בלבד ומשרתת השקעות תאגידיות ענקיות. הם מצביעים על כך שבאזורים הרווים ביותר (A ו-B) האיסור חל רק על מלונות בני כוכב אחד או שניים, בעוד בניית מלונות יוקרה בני 3 עד 5 כוכבים מותרת לחלוטין. כמו כן, פרויקטים שקיבלו היתר או השלימו רישוי סביבתי לפני החלת המדיניות פטורים מהמגבלות, מה שמאפשר למגה-רזורטים להתקדם גם ביעדים חנוקים. להפתעת ארגוני הסביבה, התוכנית אף מתירה פעילות כרייה ועיבוד מינרלים באזורים אלו, ומעדיפה תעשייה כבדה על פני שימור אקולוגי.

במקביל, גופי לינה קטנים ומשפחתיים חוששים מהאצת הריכוזיות בשוק, הגדלת דרישות הקרקע מחוץ לתוכניות המתאר ל-12 ו-16 דונמים חוסמת משפחות מקומיות, אך משאירה פתח לקרנות רב-לאומיות עשירות. ביקורת טכנית מרכזית נוספת נוגעת ל"שטח המת" של השכירות לטווח קצר: מדדי התוכנית מתבססים על נתוני 2021 ויוצרים פער של חמש שנים, שמתעלם מכך שמיטות ה-STR טיפסו ליותר ממיליון ועקפו את ענף המלונאות המסורתי. ללא שילוב נתונים אלו במדדי העומס, המתכננים טוענים כי הממשלה מאבחנת את תיירות היתר בעיניים עצומות, שכן הטיוטה כוללת רק קווים מנחים מעורפלים למגבלות עתידיות ללא חקיקה מחייבת ומיידית.

למרות הכל, השר לאיכות הסביבה והאנרגיה, סטברוס פאפאסטברו, מתמיד בעמדתו ומדגיש כי הממשלה מובילה גישה הוליסטית לסנכרון התכנון המרחבי של התיירות, האנרגיה המתחדשת והתעשייה כדי לייצר מערכת כללים ברורה. עם תום השימוע הציבורי, המשרד בוחן את גל ההתנגדויות מהמגזר המדעי והיזמי לקראת העברת הטיוטה למועצה הלאומית לתכנון מרחבי, במטרה לאשרר ולהפעיל את המסגרת באמצעות החלטת שרים משותפת סופית עד יולי.