שעה וחצי מאתונה, חצי מחיר ממיקונוס: גילינו את האי אוויה – ככה נראית "יוון של פעם"

בפעם הראשונה שהגעתי לאוויה (Evia), בקיץ שעבר, לא באמת ידעתי לאן אני נוסעת. אמא שלי אמרה לי שאני חייבת לבוא לראות את המקום. היא קנתה שם בית באותה שנה, כמו עוד לא מעט ישראלים שגילו לאחרונה את האי, ואני, כמו רוב הישראלים כנראה, בקושי שמעתי עליו קודם. זה היה מפתיע לגלות שמדובר באי השני בגודלו ביוון אחרי כרתים, ובכל זאת איכשהו הוא עדיין נשאר מחוץ לרשימת היעדים היווניים הקלאסיים שכולם מדברים עליהם.

>> תסמכו עלינו: זה האי היווני המושלם לחופשה שלכם

>> לא ראיתם כאלה: מלונות היוקרה החדשים שייפתחו ביוון בקיץ

>> עכשיו מותר לגלות: האיים המושלמים ביוון שהישראלים לא מגיעים אליהם

מאז כבר חזרתי לשם שלוש פעמים. לא כי מדובר באי הכי נוצץ, הכי מסודר או הכי "וואו" במובן הקלאסי של חופשה יוונית מתוקתקת. להפך. לקח לי כמה ימים להבין את הקטע של המקום הזה. כמו ישראלים רבים אני רגילה להגיע לאיים יווניים שבהם הכול מוצע על מגש של כסף: החוף מסודר, המיטות עומדות בשורות, התפריט באנגלית, המוזיקה נכונה, הקוקטיילים מצטלמים טוב והכול מרגיש מוכן לתיירים.

אוויה זה לא זה. אוויה היא יותר מבולגנת, יותר פשוטה, פחות מצוחצחת, ולפעמים ממש מרגיש כאילו היא נתקעה בשנות ה-80. אבל דווקא שם, בתוך הפשטות הזו, נמצא הקסם שלה.

הדרך לאי והקסם שבפשטות המקומית

הדרך לאוויה מתחילה בדרך כלל באתונה: נוחתים, שוכרים רכב, ונוסעים בערך שעה וחצי עד מרכז האי. אפשר גם לעשות את זה בדרך קצת יותר כיפית: לנסוע כשעה, לעלות עם הרכב על מעבורת של חצי שעה שיוצאת למרכז האי מהעיירה Oropos, ואז להמשיך משם. בעיניי המעבורת היא אחד הרגעים הכי קסומים של החופשה ואני ממש ממליצה להתנסות בזה. תדמיינו את עצמתכם עולים עם הרכב על מעבורת, מחנים את הרכב, ואז עולים למרפסת לשתות קפה, מסתכלים על המים השקטים ועל היבשת שמתרחקת. זה סוריאליסטי בעיניי, זה אולי לא הכרחי, אבל תאמינו לי שזה סיפתח מושלם.

מה שהכי מיוחד באוויה הוא שהיא עדיין מרגישה כמו מקום של יוונים. כמעט שלא נתקלתי שם בתיירים שלא דוברים יוונית. זה בעיקר יעד של תיירות פנים: משפחות שמגיעות מאתונה בסופי שבוע, אנשים שבאים לבתי הקיץ שלהם, סבתות, ילדים, חבורות של צעירים ומבוגרים שיושבים בטברנות או רוקדים במרינה. באחד הערבים הסתובבנו במרינה של עיירת החוף המהממת Aliveri וראינו חבורות של יוונים, צעירים ומבוגרים יחד, רוקדים ריקודים עממיים ברחוב. בלי הפקה, בלי במה, בלי תיירים שמצלמים את זה בשביל הטיקטוק. פשוט אנשים שמחים באמצע ערב רגיל. זה היה כל כך אותנטי ומתוק. בעיניי, זו חוויה הרבה יותר מיוחדת מביקור בעוד חוף "מושלם" ועמוס בסנטוריני.

ברמה הפרקטית, מרגישים שהאי עוד לא עבר התאמה מלאה לתיירות בין-לאומית. יש מקומות שאין בהם תפריט באנגלית, יש אנשים שמדברים אנגלית בסיסית מאוד, ולפעמים צריך להיעזר בגוגל טרנסלייט. אבל זה חלק מהעניין. אוויה לא מתאמצת להיות מיקונוס, לא רוצה להיות סנטוריני, ולא מנסה להיראות כמו יעד אינסטגרם. היא פשוט מקום אמיתי שאנשים אמיתיים חיים בו ונופשים בו.

איפה מתמקמים? חופים, מלונות וטברנות

האי עצמו גדול מאוד ומחולק בגדול לצפון, מרכז ודרום. אני ביליתי בעיקר במרכז, שהוא גם האזור הנוח ביותר למי שמגיע מאתונה. העיר המרכזית היא חלקידה (Chalkida), שמחוברת ליבשת בגשר, וזה אחד היתרונות הגדולים של אוויה: אפשר להגיע אליה ברכב, בלי להסתבך עם טיסות פנים או מעבורות ארוכות. חלקידה עצמה מרגישה כמו עיר יוונית של פעם. יש בה מדרחוב, כן - יש סניף קטן של ספורה וזארה, אבל רוב החנויות מקומיות, קטנות ופשוטות יותר. יש גם טיילת קסומה עם מסעדות על הים, ומתחת לגשר שמחבר את העיר ליבשת יש התנגשות מיוחדת בין שני זרמי ים שונים – הים התיכון והים האגאי. זו תופעה מרתקת ואם אתם בני מזל אולי תזכו לראות תחרות קיאקים במקום.

