"היהודים כאן הם מטרה": הקהילה היהודית בניו זילנד תחת מתקפה

קואליציה רחבה של ארגונים נוצריים ויהודיים, המייצגת עשרות אלפי אזרחים בניו זילנד, יצאה בקריאה ציבורית דחופה לפעולה מאוחדת נגד גל גואה של אנטישמיות במדינה. הקריאה המשותפת מגיעה בעקבות חודשים של הסלמה באיומים, בהטרדות ובאלימות ברשת המופנים כלפי הקהילה היהודית הקטנה במדינה, ומעוררת דאגה עמוקה באשר לביטחון הציבור, לכידות חברתית וגבולות השיח הפוליטי, בדיוק כשהמדינה נערכת לבחירות כלליות גורליות.

בהודעה המשותפת מתחו הארגונים ביקורת חריפה על כלי התקשורת המקומיים ועל דמויות פוליטיות, והאשימו אותם בתרומה ל"אווירה רעילה" המזינה מידע מוטעה ודיסאינפורמציה. הארגונים הזהירו כי העלייה בעוינות פוגעת בזהותה של ניו זילנד כחברה מקבלת וסובלנית, וציינו כי אזרחים יהודים רבים, מתוך קהילה המונה כ-7,500 נפש בלבד, פחות מ-0.2 אחוזים מהאוכלוסייה, לצד תיירים ישראלים, חשים כעת חוסר ביטחון גובר.

"באווירה של רמות הולכות וגדולות של עוינות, הטרדה, הפחדה ולעתים אף אלימות, ביקשנו להביע יחד את דאגתנו לביטחונם של חברי הקהילה היהודית, הישראלים, הן תושבים והן תיירים, ותומכי ישראל", אמרה ד"ר שרי טרוטר, היסטוריונית, סופרת ומנהלת-שותפה של שגרירות הילידים בירושלים (Indigenous Embassy Jerusalem). טרוטר הדגישה כי הברית הרחבה שנוצרה מעידה על תמיכה חזקה ויציבה בקהילה היהודית ברחבי ניו זילנד, זאת למרות קולות אנטי-ישראליים בולטים בתקשורת, בפוליטיקה ובאקטיביזם.

הסלמה באיומים והטרדות ברשת

הפנייה הבין-דתית מגיעה בעקבות חשיפת פרטים מדאיגים מצד המועצה היהודית של ניו זילנד (New Zealand Jewish Council) בדבר מעבר מאורגן ממחלוקת פוליטית לגיטימית להטרדות אלימות וממוקדות. דובר המועצה, בן קפס, חשף כי מנהיגי קהילה ודמויות ציבוריות יהודיות סופגים התקפות אישיות, חשיפת פרטים אישיים (דוקסינג) ואיומים מפורשים באלימות.

בין התקריות הספציפיות שתיעדה המועצה, בלטו פוסטים ברשתות החברתיות שקראו לדרוס מנהיג קהילה יהודי באמצעות רכב. במקרה אחר, שפורסם בקבוצה מקומית ברשת, קרא גולש להכחיד לחלוטין את היהודים מהחברה, שיבח את השואה לצד מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, והביע תקווה כי "פתרון סופי" חדש ינחל הצלחה. כמו כן, הופצו תמונות של אזרחים יהודים לצד אמירות שטנה והשמצות.

"תמיד קיבלנו בהבנה את העובדה שלאנשים יש דעות מוצקות, ולעתים מנוגדות לחלוטין, בנוגע לישראל, עזה והסכסוך במזרח התיכון", אמר קפס. "לניו זילנדים יש כל זכות למחות, לבקר ממשלות ולפעול למען שינוי פוליטי. אך יש הבדל יסודי בין ביקורת על פעולות של ממשלה לבין סימון יחידים כמטרה לאלימות, הפחדה ואיומים".

קפס הדגיש כי קריאות לתקיפה פיזית או להשמדה מופנות כלפי עצם הזהות היהודית ולא כלפי מדיניות של ממשלה זרה, והזהיר כי השימוש היום-יומי בלשון שמלבה דה-הומניזציה מסכן את החברה כולה בנרמול העוינות כלפי יהודים.

גל העוינות זכה לגינוי חד-משמעי מצד גורמי זכויות אדם וראשי מערכת הביטחון בווילנגטון. נציבת יחסי הגזע, ד"ר מליסה דרבי, אישרה כי חברי הקהילה שיתפו עמה עדויות קשות על איומים הולכים ומסלימים. "אני מגנה באופן חד-משמעי כל הפחדה ואיומים המופנים כלפי הקהילה היהודית שלנו. אין שום הצדקה להתנהגות זו, ואין לתרץ, למזער או לסבול אותה בשום אופן", הצהירה ד"ר דרבי, והדגישה כי אף אזרח ניו זילנדי אינו אחראי לפעולותיה של ממשלה זרה או שחקן פוליטי חיצוני. הביטוי הפיזי של עוינות זו קיבל משנה תוקף לאחרונה עם גילוי כתובות שטנה אנטישמיות סמוך למרכז השואה של ניו זילנד בווילנגטון, צעד שגונה על ידי ד"ר דרבי כגילוי פוגעני של שנאה המוסווה כשיח פוליטי.

המגמה המדאיגה עולה בקנה אחד גם עם תדרוך רשמי שמסר ראש שירות המודיעין והביטחון של ניו זילנד (NZSIS), אנדרו המפטון, לוועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט, שבו ציין כי נרשמה עלייה מקומית הן באנטישמיות והן באיסלאמופוביה כתוצאה מהשלכות הסכסוך במזרח התיכון. המשטרה המקומית שבה וקראה לכל אזרח החש מאוים לפנות אליה מיד.

השבר הפוליטי ומדיניות החוץ

החששות הביטחוניים של הקהילה היהודית מתרחשים בזמן שאזרחי ניו זילנד נערכים ללכת לקלפיות ביום שבת, 7 בנובמבר, לבחירות כלליות צמודות ומתוחות, שעשויות לשנות מקצה לקצה את יחסי החוץ של המדינה ואת מדיניות הפנים שלה.

בעוד שסוגיות כלכליות, מערכת הבריאות ויוקר המחיה עומדות בראש סדר היום של מערכת הבחירות, מדיניות החוץ הפכה לקו שבר מרכזי בין הקואליציה המכהנת של מפלגות "הלאומית" (National), "אקט" (ACT) ו"ניו זילנד תחילה" (NZ First), לבין מפלגת הלייבור שבאופוזיציה.

מפלגת הלייבור שבאופוזיציה הציגה מצע חוץ מפורט המציע שינויים מבניים חדים ביחסה של ניו זילנד למזרח התיכון. הלייבור התחייבה להכיר רשמית במדינה פלסטינית, להטיל סנקציות כלכליות על ישראל, ולחייב קרנות השקעה ציבוריות, ובהן קרן הפנסיה הממשלתית והקרן לפיצוי תאונות, למכור את אחזקותיהן בחברות הפועלות בשטחים. בנוסף, הבטיחה המפלגה להצטרף רשמית לתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) בהאג. הצעות אלו זכו לתמיכה נחרצת גם מצד מפלגת הירוקים ומפלגת ה-Te Pāti Māori, הקוראות להטלת סנקציות מיידיות, ניתוק יחסים והכרה חד-צדדית.

לעומת זאת, הקואליציה המכהנת בהנהגת ראש הממשלה כריסטופר לקסון מציגה עמדה זהירה בהרבה. שר החוץ וינסטון פיטרס הודיע כי ניו זילנד לא תכיר באופן חד-צדדי במדינה פלסטינית מחוץ למסגרת מוצהרת של משא ומתן, תוך שהוא מציין את היעדר ממשל פלסטיני מאוחד ואת תפקידו של ארגון חמאס. מפלגות השלטון טוענות כי שאלת ההכרה היא עניין של עיתוי ותנאים ולא של עצם המבדק, ומדגישות את מחויבותן לפתרון שתי המדינות במשא ומתן לצד המשך מתן מענה ביטחוני לקהילה היהודית המקומית.

הזירה הפוליטית הרחבה מעידה עד כמה חלחל הסכסוך במזרח התיכון לתוך הפוליטיקה הפנימית. הבחירות הקרובות כוללות לראשונה מפלגה רשומה חדשה שזהותה ממוקדת כולה במאבק הפלסטיני, מפלגת "פלסטין חופשית מהנהר ועד הים" (Palestine Free from the River to the Sea). המצע של המפלגה כולל סגירה של שגרירות ישראל בווילנגטון וקידום חרם מלא (BDS). אף שהערכות פוליטיות לא צופות שהמפלגה תעבור את אחוז החסימה, עצם נוכחותה על פתק ההצבעה ממחישה את עומק הקיטוב.

נשיאת המועצה היהודית, ג'ולייט מוזס, הדגישה כי הציבור היהודי בניו זילנד אינו גוש הצבעה אחיד ומחזיק בדעות פוליטיות מגוונות. עם זאת, היא ציינה כי החשש המרכזי של הקהילה הוא להבטיח כי כל ממשלה שתקום תפגין מחויבות שאינה משתמעת לשתי פנים לביטחונם של מיעוטים ולמיגור האנטישמיות.

ככל שמועד ההצבעה מתקרב, ארגוני חברה אזרחית, מנהיגים בין-דתיים ופעילי זכויות אדם קוראים לדמויות ציבוריות מכל קצוות הקשת הפוליטית למתוח קו אדום ברור בין חופש הביטוי והמחאה הלגיטימית לבין התנכלות ואיומים ממוקדים. עבור מנהיגי הקהילה, ההכרעה חורגת מהסכסוך במזרח התיכון: "הנושא הזה אינו נוגע רק לקהילה היהודית", מסכם קפס, "הוא נוגע לשאלה איזה סוג של מדינה אנו רוצים שניו זילנד תהיה".