למי שמגיע בפעם הראשונה, בעיניי הכי נוח להתמקם בעיירות חוף באזור המרכז, סביב ארטריה (Eretria), אמרנתוס (Amarantos) או אליברי (Aliveri). אלה עיירות קטנות יחסית, נעימות, קרובות לים, עם טיילת, טברנות, בתי קפה, חופים ומרחקים סבירים יחסית לטיולי יום. הבית שלנו באמת נמצא באזור ארטריה (והוא מוצע גם להשכרה לטווח קצר למי שעשיתי לו חשק). שם גם גיליתי שיש קהילה ישראלית די גדולה, בעיקר של ישראלים בגילי פנסיה שקנו בתים באי. הם הפכו למשפחה ממש, עושים ארוחות שישי וחגים, נפגשים, מארחים, ומדי פעם את שומעת עברית במקום הכי לא צפוי באי.

החופים במרכז אוויה הם לא תמיד חופי חול לבנים קלאסיים. בחלק גדול מהם יש חלוקים ואבנים, אבל המים צלולים ויפים, שקטים מאוד בדרך כלל. אחד הדברים שהכי אהבתי הוא שאנשים פשוט מסתובבים עם רכב, כיסאות מתקפלים ושמשייה, עוצרים איפה שבא להם ונכנסים לים. לאורך החופים יש גם לא מעט מקומות שהם מעין ביץ'-ברים פשוטים וכיפיים: יושבים, אוכלים, שותים, לפעמים יש בריכה כיפית, ואז חוצים ברגל כביש קטן וכבר נכנסים לים. יום מושלם בעיניי באוויה הוא בדיוק זה: מהים לבריכה ומהבריכה לים, עם קוקטייל ביד ודג טרי שמחכה לי לארוחת צהריים בטברנה.

אוכל יווני טוב וטעים אתם תמצאו שם בכל חור. באזור אליברי כדאי לבקר במסעדת Baluse Seascape All Day Bar, מקום על החוף עם אווירה קלילה. באמרינתוס יש את Yard, בית קפה כיפי מאוד עם פנקייקים מעולים. עוד מקום נחמד על הים הוא Riviera Restobar. מי שמחפש מלון פשוט, לא יקר יחסית, עם בריכה קטנה ממש על הים באמרינתוס, יכול לבדוק את Porto Evia Boutique Hotel. מי שמחפש משהו מפנק יותר ימצא באי גם מלונות יוקרתיים יותר, ויש אפילו את ClubMed Gregolimano בצפון האי.

מעבר לים: הצד ההררי, המעיינות החמים והמזרח הפראי

אחת ההמלצות הכי טובות שלי היא לקחת יום אחד ולנסוע לכיוון הצד ההררי והמזרחי של האי. בדרך כדאי לעצור בסטני, עיירה הררית קטנה וחמודה. בסטני כדאי לאכול בטברנה בשם Kissos, בעיקר את העוף בגריל שמתבשל שעות על שיפוד. יש באזור גם את Dirfis Gastronomy Mushroom Park, מסעדת פטריות מיוחדת שממוקמת בחוות פטריות אמיתית. תזמינו מקום מראש. משם אני ממש ממליצה להמשיך לחופים בצד המזרחי, שם הנוף משתנה לגמרי למראות שנראים כמעט כמו תאילנד: מים טורקיז וצוקים דרמטיים. חוף Chiliadou וחוף Kalamos הם מהיפים ביותר באזור הזה.

הצפון של אוויה הוא כבר כמעט טיול בפני עצמו. בדרך לצפון הייתי עוצרת בעיירה קסומה בשם לימני לארוחת צהריים. ואם מגיעים לצפון האי, בעיניי החוויה הכי מיוחדת היא המעיינות החמים באדיפסוס – מעיינות טבעיים שנובעים ממש ליד הים. בקצה הצפוני יותר נמצאת גם Lichadonisia, רצועת איים קטנים שמגיעים אליהם בסירות, המכונה "המלדיביים של יוון".

את דרום האי אני מכירה פחות, אבל מי שמחפש אזור פראי ושקט יותר יכול לבדוק את העיירה קריסטוס. הדרך הכי נוחה להגיע לשם היא עם מעבורת שיוצאת מנמל רפינה. בסוף, צריך להבין: אוויה לא מתאימה למי שמחפש חיי לילה סוערים או יוקרה נוצצת. זה אי גדול שדורש רכב וסבלנות בכבישים. עדיף לבחור אזור אחד ולהיכנס לקצב המקומי. וכמו שאומרים ביוון: סיגה סיגה. לאט לאט.

אבל מי שמחפש חופשה יוונית אמיתית יותר, זולה יחסית, עם ים צלול ותחושה של חזרה בזמן, ימצא באוויה משהו שקשה למצוא היום באיים המפורסמים יותר. אחרי שמתרגלים לפשטות ולבלגן הקטן, מבינים שזה בדיוק הקסם שלה. זו יוון של פעם, בלי הפוזה.